ובתפקיד האסטרטג

בין שלל התפקידים והתארים שנושא עימו ראש הממשלה נתניהו, כשר הביטחון, החוץ, הבריאות ועוד, קיבל השבוע בנימין נתניהו מינוי נוסף: האסטרטג הראשי של קמפיין הליכוד בבחירות 2019. נתניהו החליט כי אין צורך במינוי חיצוני לתפקיד הבכיר והודיע לאנשי מטה הבחירות של הליכוד כי הוא מתכוון לשאת את התפקיד בעצמו. 

בישיבות הצוות שהתקיימו השבוע במטה הליכוד התווה ראש הממשלה והאסטרטג החדש את הקו שיוביל את קמפיין הבחירות מכאן ועד יום הבוחר. למעשה, הוא חילק את הקמפיין לשני חלקים, כמעט שווים. השלב הראשון הוא קמפיין הבחירות מעכשיו ועד להחלטת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגדו כפוף לשימוע בחודש פברואר. השלב השני הוא מכתב האישום ועד לפתיחת הקלפיות. 

בשלב הראשון נתניהו מעוניין שמערכת הבחירות הקרובה תעסוק אך ורק בנושא החקירות. לא מעניין אותו שידברו על ביטחון, ולא על כלכלה. אף שהוא סבור שיש לו יתרון ודאי על יריביו גם באזורים אלו. גם לא על הקרב הרגיל שבין הימין לשמאל, זה שהביא לו את הניצחון הגדול בבחירות 2015, הוא מעוניין שידברו. רק על החקירות. מהבוקר עד הערב. 

ויש לזה כמובן סיבה. למעשה, שלוש סיבות. הראשונה היא הכשרת הקרקע להחלטת היועמ"ש. להמעיט מחשיבות ההחלטה. בדיוק כפי שעשה נתניהו להמלצות המשטרה. נתניהו רוצה לוודא שכשתתפרסם החלטתו של מנדלבליט, והיום כבר אין לו ספק שתהיה החלטה על כתב אישום, זו לא תהיה רעידת אדמה. אירוע אזוטרי שכולם כבר מחכים לו, ולא נקודת ציון דרמטית, או חלילה תפנית בעלילה באמצע הבחירות.

הסיבה השנייה היא להצביע על זיהומה של החקירה. לעשות דה־לגיטימציה להחלטת היועמ"ש המתקרבת. שהכל זה סיפור של כניעה ללחצים של המשטרה, הפרקליטות, התקשורת והשמאל להגיש כתב אישום בכל מקרה. ושמנדלבליט לא יוכל כביכול להרשות לעצמו ללכת נגד כוחות כה גדולים וחזקים, ולכן ייכנע ויחליט על כתב אישום.

 

נגמרה מסגרת האשראי?

הסיבה השלישית לריכוזיות של נתניהו היא במטרה לפמפם את המנטרה כי השוחד המדובר בתיקי 2000 ו־4000 הוא לא כסף, אלא כתבות בתקשורת. במשך חודש ינסה נתניהו להחדיר לתודעת הציבור שלא היו פה מעטפות מזומנים מתחת לשולחן או מתת תמורה בעלת שווי כספי, אלא כמה כתבות מפרגנות באתר וואלה. 

המסר הזה הגיע בעקבות מחקר עומק שערך מטה הליכוד באחרונה, שהצביע על כך שהציבור מזהה את עבירת השוחד עם תמורה כספית. בחודש הקרוב יסבירו רה"מ ובכירי הליכוד כי למרות המילה הקשה והעבירה הפלילית החמורה המסתתרת בדרך כלל מאחוריה, המקרה של נתניהו הוא שונה. זה שוחד, אבל מסוג אחר. זו יותר הגדרה חוקית מאשר אותו מעשה נפשע שבו חטאו פוליטיקאים ואישי ציבור שנתפסו וריצו עונש מאסר. 

לפי שעה הקמפיין מצליח למדי. נתניהו הצליח בשבועיים האחרונים לכבוש את סדר היום ולא להותיר בו כמעט פינה שלא כוסתה בעיסוק מסיבי בנושא החקירות והחשדות. בהיבט הזה ההודעה על הצהרתו הדרמטית בערבו של יום שני שירתה את המטרה. נאומו הפיח רוח חיים בנושא, והחיה את העימות בינו לתקשורת, לשמאל ולאופוזיציה - ששוב נגררו אחריו למחוזות שאליהם בדיוק רצה להוביל אותם. 

