מגמה מדאיגה: עלייה חדה בפניות לטיפול פסיכולוגי לפעוטות

"בזמן האחרון, חלק משמעותי מההתנהלות הטיפולית היומית שלי הוא סביב ילדים שהאבות שלהם היו בסבב מילואים ראשון בעזה למשך חודשים רבים, היו לתקופה קצרה בבית - ועכשיו גויסו שוב ללחימה בצפון", כך מסביר עידן וייסמן, פסיכולוג התפתחותי ונציג פורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית.

"האימהות, שנשארות מאחור, מתקשות להתמודד עם רגשות הפחד והחרדה שלהן, ובוודאי להכיל את אלו של הילדים. זה מתבטא בבעיות התנהגות, באמירות קשות או בעלייה בחרדה. גם הפחד מהמוות של האב הולך וגדל. ילדים אמרו דברים כמו 'אם אתה חוזר לצבא אתה מת'. ילדה בת 5 ציירה את הקבר של אבא שלה ואמרה 'אבא פה עמוק'".

סקר חדש שנערך על ידי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית חושף תמונת מצב מדאיגה: בסקר, שנערך בקרב 350 פסיכולוגים ופסיכולוגיות, נמצא כי 91% מהפסיכולוגים מדווחים על עלייה משמעותית בפניות לטיפול פסיכולוגי לילדים מאז פרוץ המלחמה, ו־67% מדווחים על עלייה במצוקה בקרב הורים המבקשים הדרכה, בשל קשיים שנובעים מהתמודדותם עם המצב הביטחוני והמשפחתי.

הפסיכולוגים מצביעים על מגמה מדאיגה: כרבע מהמטופלים שלהם (23%) הם פעוטות עד גיל 3 - גילים שבהם לרוב טיפול נפשי נחשב לא שכיח. הסיבות המרכזיות שמביאות הורים לפנות לטיפול פסיכולוגי בנוגע לילדיהם הן קשיים בהורות (כ־86%), חרדה (80%) ושירות מילואים (44%).

המצוקות המרכזיות שמהן סובלים הילדים הן חרדה, רגרסיה התפתחותית (למשל הרטבת לילה וקשיי פרידה), בעיות התנהגות, דיכאון, קשיי שינה ואובדנות.

לדברי נועה פורת חיים, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מומחית ונציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית הוסיפה כי "יש צורך עז בהגדלת המענים הטיפוליים. ישנם רק כ-12 מרכזים טיפוליים לגיל הרך בכל רחבי הארץ ופסיכולוג חינוכי אחד על כ-1000 תלמידי בית ספר. כיום השירות הציבורי מדולדל ולאור העלייה המטאורית בצורכי טיפול בילדים ובפעוטות חייבים לחזק את המערך הציבורי כדי לתת מענה טיפולי מקצועי לכל הצרכים הנפשיים להורים ולילדים גם בפריפריה וגם לאוכלוסיות מוחלשות."