האפליה של הדסה ושערי צדק חייבת להיפסק

זו תקופה ארוכה שהציבור שומע על מכאובי בתי החולים הציבוריים במדינה. אני כמנהל הדסה, מרגיש חובה לספר לציבור מי הם בתי החולים הציבוריים, ולמה דווקא הם נאלצים להיאבק על קיומם.

במדינתנו יש שלושה סוגים של בתי חולים ציבוריים. אותם בתי חולים פתוחים לכל, מחויבים לקבל כל אחד שפונה, מפעילים חדר מיון וכבולים לרישיון שניתן להם על ידי משרד הבריאות ולכל הוראות החוק לרבות חוק ההסדרים וצו הפיקוח על המחירים.

בראש קבוצת בתי החולים הציבוריים עומדים 11 בתי החולים הממשלתיים, שלכאורה הם "מסודרים". הם שייכים למדינה, זאת משלמת את שכר עובדיהם, מממנת את הקניות ובעיקר אחראית לכיסוי גירעונותיהם.

הקבוצה השנייה של בתי החולים הציבוריים מונה תשעה בתי החולים של קופות החולים. גם לקבוצה זאת יש את קופות החולים כמו "אם" שדואגת למחסורם ולמשכורות, לקניות וכמובן לכיסוי הגירעון תוך חיוב המדינה באופן עקיף. בסה"כ קיימים 20 בתי חולים ציבוריים בישראל שלהם אב ואם.

אבל הקבוצה השלישית של שבעה בתי החולים הציבוריים נקראת בעגה המקצועית בתי החולים הציבוריים "היתומים". אומנם פעילותם ותפקודם זהים לכלל בתי החולים הציבוריים במדינה, אך ללא אב ואם, אין מי שישלם את שכר עובדיהם, את הקניות וכמובן את מי שיכסה גירעונותיהם.

בתי החולים היתומים הם לא אחרים מאשר הדסה ושערי צדק בירושלים, לניאדו בנתניה, מעייני הישועה בבני ברק ו- 3 בתי החולים הנצרתיים בעיר נצרת.

לכולם יש בעלים היסטוריים של עמותות, שחרטו על דגלן לסייע לציבור בישראל, גייסו כספים להקמה ולתמיכה בהם ואילו המדינה מתנהגת בכפיות טובה, משיבה להם רעה תחת טובה ולא אחת שמענו את הדרגים המקצועיים, בעיקר של האוצר, מתנערים מתפקידם ומסירים מעצמם אחריות. את האחריות בשמחה גלויה מעבירים לאותן אגודות ללא מטרת רווח, שבמקום מדליות שולחת אותם המדינה לקושש תרומות גם להפעלתם.

ביום שני הקרוב תתברר עתירת הדסה, אליה הצטרפו בתי החולים היתומים נגד המדינה, לפני בית המשפט העליון שיושב כבג"צ. בעתירה ינסו בתי החולים להעביר לבית המשפט את העוול המתמשך הפוגע בעצם כך בשבעה בתי החולים.

ובמה עסקינן: המדינה בחוק ההסדרים קובעת את כללי ההתחשבנות בין קופות החולים וכלל בתי החולים. המרכיב העיקרי בהתחשבנות הוא תעריף השירותים הנקבע על ידי הגוף המתמחר של משרד הבריאות. לאחר הליך של שימוע, הוא נקבע כמחיר מרבי בצו פיקוח על המחירים החתום ע"י משרד הבריאות והאוצר.

דא עקא, מאותו מחיר שאמור לייצג את העלות הנורמטיבית של השירותים, המדינה בחוק ההסדרים מחייבת את כלל בתי החולים לתת הנחות מאוד משמעותיות לקופות. כך נאלצים כל בתי החולים להפסיד כספים רבים במכירה מתחת לעלות הנורמטיבית שנקבעת ע"י הבריאות והאוצר.

הדסה לדוגמה, מתוך מחזור של 2.5 מיליארד שקלים, מחויבת השנה לתת הנחה של למעלה מ-600 מיליון שקל לקופות. בהיעדר אב או אם שיסגרו את הגירעון, בית החולים נגרר לגירעון הולך וגדל תוך פגיעה ממשית ביכולת הטיפול בציבור.

בנושא זה, בית חולים שערי צדק, שגם הוא ירושלמי, נמצא במצב זהה והמשמעות שכל הציבור הירושלמי, בהיעדר בית חולים ממשלתי או של הקופה בעיר, מקופח לרעה ביכולות הטיפול של שני בתי חולים אלה.

בהיעדר אוזן קשבת, ולאחרונה גם בהיעדר חמלה במסדרונות האוצר, נמצאים בתי חולים יתומים אלה במצוקה גדולה, והציבור שומע חדשות לבקרים על ניסיונם לקושש תרומות ו/או אפילו ציוד מתכלה ותרופות שיאפשרו להם לתפקד. כל זאת עוד בלתי המרעין בישין של הקורונה והנזק העצום שלה לבתי חולים אלה.

ביום שני בבג"ץ ישמע עם ישראל מה דעתו של בית המשפט העליון לגבי אפליית מטופלי ירושלים, בני ברק, נתניה ונצרת.

אנו, מנהלי בתי החולים, מתפללים ומחזיקים אצבעות עבור מטופלינו, ומקווים שמה שיאמר ו/או יפסוק בית המשפט הגבוה לצדק יסיים את הסאגה, ויאפשר שירותים רפואיים טובים לציבור שכל כך זקוק להם במחוזותינו. עם או בלי קשר לבג"ץ, יש לממשלה החדשה עדיין הזדמנות פז לתקן עוולה מתמשכת, וליישר גיבנת של מערך בתי החולים בארץ.

מחשבה ותבונה של משרדי האוצר והבריאות החדשים יכולות בהחלט להפוך את פני הדברים הפוגעים בסופו של דבר בציבור. יש בסדר התעדוף של הממשלה התייחסות לבריאות הציבורית, צריך פשוט להרים את הכפפה ולהגיע להסכמות בין המשרדים, שישימו קץ לחיזורים של בתי החולים אחרי הפרוטה ויאפשרו להם לעסוק בטיפול מיטבי בחולים, בפיתוח שירותים טיפוליים חדשניים ובתרופות ולהנגיש את הטכנולוגיות המתקדמות לציבור.

המדינה צמאה למחקר איכותי ולהוראת פרחי רפואה, וחבל על כל יום שעובר מבלי שהתמקדנו באמת בעיקר.אמן כן יהי רצון.

פרופ' זאב רוטשטיין הוא מנכ"ל בית חולים הדסה