אולם מכל היבט אחר - הנאום היה כישלון. זה החל בהודעה על כך שמדובר בנאום דרמטי, בעוד שבסופו של דבר, היה "חלבי" למדי. ראש ממשלה יכול לנצל את מעמדו בהסבת תשומת ליבה של התקשורת, כולל זו העוינת אותו דרך קבע, אולם הקרדיט שלו בהקשר הזה עשוי להתגלות גם הוא כמוגבל.

אחרי שהצליח להפקיע את זמן האוויר של ערוצי הטלוויזיה בפריים־טיים של תחילת רצועת החדשות, אין ערובה שיצליח לעשות זאת פעם נוספת. את התחמושת הזאת בזבז נתניהו בשלב מוקדם מדי של הקמפיין. 

זה נמשך גם בתוכן. ייתכן שכמה משומעי הנאום אכן הוטרדו מהעובדה שנתניהו ביקש מחוקריו עימות עם עדי המדינה וסורב. אבל אין זו טענה שיכולה להחזיק על גבה את הטענה כי החקירה זוהמה, וכי מנסים להרשיע אותו בכוח ובדרכים עקלקלות ולא ישרות. העובדה שביקש עימות לא מחייבת אף אחד למלא את בקשתו. העובדה שסורב לכל היותר מעלה תהיות, אבל ממש לא יותר מכך.

עם זאת, המתקפות של יושבי אולפני הטלוויזיה אחרי הנאום, כמו גם של השמאל, בכירי מערכת המשפט והאופוזיציה - לא רק שפוגעות בנתניהו אלא משרתות באופן מושלם את קמפיין הליכוד. מרוב ביקורת על כך שנתניהו מצליח לכבוש ולגבש סביבו את הבייס הימני - אנשי המחנה הלאומי, שנוהרים אחריו ובולעים בשקיקה כל מילה שיוצאת מפיו - המבקרים לא שמים לב שהם עצמם לא יותר מבובות על חוט המונעות מלמעלה, ביד האמן של אסטרטג מטה הליכוד. הוא משטה בהם כמו איוואן פבלוב בכלביו הרעבים. 

 

מוקשים לפניך

החלק השני של קמפיין הליכוד יתממש, על פי התוכנית, אחרי הגשת כתב האישום. בחלק הזה, שיימשך גם הוא קצת יותר מחודש, ינסה נתניהו להפוך את הבחירות להצבעת אמון או אי אמון בו ובמנהיגותו. 

אם כתב האישום יכיל שוחד, ההערכה היא כי הליכוד עשוי להיפגע. ממדי הפגיעה עדיין לא ברורים, ובעיקר תלויים בחלק הראשון של הקמפיין מעכשיו ועד החלטת מנדלבליט. 

אולם אם יסתכם הכל, בניגוד להערכות, בהפרת אמונים וכיוצא באלו זוטות, יתנהל קמפיין "ההר שהוליד עכבר", שעשוי להניב לליכוד גידול משמעותי ממספרו הנוכחי בסקרים. 

בדרך לשם יש לא מעט מוקשים. נתניהו אמנם שולט בשיח באופן מוחלט, אבל כמה מפלגות בימין - שותפיו לקואליציה הבאה, מתנדנדות בנושא. קמפיין שמתרכז כולו בנתניהו עשוי להביא למספר גדול של מנדטים לליכוד, אולם להותיר את ראש הממשלה בלי קואליציה ביום שאחרי. אולי אפילו למימושו של תרחיש הבלהות מבחינתו, של הקמת גוש חוסם של השמאל והסיעות הערביות. 

 

פתקים ומשאלות

אפשר להתייחס למצוקה של נתניהו כצרות של עשירים, לעומת מה שקורה בצד השני - במפלגה שפעם היתה המתחרה הגדולה של הליכוד והיום מתמודדת על זכותה להתקיים כמפלגה בינונית, וגם זה לכל היותר, לפחות לפי איך שהדברים נראים כעת בסקרים. 

אבי גבאי מחפש נואשות דמות ביטחונית שתציל את מפלגת העבודה, אבל זו מתבוששת לבוא. הוא כבר היה סגור עם אהוד ברק, אבל במצב הנוכחי עשויה זו להיות הרפתקה קשה מדי עבור שר הביטחון לשעבר. 

