"לא הייתה התלבטות": משפחתו של הלוחם שנפל תרמה את איבריו

רופאי בית החולים בילינסון מקבוצת הכללית נאבקו במשך ימים על חייו של סמל ראשון יהונתן-יצחק סמו ז"ל, לוחם צנחנים תושב כרמי צור שנפל בשבוע שעבר בפעילות ברצועה. לאחר שמאמציהם עלו בתוהו והוא נפטר מפצעיו, החליטה משפחתו לתרום את איבריו, אשר הצילו בימים האחרונים את חייהם של 6 אנשים. 

סמו, בן 21, היה לוחם בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים, נפצע בקרבות ברצועה ב-8 בנובמבר ויומיים לאחר מכן נפטר מפצעיו. הוא חתם על כרטיס אד"י במהלך שירותו הצבאי. לבו הושתל בבן 46 בבילינסון, ריאותיו הושתלו בבן 36 בבילינסון, הכבד בבן 51 באיכילוב, אונת הכבד בבת שמונה חודשים בשניידר, כליה אחת בבן עשר בשניידר, וכלייה שניה בבן 50 בהדסה.

משפחתו של יהונתן סיפרה עליו: "הוא היה בן בכור להוריו אילת ומשה, ואח לבארי, לביא, תמר ואחינעם. בעל עיניים יפות גדולות וחיוך כובש. מעולם לא התלונן על קשיים. כנער הדריך בתנועת בני עקיבא והתנדב במקומות רבים. השתתף בתכניות אקדמאיות לנוער מצטיין. למד בישיבת ״נווה שמואל״ בישוב אפרת ולאחר מכן המשיך למכינה קדם צבאית ״אדרת״ בכפר סילבר, המשלבת דתיים וחילונים. לקראת הצבא התמיין למודיעין אך התעקש לעשות שירות משמעותי כלוחם בצנחנים, כמו דודיו ובני הדודים, שיש ביניהם נציגים ביחידות שונות. במלחמה היה בתפקיד שליטה ובקרה של המ״פ ולחם עם הכוח הראשון".

"יהונתן חתם על כרטיס אד"י מיוזמתו. אימו מצאה יום אחד את הכרטיס ושאלה על כך והוא השיב לה - "כן, חתמתי מזמן". לא הייתה התלבטות בכלל אם לתרום את איבריו. זה היה יהונתן. כל דבר עשה בחיוך מתוך הבנה, מחוייבות ורצון לעזור. העובדה שחלק ממנו ימשיך לחיות ולעזור לאחרים - אין מרומם יותר מזה. בזכותו במהלך השבעה חתמו אנשים רבים על כרטיס אד"י, ויחתמו עוד״.

זהו המקרה החמישי מאז תחילת הלחימה שאבריהם של חיילים שמתו מוות מוחי נתרמים ומצילים חיים של חולים. המקרה הראשון היה של סגן רועי נהרי - קצין בגדוד 202 בצנחנים, אחריו רב"ט עמיחי רובין מגדוד 51 בגולני שנהרג בלחימה מול מחבלים באחד הבסיסים בעוטף עזה. 
משפחתו של סמ"ר שוהם בן הרוש שנפצע ב-7 באוקטובר בלחימה באזור כרם שלום הסכימה גם היא לתרומת איבריו, וכך גם משפחתו של הרב נערן אשחר שנהרג בפעילות מבצעית בצפון הארץ.

צוואתו של סמו ז"ל והחלטתה האצילית של המשפחה הצילה את חייו של יעקב מלכה - אב ל-4 מקריית-גת שסובל כבר שנים מאי ספיקת לב ואף עבר השתלת לב מלאכותי. בשנים האחרונות מצבו הוסיף להתדרדר, הוא היה בסכנת חיים וכעת זכה לתרומת הלב.

מושתל הריאות מאיר אצבהא בן 36 מקריית-גת גם הוא, נשוי ואב לשניים, סוהר שב"ס לשעבר. סבל ממחלת ריאות קשה שסיכנה את חייו. לאחר שחלה בקורונה נפגעה עוד יותר בריאותו ויכולת התנועה שלו והוא נזקק באופן דחוף להשתלת הריאות.

פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון שביצע את השתלת הלב: "הלב הזה, שפעם בגופו של יהונתן ז"ל והיום פועם בגופו של יעקב, הוא הלב של מדינת ישראל. מדינה שבה באירועים הקשים ביותר רואים את האחר. השתלת לב, היא למעשה להעניק חיים מתוך השכול והכאב. מעשה אצילי מאין כמותו. אני משתתף בצערה של המשפחה על האובדן של היקר להם מכל, ובעיקר, מצדיע להם, וליהונתן. יהי זכרו ברוך".

מנהל היחידה לאי ספיקת לב במערך הקרדיולוגיה בבילינסון, ד"ר טוביה בן-גל: "יעקב זכה בלב צעיר ובריא, מתוך האסון הקשה שפקד את משפחת סמו. מאז אותה שבת שחורה, האובדן נמצא במקומות רבים, וקשה מאד למצוא ניחומים. הצלת חייו של יעקב היא נקודת אור אחת בתוך התקופה הקשה שעוברת על כולנו. אין לתאר את תעצומות הנפש העילאיות של משפחה הבוחרת להציל חיים בתוך האבל הפרטי הבלתי נתפס שלה. ליבנו ולב כל העם עם המשפחה האצילית".

פרופסור ירון ברק, מנהל היחידה להשתלות לב-חזה בבילינסון: "אירוע השתלה הוא מורכב וכאשר הוא מבוצע בזמן מלחמה והתורם הוא חייל שנפל בהגנה על כולנו - אנחנו ניגשים למשימה ביראת קודש גדולה אף יותר, ובלב כבד. יהונתן בחייו ובנופלו שמר והציל אנשים בישראל. כשהלב התחיל לעבוד בגופו של המושתל, הרגשנו ניצחון אדיר״.

מושתל הלב יעקב מלכה, נשוי עם 4 ילדים: ״אלו רגשות מעורבים לקבל השתלת לב מחייל שנפל. אף אחד לא ייחל לכך. קודם לא יכולתי ללכת 50 מטרים מבלי להתעייף ועכשיו יש לי לב של אדם צעיר בן 21. הוא נתן לי את הזכות לרדוף אחרי הילד בן השנה וחצי שלי. אני מייחל לעלות לקברו של יהונתן ז״ל ולומר לו תודה בשמי ובשם כל המשפחה שלי. אשמח מאוד לפגוש את המשפחה של יהונתן ז״ל ולהודות גם להם״.

פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות בבילינסון: "המלחמה הזו מלאה ברגעים כואבים ומורכבים וכשהרמתי את הטלפון והתקשרתי למאיר עם הבשורה שיש תרומה, היה עוד רגע קשה כזה. מאיר שסבל ממחלת ריאות קשה, חוזר לנשום בזכות האצילות של המשפחה של סמ"ר יהונתן סמו ובתוך עוד רגע כזה מרגש, מורכב, כואב. בתוך מלחמה שיש בה עצב, אבל גם קצת תקווה".

מושתל הריאות מאיר אצבהא, נשוי עם שני ילדים: "אני מאוד מודה למשפחת סמו שעשו את הדבר הכי אצילי ברגע הכי כואב שלהם. בתוך המלחמה הזו והימים הנוראיים, קיבלתי קרן-אור ואוויר לנשימה כשהמנתחים בבילינסון השתילו בי את הריאות של הלוחם יהונתן סמו ז"ל. בזכותם אני חוזר לחיות. בזכותם אוכל סוף-סוף להרים את הילדים שלי על הידיים ולשחק איתם. אני שולח להם נחמה גדולה ותודה מקרב לב".

תמי פינק, מתאמת ההשתלות בבית החולים בילינסון: "ליוויתי את משפחת סמו בימים הכי קשים ומורכבים שלהם, ליד מיטתו של יהונתן במחלקת טיפול נמרץ. גם לי יש בן לוחם בחזית והשיחות הרבות ביני לבין אימו של יהונתן ז"ל היו מאמא אחת לשנייה. יהונתן נפל בהגנה על המולדת ומשפחתו כמו המשיכה את שמו יהו-נתן נתנה חיים ל-6 אנשים בהחלטה אצילית ומרגשת זו."

במבצע ההשתלות השתתפו אנשי צוות רבים ביניהם: מתאמת ההשתלות, אחיות ואחים חדר ניתוח, מרדימים, סניטרים, אנשי מעבדה, מחלקת הטיפול הנמרץ, אנשי מחלקת הרנטגן והפתולוגיה ועוד.