בלי קשר למנה השלישית, צריך לצמצם את פערי ההתחסנות בחברה

ישראל ככל הנראה הבטיחה לעצמה את רציפות החיסונים לקורונה. כמובן שהדבר לא קורה בחלל ריק, וחשוב להבין את ההיבטים השונים בנושא, אשר חלקם ברמה הלאומית-מקומית וחלקם ברמה הבינלאומית.

ברמה הלאומית, ישראל זכתה להיות מדינת מודל עבור חיסוני פייזר לקורונה. רבות כבר נכתב על הסיבות שהביאו למצב זה: ישראל היא מדינה קטנה עם מערכת בריאות ציבורית חזקה, ארבע קופות חולים עם יכולות לוגיסטיות וניהול - כולל תיק רפואי ממוחשב ואמון נרחב מצד הציבור - אבל גם העבודה הרבה מאחורי הקלעים של משרד הבריאות על קשריו הטובים, וכן לא מזיק שגם ראשי ממשלה, בין שהקודם או הנוכחי, מעורבים אישית (הלוואי שראשי ממשלה היו מעורבים אישית בקידום מערכת הבריאות על כל חלקיה - בריאות הציבור, קהילה ובתי חולים - כפי שהיו מעורבים בתחום החיסונים). כל אלו הביאו להצלחת מבצע החיסונים. ישראל איננה מעבדה - היא מדינת מודל שמאפשרת ידע רב שגם מועבר לעולם, ועל כך יש הרבה במה להתגאות.

יש הרבה פחות במה להתגאות בשוק התרופות שבו פועלות כיום המדינות השונות. העובדה שכל מדינה עושה את הסכמיה בנפרד אל מול חברות התרופות, תוך חתימה על סודיות ובתחרות למעשה בין המדינות, הינה כשל שוק מובנה שגורם לנזק אדיר לכולנו. על פי מכון המחקר ראנד, בנייר עמדה שפרסם עוד לפני יותר מחצי שנה, כשלי השוק הללו גורמים לעולם לנזק ביותר מטריליון (!) דולר.

פערי ההתחסנות בעולם הם קרקע פורייה להתפתחות וריאנטים, כפי שאכן קרה לצערנו, והם מעכבים את החזרה ל"נורמליות", אבל חמור מכך - מייצרים פער אדיר בעולם של תחלואה ותמותה. אמנם ארגון הבריאות העולמי יצאה ביוזמת COVAX שגם ישראל חתומה עליה, אך הדבר לא מתרומם באופן מספק. יש כאן בעיה שורשית שהעולם, אשר עומד להתמודד עם אתגרים משמעותיים גלובליים, יהיה חייב להתמודד איתה בשינוי מבני.

כרטיס אדום לעולם

אך כל זה להמשך - מעין כרטיס אדום לקהילה הבינלאומית. כעת אנחנו ממשיכים להתמודד עם אתגרי החיסונים, וטוב שנוכל להמשיך לחסן בהקדם. ללא ספק, אם לא היינו עכשיו עם שיעורי התחסנות גבוהים, היינו חווים את שיעורי התמותה שראינו בחודש ינואר הארור. אנחנו צריכים כעת לראות כיצד אנחנו ממשיכים להעמיק את ההתחסנות, הן בקרב קבוצות הסיכון (בעיקר מבוגרים מעל גיל 50) והן בקרב ילדים, אשר כעת עיקר מקרי ההדבקה הם בקרבם.

נושא החיסון השלישי הוא רלוונטי בעיקר למדוכאי חיסון. לגבי האחרים עדיין נמשיך לעקוב ולראות, כולל האפשרות שבשנת 2022 נושא הווריאנטים יביא להדבקות עוד יותר משמעותיות, או שהחיסון אכן פחות יעיל נגדם (וכעת החיסון עדיין מאוד מאוד יעיל כלפי הגנה מתחלואה קשה ומאשפוזים, גם מול זן הדלתא). בנוסף, אנחנו חייבים לצמצם את הפערים בקבוצות שבהן החיסונים מתקדמים בקצב איטי יותר, בדגש על החברה הערבית והחרדית.

הביקור של שר הבריאות ניצן הורוביץ בשבוע שעבר בנגב, במסגרת הכנס של "הנגב במרכז", כולל ביישובים בדואים, מצביע על הכיוון הנכון, שכן לצערנו בקרוב נראה את התפשטות התחלואה באוכלוסיות האלו, כפי שראינו בתחילת המגיפה - תחלואה מיובאת מחו"ל שמתפתחת בישראל, ולאחר מכן לשכבות שנמצאות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. כאן אנו חייבים להמשיך במאמץ הממוקד עם החברה האזרחית ועם הרשויות המקומית.

אבל חיסונים הם לא הכל. חייבים לשים את הבריאות כחלק מהביטחון הלאומי שלנו, לקראת האתגרים הקרבים של התקציב, הסכמי השכר עם הרופאים, קיצור התורנויות, חיזוק מערך בריאות הציבור, ההגנה על הגבולות - כל אלו מחייבים התייחסות שונה לגמרי, וכן מעורבות של ראש הממשלה, לא רק בחיסונים אלא גם במערכת הבריאות על כל חלקיה.