חמישה חודשים לאחר פטירתו של הנער מידן קלר ברוך (16), שהריאות שלו נפגעו מעישון סיגריה אלקטרונית, הוריו תובעים מיליוני שקלים ממרכז שניידר לרפואת ילדים ומשירותי בריאות כללית, בגין רשלנות רפואית ולשון הרע. לפי כתב התביעה, הצוות הרפואי התרשל בהשגחה עליו ובאומדן של מצבו, והנער, שהיה נתון באי-שקט, הצליח לתלוש את צינור ההנשמה מגרונו ומת.
פרופ' עובדי דגן, שניידר: ביצענו החייאה אך הסיכויים היו נמוכים
השתלשלות העניינים שמתוארת בכתב התביעה מראה איך הצוות הסיעודי התריע יום אחר יום כי מידן מצוי באי-שקט פסיכומוטורי ובחוסר שינה, סובל מחרדות ולוקח כמות גדולה של תרופות הרגעה, אך למרות זאת לא התקבלה החלטה להרדים אותו. כמה שעות לפני מותו שוחררו ידיו מקשירה. בדקות לפני מותו הוא היה בחדרו ללא השגחה. ואז אירעה הטרגדיה.
הוריו של מידן ז"ל, באמצעות עו"ד יאיר סקלסקי, תובעים פיצוי בגובה של יותר מ-3 מיליון שקלים בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז. התביעה הוגשה גם נגד חמישה רופאים ורופאות מצוות בית החולים, אחות פסיכולוגית ועובדת סוציאלית, שהיו מעורבים בטיפול בו.
מידן, שבמהלך ימי אשפוזו בשניידר חגג את יום הולדתו ה-16, אובחן כסובל מפגיעה ריאתית בעקבות שימוש בסיגריה אלקטרונית ("מחלת המאיידים" EVALI). ריאותיו קרסו בתחילת אפריל האחרון, הוא אושפז בקפלן ולאחר כשבוע הועבר למרכז שניידר, שם חובר למכשיר אקמו שהחליף את פעילות הריאות שלו. בבית החולים טענו בהודעה רשמית לאחר המקרה, ובתדרוך של רופא בכיר, שהנער ניתק עצמו ממכשיר האקמו "מסיבה שאינה ברורה". ובכך, לפי התביעה, גרמו לגל שמועות ול"גל תגובות וטוקבקים שליליים, על מידן ועל תפקודם של הוריו". לכתב התביעה צורפה חוות דעת של פסיכיאטרית בכירה הקובעת שמידן לא גילה התנהגות אובדנית.
בכתב התביעה מצוין כי כבר באשפוזו בקפלן הופיעו אצלו סימני אי-שקט, חרדות ופגיעה קשה בשינה, תופעות שהוערכו כקשורות לתרופות ההרגעה שקיבל. לאחר שעבר לשניידר, הצוות הסיעודי שם התריע במשך כמה ימים עוקבים כי קיים סיכון לתלישת הקנולות בשל אי השקט של מידן. הצוות התריע כי הוא לא ישן, סובל מחרדות ונוטל כמות רבה של תרופות הרגעה שונות, וכי יש לקשור אותו או להרדים אותו. אך לא נמצא שהתקיים דיון או היתה התייחסות רצינית בזמן אמת לנושאים אלו.
בבוקר היום שבו אירע האסון ניסה מידן לתלוש את המדבקות שמקבעות את צינור ההנשמה. בעקבות זאת ידיו נקשרו. למרות זאת בהמשך היום הוא שוחרר על ידי אחת האחיות, משום שנראה היה לה כי מידן רגוע, אף שבימים שקדמו לכך, ואף באותו יום, הוא נכנס ויצא ממצב של אי-שקט, חרדות, קשיי שינה וערפול חושים.
בשעות הערב של אותו יום מידן לא התמצא במרחב ובמקום. בשלב מסוים ביקש יריב, אביו של מידן, לצאת לאכול, ופנה לאחת האחיות בבקשה שתשגיח על מידן ז"ל. היא השיבה שתשגיח, אך לא נכנסה לחדר. כעבור כמה דקות שמע האב קריאות מצוקה ורץ לחדר של מידן. הוא מצא כי רצפת החדר מוצפת בדם כתוצאה של ניתוק הקנולה בצוואר. הצוות הרפואי ביצע פעולות החייאה, שנמשכו יותר משעה, אך ללא הצלחה.
