מכובדיי השרים: צאו מההלם והתחילו לקבל החלטות

אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה החליפי, אדוני שר הבריאות, מכובדיי שרי הקבינט,

אני מוצא לנכון לכתוב לכם, כי כפי הנראה, לפחות בכל הקשור למגפת הקורונה, אתם ואני לא חיים כרגע באותה מדינה. במדינה שבה אני חי, מספר החולים המאומתים הולך ומטפס, ומכפיל את עצמו בתוך ימים בודדים. כבר לא מדברים על R אלא על "הר" של חולים. במדינה שבה אני חי, יותר ויותר ילדים, שלא יכולים לקבל חיסון בגלל גילם, נכנסים לבידוד ומבלים את ימי הקיץ בין ארבעה קירות. ובמדינה שבה אני חי, אי הוודאות הופך להיות הדבר היציב היחיד.

לא צריך להיות מומחה לאפידמיולוגיה כדי להבין שכוונתכם המסתמנת להוריד מסדר היום של הקבינט את סוגיית הבידוד לכל השבים מחו"ל, היא לא פחות משערורייה. אתם וגם כל היועצים המכובדים שלכם יודעים שזאת ההחלטה הנכונה והמתבקשת (שהיתה צריכה להתקבל רבע שעה אחרי שקיבלתם את המפתחות לניהול המדינה), אבל אתם מעדיפים להמתין ל"הסכמה רחבה". עד שתהיה "הסכמה רחבה" החולים ימשיכו להיכנס דרך נתב"ג, וברכבת הביתה ידביקו עוד ועוד ישראלים.

"התו השמח" שגיבשתם הוא אחיזת עיניים. אולי הוא "שמח" כי הוא צחוק מהעבודה. ביומיים הקרובים אנחנו צפויים להצפה של תמונות בעיתונים של רבע פקח עם פנקס קנסות בחתונה של זוג מסכן. ואז כולם יתעלמו - כפי שהתעלמו מבדיקת תעודות המתחסן בכניסה למסעדות בסבבים הקודמים. כנ"ל בכל הנוגע לאכיפת המסכות במקומות סגורים. מזמין אתכם לצאת לסיבוב ולראות בעצמכם.

משרד החינוך לא נערך לחזרה ללימודים, ואף מפספס הזדמנות פז לצמצום הצפיפות בכיתות ולהפנמת הלמידה מרחוק גם בימי שגרה. לא ברור למה אתם מחכים. אפשר להיות מופתעים בפעם הראשונה. בפעם הרביעית זה כבר אמור להיות "פחות מפתיע".

הבידוד לא נאכף. כל מי שיטען אחרת משקר לכם ולנו הציבור. קשה לאכוף? נכון, אבל אתם חייבים למצוא את הדרך ואת המשאבים. האמירה שלא ניתן לאכוף היא עצימת עיניים, פתרון קל ותבוסתני.

שרים (לא אחד ולא שניים) בקבינט שלכם מדברים בשיחות סגורות על סגר "בלתי נמנע" בספטמבר, לא כ"הערכה" אלא כעובדה מוגמרת. כשהם נשאלים באותן שיחות סגורות מדוע להמתין עוד חודש וחצי כשמספר המאומתים רק עולה ולא יירד ללא צעדים דרסטיים, הם מספקים תשובה מגומגמת על כך ש"אף אחד לא רוצה סגר בקיץ". על זה אומרים, "כולם מדברים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנדון". מכובדיי, הנגיף הוא לא מזג האוויר. אתם יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להשתלט על המספרים. אז למה אתם מחכים?

רציתם ללכת לפי מדד החולים הקשים? זה הימור. תפקידכם להחליט אז מותר לכם להמר. אבל כעת, כמו שזה נראה, אתם מהמרים על החינוך של הילדים שלנו, על הפרנסה של כולנו, ועל הבריאות של ילדיי, של הוריי ושל כל עם ישראל.

הבטחתם שינוי. איפה הוא? אתם מאשימים את הממשלה הקודמת על כך שבמהלך כהונתה לא היתה אכיפה, אבל בינתיים אתם לא מצטיינים בסעיף הזה. אתם מאשימים את הממשלה הקודמת בחוסר יכולת לקבל החלטות, אבל בינתיים אתם רחוקים מלהצטיין בסעיף הזה. אתם מאשימים את הממשלה הקודמת על הפרצה השערורייתית בנתב"ג, אבל בינתיים, איך לומר בעדינות, אתם רחוקים מלסגור אותה.

אדוני ראש הממשלה, במסיבת העיתונאים שקיימת בשבוע שעבר, זאת שבה הסברת היטב כיצד לעטות מסיכה וכיצד להגיד שלום עם המרפק, העברת דה-פקטו את האחריות לנו, האזרחים. לא אדוני, האחריות היא שלך ושל חבריך לממשלה. אתם אלה שיושבים סביב השולחן ומקבלים החלטות. תפסיקו לאיים. תחליטו.