נפצע קשה בעזה ומאושפז בביה"ח שבו עובד האב: "יצאנו בנס, הטיפול בשטח הציל את בני"

שני בניו של ד"ר רוני אייכל, מנהל מחלקת נוירולוגיה במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, משרתים ביחידות קרביות מובחרות בצה"ל. אחד מהם, שמשרת ביחידה מיוחדת, נפצע קשה בחודש שעבר בלחימה בעזה, וכעת הוא מאושפז בבית החולים שבו עובד אביו.

ד"ר אייכל, שעלה לישראל מגרמניה לפני 26 שנים, הוא ציוני נלהב שהקים עם פרוץ המלחמה מיזם הסברה בינלאומי רפואי בגרמניה וגייס מאות מבכירי הרופאים בגרמניה לטובת הסברה לישראל. אייכל, ששירת בעברו כרופא גדודי, טיפל בחיילים רבים שנפגעו בשטח וביצע תפקידים פיקודיים בחיל הרפואה, ועבר, לעדותו, תקופה מורטת עצבים עם כניסת בנו ללחימה בעזה.

"כמו כל המשפחות בישראל שילדיהן נלחמים בעזה, הייתי בסיוט מתמשך ובדאגות אינסופיות", משתף ד"ר אייכל בגילוי לב. "כל הזמן ניסיתי לראות איזה מידע אפשר לקבל משם על הבן שלי. "התעוררתי בכל בוקר ב־5 וחצי בדאגה לקרוא שמות שהותרו, חלילה, לפרסום. כל מספר טלפון לא מזוהה מייד הקפיץ אותי, אולי זו קצינת נפגעים. הדברים היחידים שהחזיקו אותי שפוי היו העבודה היומיומית והמחויבות לתת שירות וטיפול למטופלים שלי.

"התחושות היו קשות והייתי כל הזמן דרוך, עד שאשתי קיבלה יום אחד טלפון מבננו, שהודיע שהוא נפגע בגבו ושהוא מאושפז בסורוקה בבאר שבע. מיד נסענו לשם. השעתיים של הנסיעה בפקק היו הארוכות שחוויתי בחיים. דאגה מטורפת, למרות שידעתי שהוא נמצא בידיים טובות. הוא נפצע בבית החזה. לא ברור אם זה קרה מרסיס של אר.פי.ג'י או מקליע שעיקם את האפוד הקרמי וקרע אותו, אבל בכל אופן האפוד מנע את החדירה לבית החזה".

"עוצמת הפגיעה גרמה לשברים בצלעות ולדימום נרחב בריאות. הבן שלי הגיע לבית החולים במצב קשה, והתברר שהפעולות המקצועיות שנעשו עליו בשטח, יחד עם הפינוי המהיר שלו והטיפול בסורוקה - הצילו את חייו. כעבור יום המצב שלו התייצב, ויכולתי להעביר אותו להמשך טיפול במחלקת לב־חזה בשערי צדק בירושלים, שאותה מנהל ד"ר דניאל פינק. הגיע גם הרופא מהיחידה של הבן שלי, שטיפל בו בשטח והיה זה שייצב את המצב שלו שם והציל את חייו. היה מפגש מרגש מאוד".

"עומד כעת על הרגליים"

ד"ר אייכל, רופא ותיק ומוערך, הוא גם מומחה לטיפול נמרץ, שטיפל במהלך חייו בפצועים רבים. הפעם מצא את עצמו לראשונה בתוך תרחיש אישי־משפחתי מטלטל: "יצאנו מזה בנס גדול. הבן שלנו היה מורדם ומונשם כשהגיע לטיפול הנמרץ. הוא יצטרך לעבור שיקום, אבל הוא על הרגליים. כמה סנטימטרים יותר פנימה, חלילה, והוא היה משותק בארבע הגפיים. הבן שלי ניצל ממוות בזכות סנטימטרים בודדים.