"להנדס את המציאות מחדש"
עוד עולות טענות קשות על כעשרה מקרים שבהם, לאחר מותו של מידן, שבעה אנשי צוות עשו שינויים ועדכונים בדיעבד של הרשומה הרפואית כדי "ליצור ולייצר מצב תודעתי חדש", או "להנדס את המציאות מחדש ולהטיל דופי במצבו הנפשי או הרפואי של מידן ז"ל".
למשל, באחד הרישומים מהיום האחרון בחייו צוין בדיעבד כי היה "רגוע ונינוח, מתמצא בזמן ובמקום", אף שבאותו בוקר סבל מחרדות וקיבל כדור הרגעה.
לפי כתב התביעה, "דומה כי הצוות הרפואי והמטפל חברו יחדיו לערוך או להוסיף פרטים לרשומה הרפואית, ובבסיסם ארבעה עקרונות: לא היו סימנים לאי-שקט, ההורים לא שיתפו פעולה באופן מלא, ההורים הודו והוקירו את הטיפול, מידן פגע בעצמו באופן מפתיע ומכוון. מדובר בניסיון ליצור מצג כאילו לא ניתן היה לצפות את מותו של מידן. תוך שיבוש לכאורה של הליכי חקירה, משפט, בידוי ראיות ויצירת מצג שווא".
טענה נוספת שעולה מכתב התביעה נוגעת לפגיעה בסודיות הרפואית ובכבוד של מידן ז"ל ושל הוריו. נטען שבית החולים לא קיבל את הסכמת ההורים למסור הודעה רשמית לתקשורת על בנם.
פרופ' אורן פרוכטר, מומחה ברפואת ריאות ורפואה פנימית מבית החולים וולפסון, קבע בחוות דעת שצורפה לתביעה: "מדובר במקרה של מוות בר מניעה בנער במצב נשימתי קשה שהושאר ללא כל השגחה מתאימה בהיותו מחובר למערכת תומכת חיים עם מספר צנתרים ורידיים גדולים בוורידים מרכזיים כשהוא ער". המומחה ציין שמחלת הריאות של מידן היתה במגמת שיפור קליני והעריך את סיכויי ההחלמה שלו ב-97%. "אלמלא התרשלות הצוות הרפואי שהביאה לניתוק מכשיר האקמו, מידן היה היום חי".
לדבריו, במקרה שבו משתמשים במכשיר אקמו במצב ערות ולא בהרדמה יש חובה להקפיד שלא תתאפשר תלישה של הצינורות על ידי החולה: "העובדה שמתועד מספר פעמים כי החולה היה באי-שקט ונזקק מספר פעמים לתכשירי הרגעה, ולא ישן מספר לילות, הייתה מחייבת חובת זהירות כפולה ומכופלת להרדימו".
לגבי שינוי הרשומה הרפואית, ציין המומחה: "בתיק הממוחשב נעשו 'תיקונים' ו'שיפוצים' לאחר מותו של החולה. תיעוד שנערך על ידי פסיכיאטרית 'עובה' ואף שונה במהותו ובתוכנו על ידי רופאי טיפול נמרץ, ונדמה חלילה שהכל במטרה אחת, והיא להצביע על סיפור שאימץ לעצמו בית החולים ולפיה הילד התאבד בכוונה".
פסיכיאטרית בכירה שחוות דעתה צורפה לכתב התביעה העריכה כי הגורם לתלישת הקנולה על ידי מידן ז"ל לא היה פעולה לא מכוונת או "מסיבה לא ידועה", כפי שנטען בהודעת בית החולים: "במצב הנתון, המנוח לא היה יכול להוציא את הקנולה של האקמו בצורה מכוונת, וגם האמירה שסיבת הוצאתה לא ידועה אינה נכונה. להערכתי, הדבר קרה כמעשה אימפולסיבי רגעי מתוך מצב הכרה מעורפל, חוסר הבנה מלאה של הסיטואציה ואי-שקט ניכר שהיו לו סימנים רבים לאורך כל הימים שקדמו לאירוע, כולל ביום האירוע עצמו.
"זאת ללא כל תכנון מכוון לשים קץ לחייו, כאשר הוא נותר ללא השגחה צמודה ותנועות ידיו לא היו מוגבלות עקב הסרת קשירת הידיים שנעשתה שעות לפני האירוע". הפסיכיאטרית ציינה שמידן אמנם היה בעל קשיים רגשיים וחברתיים, אך ללא הפרעת התנהגות חמורה או מחלה נפשית ומעולם לא גילה התנהגות אובדנית. המומחית הצביעה על "סוגיה אתית בעייתית", לדבריה, הנוגעת לשינוי התיק הרפואי כאשר ייעוץ פסיכיאטרי שנעשה יומיים לפני מותו של מידן שונה כיומיים לאחר מותו ונכתב על ידי צוות טיפול נמרץ ולא על ידי הפסיכיאטרית שביצעה את הבדיקה.
"תביעה חריגה באופייה"
בכללית מינו ועדת בדיקה לבחינת מותו של מידן ז"ל, ובראשה עומד פרופ' איתי פסח משיבא. הוריו של מידן הופיעו בפני הוועדה, אך היא טרם סיימה את עבודתה.
ריני מוטט ברוך, אמו של מידן ז"ל, אמרה עם הגשת התביעה: "אלמלא המקרה, מידן היה היום חי איתנו. הדבר שהכי כואב לנו ושבגללו הגשנו את התביעה הוא שהם פגעו בשם שלו אחרי מותו. עד היום אנשים אומרים שהוא התאבד. הגשנו את התביעה כדי שינקו את השם שלו. הפילו את האשמה על ילד ללא עוול בכפו. לא מספיק שאיבדנו אותו, יום למחרת אנחנו שומעים את הידיעה המזעזעת הזו, וזה פוגע. סמכתי עליהם בעיניים עצומות, הפקדתי את הדבר הכי יקר אצלם. במקום להגיד - עשינו פשלה, טעינו, בשניידר מרחיקים מהם את המקרה ומטילים את זה עליו. זו זילות ועוגמת נפש לקרוא בכל מדיה תגובות שהבן שלך התאבד. אנחנו תובעים כדי שזה לא יקרה לאנשים אחרים".
עו"ד יאיר סקלסקי, המייצג את המשפחה: "הוריו של מידן נאלצו להגיש תביעה חריגה באופייה, לא רק בשל הרשלנות שגרמה למותו של מידן, אלא גם בגין פגיעה בפרטיות, לשון הרע וגרימת נזק לראיות. המוות של מידן יכול היה להימנע עם תשומת לב ראויה למצבו הברור והתייחסות להתראות חוזרות שהוא באי-שקט שמסכן את חייו. יודגש כי הודעות בית החולים והצוות הרפואי לתקשורת לאחר מותו של מידן, כאילו הוא ניתק את עצמו ממכשיר האקמו 'מסיבה שאינה ברורה', לא היו נכונות והן לא תאמו את העובדות הרפואיות שהצוות הכיר היטב. הוריו של מידן ימשיכו ויפעלו לתקן את המעוות שנגלה להם לאחר מות בנם".
כך נראות ריאות לאחר 30 שנים של עישון
ממרכז שניידר לרפואת ילדים נמסר בתגובה: "היחידה לטיפול נמרץ לב במרכז שניידר לרפואת ילדים מובילה את תחום ה-ECMO בילדים בישראל, ובמשך למעלה משני עשורים טיפלה באמצעות מערכת זו במאות ילדים - בהצלחה ובמסירות. אנו שבים ומשתתפים בצערה של המשפחה וממתינים לתוצאות ועדת הבדיקה שהוקמה. תגובת בית החולים באשר לטענות המפורטות בכתב התביעה תינתן במסגרת ההליך המשפטי".
מותו של מידן היה תמרור אזהרה לנזקי הסיגריה האלקטרונית ולאחריו החלו במשרד הבריאות ובכנסת בקידום מספר יוזמות בתחום המלחמה בעישון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו