מצבם הרפואי של ראשי הממשלה: בלי שקיפות, בלי אמינות, וללא אמון הציבור

שני האשפוזים של נתניהו בתוך שבוע חשפו מחדש את הכשל הציבורי החמור והמתמשך מאז הקמת המדינה, בכל הקשור לדיווח ולעדכון על מצבו הרפואי, הגופני והנפשי של ראש הממשלה.

הציבור בישראל לא מקבל מידע שוטף מלא ואמיתי על מצבו הרפואי של ראש ממשלה בישראל - וגם בזמן מחלות, אשפוזים וטיפולים רפואיים שלו המידע שנמסר הוא לרוב חלקי מאוד, והתחושה היא שמוסרים את המידע מעט מדי ומאוחר מדי, וגם אז לא תמיד באופן מלא, מדויק ואמיתי.

לראש הממשלה בישראל יש אחריות עצומה למצב האומה ולגורלה, ולפיכך יש חשיבות קריטית לתת לציבור דיווח שוטף ומלא על מצב בריאותו - ומייד בעת אשפוזים. אלא שהדבר לא קרה בשני האשפוזים של נתניהו: המידע על מצבו הרפואי נמסר תמיד באיחור או ברגע האחרון, כאשר בזמן אמת ויתרה מזו בדיעבד מובן שהמידע היה חלקי עד כדי חשש להטעיה, והוא לא שיקף את המצב הרפואי המלא.

למסירת המידע על מצבו הרפואי של ראש הממשלה אחראים ראש הממשלה עצמו ואנשי לשכתו, ותפקיד משמעותי במסירת המידע יש גם לבתי החולים ולרופאים המטפלים בו. הרופאים מחויבים לפי חוק לסודיות הרפואית ולפרטיות של רה"מ, אבל במצב המיוחד הזה יש להם גם מחויבות ציבורית - שלעיתים סותרת את מחויבותם האתית כרופאים, במקרים שהם יודעים שמצבו הרפואי של רה"מ מדאיג אבל מנועים למסור זאת לציבור בגלל התנגדותו.

במקרים כאלה חייבת להיות בישראל דרך למסור מידע מלא וחיוני לציבור מבלי שהרופאים יעברו על החוק או על האתיקה הרפואית, אך לא קיים בארץ נוהל כזה המחייב דיווח קבוע ושוטף. בפועל, דיווחים אלה כמעט לא נמסרים לציבור, וגם בזמן אשפוזים של רה"מ התחושה בציבור היא שהמידע הנמסר הוא לרוב חלקי ביותר.

הדבר פוגע לא רק באמון בראש הממשלה, אלא עלול לפגוע באמון הציבור במערכת הרפואית וברופאים - אמון שהוא קריטי מאוד לבריאות הציבור. על חשיבותו אפשר היה ללמוד בתקופת הקורונה, שבה הוא מילא תפקיד קריטי בציות להגבלות המגיפה ולהיענות לקבלת החיסונים.

ההיסטוריה העגומה של הסתרת מידע

על ההיסטוריה העגומה של הסתרת מידע לגבי מצבם הרפואי של ראשי הממשלה ניתן ללמוד מדיון מרתק שנערך בכנסת ביולי 2006, על הצעת חוק פרטית שהציע דני נוה, שר הבריאות דאז - והממשלה בראשות אהוד אולמרט התנגדה לה - שביקשה לקבוע תקנות לזהות הגורם הרפואי שיעביר לציבור בקביעות את המידע על מצב רה"מ.

"האם לא היה צריך הציבור לדעת על המחלה ועל הטיפול שקיבלה גולדה מאיר כרה"מ בישראל? על המחלות של מנחם בגין ועל מחלתו של אריאל שרון? הניסיון לאורך כל השנים עם ראשי הממשלה מחייב לעגן את הדברים בחקיקה, שתאזן את הזכות לפרטיות של רה"מ או מועמד לראשות הממשלה מול טובת הציבור וחובתו לקבל את המידע".

אכן, הגיעה העת להסיר את עננת המניפולציות וההסתרות על מצבם הרפואי של ראשי הממשלה בישראל.