בפגישה שקיים גבאי לאחרונה - לפני שסילק את ציפי לבני והתנועה ופירק את המחנה הציוני - עם נציגות של גורם רב השפעה במפלגת העבודה, שרטט היו"ר בכתב יד את חזונו לרשימת העבודה הבאה בכנסת: במקום השלישי, אחריו ואחרי ציפי לבני (שעוד היתה כאמור חלק מהסיעה), כתב גבאי תחת המספר שלוש את המילים: "ביטחון - לי", כלומר שאת השריון המגיע לו ינצל לדמות ביטחונית. 

בינתיים, עבר השריון של גבאי למקום השני ברשימה. במקום הרביעי - ששוריין לאישה, כותב גבאי "שלי", הכוונה לח"כ יחימוביץ'. ולאחר מכן במקומות הבאים: עמיר פרץ, איציק שמולי ומרב מיכאלי. במקום השמיני המיועד לאישה כותב בסוגריים "סתיו" (שפיר כמובן). גם לעמר בר־לב צופה גבאי מקום ברשימה. המקום ה־11 משוריין למזכ"ל המפלגה ערן חרמוני. 

בעברו השני של הדף סימן גבאי את המתנדנדים. אלה שעשויים למצוא את עצמם בחוץ לגמרי. לדעתו, רק שלושה מחברי הכנסת איתן כבל, נחמן שי, מיקי רוזנטל (שכבר פרש השבוע), יוסי יונה וחיליק בר, יוכלו להשתלב ברשימה. באזור הנשים כתב את איילת נחמיאס־ורבין, לאה פדידה, מיכל בירן ורויטל סויד - כששמה של סויד מוקף בעיגול.

רשימה אחרת מפתקי גבאי היא של מועמדים שלא נמצאים כעת בכנסת אבל הודיעו על הצטרפותם: העיתונאי הנריקה צימרמן, אסף אדמון ויאיא פינק. 

גבאי היה מעוניין בכל גנרל מוכר ועטור דרגות, החל מברק וכלה בשאול מופז או אשכנזי. אבל כרגע לא מצליח לסגור עם איש מהם. קודמו יצחק הרצוג נאלץ להרכין ראשו ולהציע לציפי לבני הסכם רוטציה שיחלק ביניהם את הראשות - הממשלה או האופוזיציה, תלוי מה יקבלו אחרי הבחירות. גבאי עוד לא שם. לא מוכן להוריד את הראש, ולא מוכן לחלוק את ההנהגה עם איש. 

 

רמטכ"ל על העורק

גבי אשכנזי מעדיף לנחות בליכוד, אבל מכבש הלחצים שמפעיל עליו בני גנץ בשבוע האחרון הפך לכבד מנשוא. אשכנזי מרבה לדבר על פוליטיקה ומביע את דעתו על כך שמדגדג לו להשפיע. אבל הוא עדיין חושש. 

בליכוד מעוניינים בו. גנץ כמעט מתאבד עליו. אבל הוא עוד מתלבט. הוא ראה בעיניים מעט כלות איך יואב גלנט מתקבל בזרועות פתוחות אצל נתניהו, שערך לו את קבלת הפנים החמה ביותר האפשרית - מסיבת עיתונאים משותפת - והוא רוצה גם. אבל פוחד פחד מוות. וגנץ יושב לו על העורק הראשי. 

 

צדק? לא בפוליטיקה

אם היתה מחשבה למישהו שאחרי שישראל התחייבה להעביר את כספי הקטארים לחמאס אין עוד דרך חזרה, השבוע התקבלה ההוכחה לכך שכשרוצים אפשר לעשות את זה. בעקבות הימשכות ההתפרעויות על גדר המערכת, החליטה הממשלה לעכב את העברת המזומנים. אולם העיכוב עוסק רק בהתפרעויות על הגדר וחוליית מפריחי בלונים שהתגלתה, ולא בהחזרת גופות החיילים. ישראל לא ממתינה לסירוב חמאסי, אלא מראש אפילו לא מבקשת. ולא מתנה את העברת הכסף מקטאר לעזה בשחרור החיילים והאזרחים השבויים. 

לא רק הממשלה לא עושה זאת, אלא שום שר, כולל שרי הימין - מהליכוד ועד הבית היהודי והימין החדש - לא מבקשים את הבקשה הכה מתבקשת: להתנות את העברת הכסף בשחרורם והעברתם לידי ישראל. כי ככה זה פה, כשהנושא לא בכותרות, גם הצדק, האמת והכאב של המשפחות לא יעזרו. רק הפוליטיקה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו