אמת ושקר: חיסונים - כן או לא?

בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת בארץ, כמו במרבית מדינות המערב, התופעה של התנגדות למתן חיסונים. פעמים רבות ההתנגדות הזו מנומקת בתיאוריות קונספירציה מופרכות על תאגידי בריאות וחברות התרופות, שזוממים להרעיל את הציבור בחיסונים מיותרים ומסוכנים. לעיתים הנימוקים הם חששות לא מבוססים מתופעות לוואי מסוכנות, ובמקרים אחרים הנימוקים מעידים על בורות - בכך שהמחלות שהחיסונים נועדו למנוע כבר מוגרו מהעולם המערבי.

זו בדיוק הבעיה. המחלות הקשות - דוגמת שיתוק ילדים, חזרת, אבעבועות רוח, אדמת, סרטן צוואר הרחם, סרטן פי הטבעת ואחרות, חלקן מחלות שעלולות להיות קטלניות או לגרום לנכות קשה - אמנם פחות קיימות בעולם המערבי, אבל הסיבה היא דווקא אותם חיסונים שניתנים באופן המוני בעשרות השנים האחרונות.

כדי להמשיך למגר את המחלות האלה, יש להמשיך לתת למרבית הציבור את החיסונים. מדובר לא רק בחיסונים לתינוקות, לילדים ולבני נוער - אלא גם בחיסונים שמיועדים לנו, המבוגרים, דוגמת החיסון נגד שפעת או נגד דלקת ריאות, אשר במקרים רבים יכולים ממש להציל חיים.

בשנים האחרונות, כאמור, מוצף הציבור באינפורמציה מופרכת, שקרית ולא נכונה על סכנות החיסונים - והמידע הזה מביא חלקים מהציבור להתנגד למתן החיסון. בישראל מדובר עדיין בתופעה לא גדולה, אבל היא הולכת ומתרחבת והיא כבר מספיק גדולה כדי להתריע מפניה. זה גם המקום להגיד במפורש שהחיסונים הם התשתית המרכזית לרפואה המערבית המודרנית והמתקדמת, שהצליחה בזכותם למגר או לצמצם מחלות קשות שבמשך כל ההיסטוריה האנושית גרמו לתמותה אדירה ולנכויות קשות.

נוסף על כך, החיסונים הם נדבך מרכזי בתשתית של רפואה ציבורית צודקת, מוסרית, שוויונית והוגנת - וברור שהם צריכים להינתן לכל הציבור, ללא תשלום ועל ידי רשויות הבריאות הציבוריות: משרד הבריאות וקופות החולים.

משרד הבריאות הוא גם הגוף שחייב כמובן להמשיך להוביל בלעדית את תוכנית החיסונים הלאומית, גם אם החיסונים לא ניתנים ישירות על ידיו (כגון החיסונים נגד שפעת בקופות החולים), והוא גם חייב לא רק לפקח על מתן החיסונים - אלא גם להוביל מהלך הסברה רציני וקבוע בציבור לעידוד קבלת החיסונים בכל הגילים כדי לנסות לצמצם את הפצת המידע השקרי נגד החיסונים. 

לא פחות חשוב מכך לדאוג לקבלת החיסונים בקרב הצוותים הרפואיים עצמם. זו לא טעות. על פי נתוני משרד הבריאות, למשל, בקרב הרופאים בבתי החולים יש שיעור גבוה מאוד של רופאים שמסרבים או נמנעים לקבל את חיסוני השפעת, אף שמשרד הבריאות מורה להם לקבלם. ברור גם שמשרד הבריאות צריך ליידע את הציבור בכל הסיכונים האפשריים בקבלת החיסונים ולהפעיל את תוכנית החיסונים באופן זהיר ושקול, ונראה שלא תמיד הוא עושה כך. דוגמה לכך יכולה להיות התביעה החדשה נגד המשרד, שמתפרסמת כאן היום, בעקבות מתן החיסון נגד נגיף הפפילומה בכיתות ח'.

•••

הגינקולוג הבכיר ד"ר אפרים סיגלר, מנהל שירות צוואר הרחם במחוז חיפה של קופת חולים כללית ובבית החולים כרמל, מתריע, למשל, כי בקשר לחיסון נגד הפפילומה "הרשתות החברתיות בארץ ובעולם מלאות בסיפורים מסמרי שיער על מחלות ומוות לאחר החיסון - אבל ללא כל בסיס עובדתי או מדעי". לדבריו, "חשוב לדעת - עקב התועלת הגדולה של החיסונים במניעת מחלות ומקרי מוות של נשים צעירות, ועקב הבטיחות הגדולה של החיסונים, ארגוני בריאות בכל העולם מנסים להגדיל את המודעות לתועלת הגדולה של חיסון זה, וליידע את בני הנוער ואת הוריהם בחשיבות החיסון ובסבל שהוא עשוי למנוע".

