גאווה: משלחת ישראלית מסייעת לאמריקאים להתמודד עם אירועים טראומתיים

לאחר שלושה שבועות של מסע בארצות הברית של הקואליציה הישראלית לטראומה, אני יכולה לומר שעשינו שינוי. שהצלחנו להביא את הרגישות, החמלה וההקשבה שהצלחנו לחזק כאן בישראל – גם לזירות העצובות ביותר בארצות הברית.

במהלך שלושת השבועות האחרונים ביקרנו בלאס וגאס, פיטסבורג ולוס אנג'לס אחרי אירועי הירי והשריפות, במסגרת עבודת הקואליציה, המאגדת כ-40 ארגונים ועמותות העוסקים בתחום הטיפול בטראומה נפשית, פוסט טראומה ופיתוח חוסן נפשי בקרב האוכלוסייה בישראל. פגשנו צוותים, מנהיגים, מובילי דעה, מטפלים, קובעי מדיניות ואנשי חינוך – כולם נעים בין הצורך לתת מענה לאירועים ובין ההבנה שמה שקורה מצריך חשיבה אחרת והערכות לבאות. זה יכול להיות ירי בבית ספר, ירי שנאה, רעידות אדמה, שריפות, אסונות טבע או אירועי טראומה מידי אדם – בכל אירוע קיצון שכזה יש צורך לתת טיפול מקיף. 

העובדה שהעולם משתנה מאלצת אותנו להשתנות איתו. להתאים את הקצב לקצב המציאות, ולא לשכוח בתוך המהירות הזו לשמור ולשמר ערכים של חוסן, תקווה ושותפות. האתגר הזה נהיה לא קל אל מול האירועים של החודשים האחרונים בהם היינו מעורבים, בעבודה עם הצוותים והקהילות במקומות שונים, אבל אנחנו יודעים את שליחותנו.

לטובת המסע בארצות הברית, הרכבנו צוות מיוחד שיצא למסע בתחנות משטרה, במטרה להכשיר צוותים מקומיים להתמודד עם טראומה, הנגרמת כתוצאה מאירועי טרור ואסונות. אחד הביקורים המרגשים והמעניינים ביותר נערך בלאס וגאס, כהמשך לטיפול בטראומה מאירוע הירי ב"סטריפ" של העיר לפני כשנה וחצי. בעקבותיו, נותרו שוטרים רבים מכוח המשטרה של לאס וגאס בטראומה, איתה הם מתקשים להתמודד.

אבטחה מחוץ למלון "מיראז'" בווגאס, לאחר אירוע הירי. צילום: shutterstock

עצוב היה לראות את אובדן תחושת הביטחון האובייקטיבי והסובייקטיבי, את ההבנה שגם בתוך קהילות מקומיות וחזקות יכול לקרות אירוע, את הספיגה של הטראומה לתוך מרקם החיים היומיומי ואת תחושת הפגיעות. לנו, בארץ, יש דברים שנראים מובנים מאליהם; הצורך להיערך, הצורך לבנות שותפויות ולעבוד בשותפויות, ראיה מערכתית, תרבות ושפה משותפות של מוכנות ושל מענה, ההבנה של המציאות המשותפת בה חיים האזרחים והמסייעים כאחד ועוד. למדנו, בעשייתנו רבת השנים בקואליציה הישראלית לטראומה, להיות יחד עם אנשים במשבר. זה אומר להיות חלק מהם, לזהות את מעגלי הפגיעה ומעגלי התמיכה, לחזק אותם ולהאמין שיחד תמצא הקהילה את כוחותיה ותתארגן.

לכן היה לנו ברור שצריך לחלק ידע וניסיון אלו עם קהילות אחרות בעולם שעברו משבר. ואת זה אנו עושים כבר הרבה שנים. אבל אין ספק שמשהו השתנה וממשיך להשתנות בעוצמות, בתדירות, בחשיפה. העולם פגיע יותר וכול אירוע משפיע לא רק על הנוכחים ועל המעגלים הקרובים – אלא בונה תחושת פגיעות כללית.

במשך המסע הרגשתי שהאנשים איתם אנחנו נפגשים הם בעלי מחויבות גבוהה ודאגה לאוכלוסייה בה הם מטפלים, אך בה בעת מתקשים להתמודד עם ריבוי התפקידים, העומס והבדידות. היה בהם צמא רב לידע, צורך בהכרה, צורך בתמיכה ורצון להחזרת תחושת מסוגלות. 

טליה לבנון. צילום באדיבות המצולמת

הסיפורים האישיים של המשתתפים סופרו לנו בכנות רבה. מצאנו את עצמנו בשותפות גורל, כאשר כולנו מכירים מקרוב את תחושות הכעס והצער, אך גם את הניסיון והתבונה. ומעל הכל, הרגשנו זכות גדולה. השינוי שראינו, אפילו בסדנה קצרה של מספר שעות, היה מורגש. סוף סוף הייתה להם הזדמנות לספר. היה מי שהקשיב. התמיכה וההבנה שקיבלו מקבוצה ומאיתנו, גרמו להם לשנות את שפת הגוף, את המבט בעיניים. אני מרגישה שהחזרנו להם את התקווה, ועם חזרתה אצלם – גם אצלנו. זה מה שנותן לי בכל פעם מחדש משמעות וכח להמשיך. 

"שום אדם אינו אי כולו משל עצמו, כל אדם הוא פיסה מן היבשת, חלק מארץ רבה (ג'והן דאן)"

בתמונה הראשית נראית פעילות הקואליציה במסעה בארה"ב

טליה לבנון, היא מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה המאגדת כ-40 ארגונים ועמותות העוסקים בתחום הטיפול בטראומה נפשית, פוסט טראומה ופיתוח חוסן נפשי, בקרב האוכלוסייה בישראל. 

הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=181950

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו