מבית החולים למרתון: חולי סרטן הדם שהפכו לאצנים

בגיל 35 גילה אילן ליינר - אז סוהר בשב"ס – שהוא חולה בלוקמיה. הבשורה נחתה עליו בעקבות בדיקה שגרתית שערך לפני מרתון תל אביב. בעקבות הגילוי נאסר עליו להשתתף במרתון, ובמקום זאת הוא הסתער על האתגר הרפואי שניצב בפניו. ארבע שנים לאחר מכן, אחרי טיפולים והשתלת מח עצם, הוא השתתף במרתון הראשון שלו ומאז צלח עוד 20 תחרויות ריצה. "הריצה היא החופש שלי", הוא מספר. "כשאני רץ, אני מרגיש שכל ריצה היא ריצת ניצחון על כל האתגרים שעברתי – הטיפולים, ההשתלה והתקופה הסיעודית שלי".

על מה אתה חושב בזמן הריצה?

"על הבן שלי ליעד יהודה. כיום הוא בצבא, אבל הוא גילה שאני חולה כשהיה בכיתה ג'. אחד הדברים שגרמו לו להיות קרבי בצבא זה הניסיון המוצלח שלי להתגבר על המחלה. כשהוא מתמודד עם קושי בדרך, אני מדבר איתו על הקושי שאני עברתי וזה נותן לו דוגמה אישית איך מתמודדים עם דבר שנראה גדול עלינו. ברור שהיו לי שבירות בדרך, אבל היה לי בשביל מה להילחם – בשביל הילד שלי. אני חייב להמשיך לחיות ולהתוות לו את הדרך בחיים. היום הבן שלי אומר לי כמה הוא גאה בי, וזה שווה הכל".

במהלך המאבק שלו נעזר אילן בחלי"ל האור - העמותה הגדולה ביותר בישראל המוקדשת לחולים במחלות סרטן הדם. העמותה מנגישה לחולים מידע עדכני על דרכי אבחון המחלה, טיפולים מתקדמים ביותר הקיימים בארץ ובחו"ל, מעקב וניטור אחרי תוצאות הטיפולים, דרכי התמודדות עם תופעות לוואי, מידע על ניסויים קליניים ועוד. כמו כן, מפעילה העמותה קו חם למטופלים ולבני משפחותיהם במרבית שעות היממה ותוכנית מנטורים - מתנדבים בעלי ניסיון עם המחלה והטיפולים שמשמשים אוזן קשבת לחולים. "אין לי מילים לתאר את מה שהעמותה תרמה לי ובעיקר המנהל שלה, גיורא שרף", אומר ליינר.

ספטמבר הוא חודש המודעות הבינלאומי למחלות סרטן הדם וכולל ימי מודעות קבועים לסוגי המחלות השונות. בישראל כ-25,000 חולים בסרטן הדם, כאשר בכל שנה מצטרפים כ-2,750 חולים חדשים בסוגי המחלות השונות – לימפומה, לוקמיה ומחלות נוספות.

מחלים נוסף שנעזר בעמותה וגם הוא לא מפסיק לרוץ הוא אבי אילוז, שחלה בשנת 2008 בלוקמיה ואובחן בבית החולים מאיר. "הייתי בהלם. באותה תקופה התמודדה בת דודה שלי עם סרטן מסוג אחר, אז הרגשתי שהתקבלתי למועדון. יום אחרי האבחנה התחלתי את טיפולי הכימו. בהמשך, אחותי גלית תרמה לי מח עצם וכך הצילה את חיי".

בשלב מסוים חזר לעבודתו כמחסנאי של חברת סלולר, והמשיך ללכת לבדיקות מעקב בבית החולים, אבל דווקא אז – כשנראה שחייו חוזרים למסלול – הוא נתקל בשתי משוכות גבוהות: הידרדרות בחיי הנישואין והידרדרות בתפקוד הריאות. את המשוכה הראשונה עבר דרך הרבנות, את המשוכה השנייה עבר בזכות השתלת ריאות.

אחרי שהתבשר שהריאות נקלטו בהצלחה בגופו קיבל החלטה משנה חיים: לרוץ. "אני לא יודע מאיפה זה הגיע אליי, אבל באותו רגע שהבנתי שאני שורד את הגירושין ואת המחלה, קיבלתי כוחות לצאת לרוץ - ומאז לא הפסקתי", הוא אומר.

הוא התחיל במרוץ של חמישה קילומטרים, בהמשך עבר גם לעשרה קילומטרים. בין השאר רץ במרתון הרצליה ומרתון ירושלים. לדבריו, הוא נהנה מכל רגע שבו הרגליים מרגישות את האספלט והרוח מלטפת לו את הפנים. "לרוץ זו הרגשה מדהימה שלא דומה לשום דבר", הוא אומר ומבטיח לרוץ כל עוד הוא עומד על הרגליים.

ד"ר תמר תדמור, מנהלת המכון ההמטולוגי בבית חולים בני ציון בחיפה, שמתמחה בלוקמיות ולימפומות ורצה בעצמה, סבורה שלריצה יש תרומה גופנית ונפשית עבור החולים. "אני כל הזמן עוסקת בספורט בעצימות בינונית ומעלה. אני רוכבת על אופניים, שוחה ורצה וזה עושה לי רק טוב. לספורט יש השפעה על איכות חיים וגם על מערכת החיסון. מעבר לכך, יש את עניין גוף-נפש שבא לידי ביטוי בריצה. קשה להוכיח את הקשר הזה, למרות שלאחרונה פורסם מחקר גדול בנושא, אבל אני בהחלט מאמינה בזה ולכן אני רצה בעצמי".

העובדה שרצים בקבוצה עוזרת למחלימים?

"כן, מאוד עוזרת. ריצה היא ספורט שקשה להתחיל לבד, כי צריך תוכנית אימונים מסודרת, לכן כל תמיכה כזו מעודדת פעילות גופנית והיא מבורכת. אני יכולה להעיד על עצמי שרוב החברים שלי הם רצים. אם אפסיק לרוץ, לא יהיו לי חברים".

הריצה עלולה גם לגרום נזק לגוף?

"כמובן. זה תלוי בשלב של המחלה ואיזה טיפול מתוכנן. אם המטופל התחיל כעת טיפולים כימיים, זה לא הזמן לעשות פעילות ספורטיבית בעצימות גבוהה. מצד שני, אם המטופל כבר מאוזן והוא מקבל טיפולים כרוניים, או שהוא כבר בשלב ההחלמה - כדאי ומומלץ לרוץ".

חודש המודעות מתקיים השנה תחת המסר שסרטן הדם הוא לא גזירת גורל ואפשר לחיות לצדו חיים שלמים וטובים ואסור להתייאש. גיורא שרף, מייסד עמותת חלי"ל האור ועמותת חולי CML, חולה בעצמו בלוקמיה כרונית, הוא ההוכחה החיה לכך, כאשר לפני 20 שנה אמרו לו שלא יזכה לראות את נכדיו. "מחקרים כבר הראו לא פעם שניהול מחלה באופן אקטיבי על ידי החולה ובני משפחתו, תוך כדי לימוד והבנה בסוגי המחלות, הטיפולים והמידע הרלוונטי, יכול לא פחות מלהציל חיים. בעמותה אנחנו מסייעים בהתמודדות לכל אותם חולים ובני משפחותיהם, ברגעי המשבר שהערפל משתלט, קשה לקבל החלטות והמידע ברשת חסר, מבלבל ולא בטוח מהימן", אומר שרף.