דרוש פה שינוי. העלייה הדרמטית בכמות הנדבקים בוירוס הקורונה מצד אחד וחוסר ההיענות הנדרשת בכמות המתחסנים מצד שני דורשים מאיתנו שינוי גישה בהסברה של כל הגורמים הרלוונטים לגבי חיוניות החיסון.
כדי שההתמודדות עם המגפה שמשנה את פניה השכם וערב תצליח, עלינו כחברה לקחת אחריות קולקטיבית ולהתחיל לפעול בכל המישורים כדי שנוכל לשרוד ללא סגרים, שהם קטלניים לא פחות.
- הדבר הבולט בחסרונו בניהול אירוע מתמשך שכזה, הוא עניין ההסברה. ברגע שאנחנו נפסיק עם הגישה השולטת של קביעת דברים במעמד אחד, דהיינו משרד הבריאות, ונשתף את כל חלקי החברה במאבק אנחנו כבר נראה שינוי - ואנשים ירגישו יותר אחריות במאבק.
כדי להצליח בהסברה, יש לסנכרן מסרים אבל לחלק את ההסברה לכל המשרדים ולא להשאיר את העניין במשרד הבריאות בלבד. על משרד החינוך, לדוגמא, לקחת את המושכות ולהתחיל ליזום ימי עיון ממוקדים שבהם תהיה חובת ההשתתפות של כל המורים, ולהזמין את ועדי ההורים לקחת חלק בדיונים ולפעול להגברת המודעות לחיסונים בין התלמידים והוריהם.
כך גם לגבי פעילות בין עובדי המוסדות האקדמאיים הנמצאים תחת אחריות משרד החינוך. על משרד העבודה לפנות לכל מקומות העבודה הממוסדים ולבקש פעילות ממוקדת להגברת כמות המתחסנים בין עובדיהם. פניה כזו תצליח אם ישתפו את ההסתדרות בנטל ויבקשו את עזרתה בהפצת ההסברה בצורה ממוקדת וממוסדת לכל חלקי הארגון. כך גם משרד הספורט עם כל אגודות הספורט בשטח, משרד הפנים עם כל עובדי הסניפים בכל חלקי הארץ, ומשרד התיירות עם כל עובדי בתי המלון הפרושים ואשר אחראים כרגע למאות אלפי אורחים הנופשים אצלם.
על כל המשרדים אלה מוטלת האחריות הקולקטיבית ליצור מומנטום משמעותי לדרבון עובדיהם ובני משפחותיהם ללכת להתחסן.
- כדי שזה יצליח, על משרד האוצר להעביר מיידית תקציבים ייעודיים לצורך הסברה משמעותית לכל משרד ולבקש תכניות מעשיות לביצוע ומעקב אחר היענות העובדים. התקציב צריך לכלול, לשם שינוי, חיזוקים חיוביים למפעלים ומקומות עבודה אשר יוכיחו עלייה משמעותית באחוז המתחסנים בין עובדיהם.
שינוי במקומות עבודה ובחברה הערבית
- במקביל לתכנית ה-'גזר' שהוצעו, עלינו גם לצערי להפעיל את ה-'מקל' לצורך הפעלת כל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו ע"מ לאכוף ביתר שאת את כל ההנחיות שנקבעו לצורך מיגור המגפה המאיימת על כל העולם ואנחנו בתוכו. יש למנוע קיום ארועים שלא עומדים בתו הירוק כולל חתונות במקומות סגורים בכל חלקי החברה כולל החברה הערבית והחרדית ולהטיל עונשים חוקיים כולל העמדה לדין פלילי וקנסות הרבה יותר כבדים על כל העבריינים המפירים את התקנונים ומסכנים חיי אדם.
יש לחוקק חוקים מהירים המחייבים חיסונים במקומות עבודה ציבוריים או בדיקות תכופות של העובדים המסרבים להתחסן. יש לזמן לשיחות אישיות את העובדים המסרבים להתחסן ולהגיע עמם להסדרים אשר ימנעו מהם מגע עם קהל כלשהוא ויופנו לאפיקים אחרים שלא בהכרח נוחים להם כמו עבודה במתחמים מבודדים, או עבודה בזום בלבד היכן שאפשר.
- נקודה ספציפית לגבי החברה הערבית שם יש לצערי אחוז מתחסנים נמוך במיוחד למרות כל המאמצים שנעשים. כחבר בועדת הקורונה בחברה הערבית אני עד לדיונים המאומצים במאבק בקורונה של כל חברי הועדה בראשות הפרויקטור לחברה הערבית מר איימן סייף. אני גם עד לאפתיה הרבתית של האזרחים הערבים בנושא הקורונה אשר נובעת בעיקר מחוסר חשש אמיתי מהמגפה ומהשלכותיה הבריאותיות עקב מחסור בהסברה משמעותית.
אני גם כועס במיוחד על ראשי המועצות אשר משום מה נכנסה ברובם רוח הפסיביות הקטלנית ואינם מבינים שזוהי חובתם לעשות כל מאמץ לחסן את תושבי עירם. על ההסברה שלהם להיות הרבה יותר אקטיבית בכל החלקים שהזכרתי מעלה תוך התמקדות רבתית בפעילות המועצות המקומיות אשר להן השפעה רבה על התושבים. יש לתת תמיכה תקציבית משמעותית לפעילות זו תוך מתן חיזוקים רבים ומתמשכים למועצות שיצליחו במשימה מצד אחד וביקורת קשה למועצות שלא עושות מספיק לעידוד התחסנות התושבים מצד שני.
יש להפעיל ניידות חיסונים שיסתובבו בין רחובות המועצות וידרבנו אנשים לצאת להתחסן מבלי שיהיה צורך לנסוע ברכבים ולקביעת תורים מסודרים בקופות החולים. ניידות אלו צריכות לכוון לאזורים בהם קיים אחוז מתחסנים נמוך. אם ראשי המועצות אינם מסוגלים לעשות זאת שיואילו בטובם וימנו פרויקטור חיצוני אשר יבין את גודל האחריות וייקח את המשוכות לידיים לפני שיהיה מאוחר מדי.
- לסיום, עלינו לפעול באופן מתמשך, ללא היסטריה אבל עם עקשנות ואסרטיביות לגבי חיוניות החיסונים כדי שנוכל להצליח כחברה במאבק נגד הקורונה. לאף אוכלוסייה בחברה הישראלית אין את הפריווילגיה לקחת אוויר לנשימה במלחמה הזו. במצב שבו ננוח מהמאבק, לא נלמד מטעויות ונעבוד על אוטומט - יהיו שובלים ארוכים של הרוגים גופנית וכלכלית ללא הבדל בין גזע דת ומין. ולשם אסור להגיע.