"כשהוא התעורר הוא שאל אם מישהו מהצוות שלו נפגע ומתי הוא יכול לחזור ללחימה. חצי מהגב שלו היה פתוח. הוא צריך לעבור עוד ניתוח של הפצע בגב".

"אחרי הפציעה שלו התחושות אצלי היו מעורבות ומורכבות. מצד אחד, מייד עם ההודעה על הפציעה הבנתי את עוצמתה ואת הסכנות שכרוכות בה. אמנם הבנתי מהר שלא מדובר בקטסטרופה מוחלטת, אבל זה היה מלחיץ. עד שלא ראיתי אותו עומד על רגליו, לא אפשרתי לעצמי לנשום עמוק ולהירגע, כי היו עדיין סכנות להתפתחות של זיהום. זו המשמעות של אבא שהוא גם רופא. הידע המקצועי לא עזר לי, אלא רק גרם לי לחוסר רוגע, כי בפציעה כזאת יש דברים שאין תמיד שליטה עליהם. עכשיו אני יותר רגוע".

בנו של ד"ר אייכל, המשרת ביחידה מיוחדת ונלחם במחבלים ב־7 באוקטובר עוד לפני שנכנס ללחימה בעזה, התאושש בינתיים מפציעתו הקשה, אבל האב הרגיש, שהוא רופא מנוסה, עדיין נפעם מכמות החום והאהבה שזכו לה בנו ושאר בני המשפחה: "החיבוק שחווינו מעם ישראל הוא לא נתפס. היתה כמות גדולה של אנשים שפנו אלינו, תמכו בנו ורצו לעזור, וגם עמותות שנותנות פתרונות לכל מצב.

"זרם המתנות והאנשים שהגיעו לבקר היה אינסופי. עם ישראל במיטבו. זה היה נוגע ללב ומרגש מאוד. אני מופתע לטובה גם מהבחינה המוסדית ומהטיפול של מערך הנפגעים של צה"ל, שעובד בצורה יוצאת דופן, מעל ומעבר לכל מה שציפיתי".

"שיגנו את הזוועות"

לצד הדאגה לבנו, ד"ר אייכל מפעיל בימים אלה מיזם חשוב בקרב הקהילה הרפואית בגרמניה, המדינה שממנה עלה לארץ: "זה בלתי נתפס כמה מלחמות עברתי אחרי שעליתי. המלחמות הופכות להיות יותר ויותר קשות. לא הפתיעה אותי אכזריות חמאס, אלא הופתעתי רק מהכישלון שלנו. זה שהצליחו לעשות את מה שעשו - זו ההפתעה הגדולה. צריך לחקור את זה לעומק. היתה כאן יהירות קלאסית".

על היחס שקיבלה ישראל בעולם אחרי טבח 7 באוקטובר יש לד"ר אייכל ביקורת. "רמת האומץ האזרחי שהופגנה בחו"ל, בכל הקשור לגינוי הזוועות, לא היתה גבוהה. שלחנו מכתבים לארגונים רפואיים מקצועיים, כדי שיגנו את חמאס ויתמכו במדינת ישראל. היה לי רצון וצורך שגם בגרמניה, המדינה שבה גדלתי, יהיה גינוי ברור למעשי חמאס. הקמתי ארגון שמטרתו לגייס את הקהילה הרפואית הגרמנית לטובת ישראל: לגנות את פשעי חמאס, לדרוש את החזרת החטופים ולגנות את האנטישמיות הגואה בעולם.

"אחת השיטות שלנו היא הרצאות בזום. אנחנו מזמינים גופים שונים להרצאה מקצועית רפואית, ודרכה פותחים את התעניינות הרופאים הגרמנים לנושא 7 באוקטובר - וגם את הלב שלהם לישראל. זו השיטה הכי יעילה לבסס השפעה בקהילה הרפואית, כי לרוב הגרמנים יש ערכים דומים לשלנו. בדרך הזו אנחנו מבקשים לחולל שינוי בדעת הקהל העולמית לטובת ישראל".