בנושא זה פירסם לאחרונה ד"ר אלי סומך, יו"ר האיגוד לרפואת ילדים ומנהל חטיבת הילדים בביה"ח וולפסון בחולון, מאמר חשוב ומאיר עיניים. על המאמר, אשר פורסם באוגוסט השנה בכתב העת הרפואי הנחשב "Journal of Pediatrics", חתומים לצד ד"ר סומך שורה של רופאים בכירים מהעולם.

על פי המאמר, "למרות ההוכחות והראיות החד־משמעיות ליעילות העצומה ולבטיחות החיסונים, נתפסים חיסונים בעיני קבוצות לא מעטות של הורים כלא נחוצים, לא בטוחים ואף מסוכנים. לסירוב או להססנות להתחסן שורשים תרבותיים, פסיכולוגיים, אישיים ואף פוליטיים - וארגון הבריאות העולמי מגדיר הססנות להתחסן כעיכוב או כסירוב להתחסן אף שהחיסון הוא זמין.

"על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בעשור האחרון אחד מכל חמישה ילדים בעולם לא חוסן כראוי בחיסוני השיגרה. כ־1.5 מיליון ילדים מתו בשל מחלות שהיו יכולות להימנע על ידי חיסונים! מספר זה מהווה 17% מכל מקרי המוות של ילדים בני פחות מ־5 שנים בעולם! למרות הסטטיסטיקה המבהילה הזו, במדינות מערביות שונות, כולל ישראל, קיימת מגמה של סירוב להתחסן בקרב קבוצות של הורים. ההתנגדויות מלובות על ידי כתבות בתקשורת האלקטרונית ופרסומים בבלוגים וברשתות החברתיות. כך עובר מידע לא בדוק, לא מוכח ואף מסולף. 

"סקר שנעשה ב־2008 בחמש מדינות אירופיות הראה כי 20% מההורים הנשאלים העלו ספקות לגבי חיסון ילדיהם. התופעה הזו גררה אחריה במדינות מפותחות כגון ארה"ב ובמערב אירופה התפרצויות של מחלות שנדמה היה כי חלפו מהעולם, כמו חצבת ואדמת. על מנת למנוע התפרצויות של חצבת, למשל, צריך להשיג כיסוי של לפחות 95% מהאוכלוסייה. על פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי, רק מחצית מהמדינות המפותחות הצליחו להשיג את היעד הזה.

"התחסנות היא מקור לדיונים אתיים. אחת ההנחות (המוטעות!) של מתנגדי החיסונים היא שהילדים המחוסנים בסביבתם יגנו על ילדיהם הלא מחוסנים וימנעו את הגעת המחלות אליהם. פרט להנחה המוטעית, מדובר על בעיה מוסרית בנקיטת עמדה שכזו והתעלמות מסיכון של ילדים אחרים בסביבה כמו ילדים שלא הספיקו להתחסן, כאלו עם בעיות במערכת החיסונית ואף ילדים שטרם נולדו ועלולים להיות חשופים, למשל, לאדמת מולדת. האתיקה של חשיבות בריאות הציבור הובילה מדינות כמו ארה"ב להנהיג חובת התחסנות בחוק, בעוד מדינות אחרות כמו ישראל אינן מחייבות התחסנות בחוק.

"לדחיית החיסונים יש מחיר, כפי שהראה דו"ח בארה"ב, שלפיו הסיכון לתחלואה ולתמותה משעלת עולה בתינוקות שהוריהם בחרו לדחות את מועד החיסון שלהם למחלה זו. תופעות הסירוב וההססנות להתחסן מאיימת על אחד ההישגים הכבירים של הרפואה המודרנית - החיסונים. יש צורך בהסברה מתמשכת של חשיבות ההתחסנות ובהתמודדות עם הטענות המועלות כנגד החיסונים. יש צורך לעקוב אחר תופעת הסירוב וההססנות ולהמשיך לחקור את מניעיה התרבותיים, הפוליטיים, החברתיים והפסיכולוגיים על מנת למצוא את דרכי ההתמודדות הטובות ביותר איתה. כל זאת על מנת למנוע ככל האפשר את השלכותיה ההרסניות". וכל מילה נוספת מיותרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו