אפקט המלחמה: שני שלישים מהנשים בארץ מדווחות על הרעה במצבן הנפשי

חודשים ארוכים מתחילת המלחמה, כשני שלישים מהנשים (68%) מציינות כי יש הרעה במצבן הנפשי, ורבות מהישראליות מדווחות על בעיות רפואיות חדשות שהופיעו ואחרות שהחמירו. כך עולה מסקר שערכה "קרן בריאה", לקידום בריאות נשים, בקרב נשים מפונות מבתיהן ושאינן מפונות.

מהסקר שנערך במאי-יוני, כשמונה חודשים מפרוץ המלחמה, התברר כי 30% מהנשים שפונו זקוקות לסיוע נפשי. 17% מהמפונות ו־11% מהנשים שלא פונו דיווחו על הרעה במצבן הפיזי. בנוגע למצב הנפשי דיווחו 37% מהמפונות על הרעה במצבן, לעומת 19% ממי שאינן מפונות.

בסקר ראשוני שנערך חודש לאחר 7 באוקטובר, דיווחו מפונות מהדרום על הרעה במצבן בשיעורים גבוהים יותר מאשר מפונות מהצפון, אך שמונה חודשים לאחר תחילת המלחמה - מפונות מהצפון ומהדרום דיווחו על הרעה באותה המידה. 35% מהמפונות ו־22% מכלל הנשים דיווחו על בעיות בריאותיות שהחמירו או הופיעו לראשונה מאז השבת השחורה.

22% מהבעיות שהחמירו או הופיעו היו על רקע נפשי, 22% היו שינויים הורמונליים ומטבוליים, בעיקר סביב המחזור החודשי, ו־17% דיווחו על כאבי שלד ושרירים. בעיות נוספות שהנשים דיווחו שהחלו או החמירו היו כאבי ראש, בעיות עור ובעיות שינה.

ממצאים נוספים היו גידול בשימוש בתרופות, ובהן תרופות שינה (זינוק של 132% בקרב המפונות, לעומת 58% בקרב נשים שלא פונו), תרופות דיכאון וחרדה (61% לעומת 26%) ותרופות הרגעה (42% לעומת 34%).

מחויבות למשפחה

הסקר מצביע על כך שנשים במלחמה נוטות להזניח את הטיפול בבעיותיהן וכן בדיקות מניעתיות: נשים ויתרו על בדיקות הכרחיות כמו טיפולי שיניים (59% מהמפונות, 40% ממי שלא פונו), בדיקת שד או ממוגרפיה (48% מהמפונות ויתרו, 38% מהלא מפונות) ועוד.

מה הסיבות שהקשו על נשים לשמור על בריאותן? 56% ציינו שאין להן פנאי להתעסק בענייני הבריאות שלהן, ו־38% אמרו כי המחויבות למשפחה לא מותירה להן זמן. סיבות נוספות היו חוסר היכרות עם רופאים בסביבתן החדשה (56%) וחוסר התמצאות בסביבה שאליה פונו (38%).

בסקר נכללו 1,059 נשים בוגרות, 50% מהן היו מפונות מהדרום ומהצפון. הממצאים הוצגו בכנס איגוד רופאי בריאות הציבור. החוקרות סיכמו: "למצב המלחמה ולפינוי מהבית יש השפעה משמעותית ומתמשכת על בריאותן הנפשית והפיזית של נשים בישראל. ההשפעה חמורה יותר אצל נשים שפונו מבתיהן. יש צורך במתן תשומת לב מיוחדת לצרכים של נשים ושל אוכלוסיות מיוחדות".

ד"ר גלית נויפלד קרושינסקי מאוניברסיטת תל אביב ומקרן "בריאה", שערכה את המחקר עם עמיתותיה נחמה הכהן ונאורה אלתרמן, הסבירה את הבחירה לחקור את מצב בריאות הנשים: "מהספרות אנו יודעים שנשים לוקחות על עצמן את הטיפול בבריאות הילדים ובני הזוג, והן נשארות לעיתים מאחור בכל מה שקשור לבריאות שלהן.

"תוך כדי המלחמה יצאו כמה מחקרים שלא התייחסו בהם לאלמנט המגדרי, ורצינו לבדוק מה קורה אצל הנשים. במקור תכננו לסקור רק נשים מפונות, אך הבנו שההשלכות הן על כלל אוכלוסיית הנשים, וככל שהזמן עובר - כך הפגיעה גדולה יותר".

"כמו כן, ראינו עלייה מסוימת בחוסר ביצוע בדיקות עם החמרה אצל נשים מפונות. במיוחד זיהינו ירידה אצל אימהות לילדים קטנים, מתחת גיל 12. הדבר המעניין שגילינו היה שכאשר נשים פונו לערים גדולות שמגוון השירותים הרפואיים בהן רחב יותר, היו שחוו שיפור בנגישות לבדיקות, לתורים ולרופאים מומחים. היה פער גדול בין מי שפונתה לים המלח לעומת מי שפונתה לתל אביב".

מיגרנה, לחץ וקושי לישון

אחת מהנשאלות בסקר דיווחה כי פונתה עם הוריה המבוגרים והיתה צריכה לטפל בהם ובילדיה, ולכן לא התפנתה לטפל בענייני הבריאות שלה. מפונה אחרת, שחולה במחלה כרונית ונטלה תרופה בעירוי, סיפרה כי בקיבוץ היתה מקבלת באופן קבוע את התרופות וכעת היא צריכה להשיג אותן בעצמה.

מפונה אחרת תיארה שבאילת הפנו אותם בין מרפאות ולא היה ברור מי מטפל, עד שאחת מהרופאות דאגה להם. נשים אחרות דיווחו על שינויים במחזור החודשי, כאבי ראש ומיגרנות, לחץ רב וקושי לישון, כאבי גב עקב צפיפות וסידורי שינה לא נוחים, הדבקה חוזרת בווירוסים בתקופת השהייה במלון ועוד.

"חייבים להתחיל לשים לב למה שקורה לנשים ולהכין להן תוכנית של שיקום בריאותי ארוך טווח. לראות אילו בדיקות הן לא ביצעו, אילו בעיות חדשות נוצרו, ולהנגיש להן אפשרות לתורים מוקדמים. צריכה להיות פנייה יזומה של המערכת לנשים, לפני שהמצב יהפוך לחמור יותר. גם כשהמפונות מתחילות לחזור הביתה, חשוב שיהיה מעקב אחריהן", אומרת ד"ר נויפלד קרושינסקי, מנהלת מחקר בקרן בריאה.

ד"ר ספיר ביטון, מתמחה בסורוקה שפונתה מביתה: "לפנינו יש צונאמי, אם לא ניתן מענה - זה יתרחב"

ד"ר ספיר ביטון, מתמחה בפסיכיאטריה בביה"ח סורוקה ושותפה למחקר, מתגוררת בקיבוץ ארז ופונתה גם היא מביתה: "כל השבועות של תחילת המלחמה היו מטלטלים. היו הרוגים מסביבתי הקרובה והקהילה שלנו התפנתה למצפה רמון. הייתי צריכה להחזיק את הבית והפינוי ושני ילדים קטנים ובן זוג שהיה בכיתת הכוננות. הנתונים של המחקר לא הפתיעו אותי, כי אני מרגישה זאת בעצמי. גם אני לא עשיתי בדיקות. הצורך ביצירת מענים מותאמים לנשים ומיודעי טראומה - זו אחת ממשימות חיי כרגע. אני עובדת כדי לקדם ולשפר את הבריאות של נשים מפונות. השיפור ויצירת המענים עכשיו יימנעו תחלואה רבה בהמשך. אני מרגישה שאנחנו עומדות בפני צונאמי, ואם לא נשכיל לתת את המענה עכשיו - זה יהיה בכל המישורים".