השריפה בבית משפחת מעודה, הבית הנורא בו התרחשה התעללות מזוויעה ב-11 ילדים על פי החשדות, גרמה לציבור להזדעזע. רפי רשף צייץ "זה הולך ונהיה פסיכי העליהום על הגננת מראש העין. היו כבר פושעים בישראל. הניחו לה ולמשפחתה. ואנא משטרת ישראל אבטחו שם את בני המשפחה". היו כאלו שהביעו חשש שמדינת ישראל יוצאת משליטה, ואפילו ראש הממשלה התייחס לאירוע ואמר: "אני מבין את המחאה של ההורים, אני לא מוכן לקבל מחאה אלימה. בוודאי לא את השריפה של בית המטפלת בראש העין".
אני מניחה שבעיני רבים הציוצים וההתבטאויות האלו, נראים סבירים ולגיטימיים אבל אותי זה מרתיח. בעיקר כי אותם אנשים שכל כך נחרדו מהשריפה לא אמרו כלום כשמקרה אחרי מקרה אחרי מקרה של התעללות בילדים על ידי המטפלות שלהם נחשפו. שלא תבינו לא נכון, אני חלילה לא בעד לקחת את החוק לידיים, אבל למה אף אחד, חוץ מהורים לילדים קטנים לא זועק את זעקתם של פעוטות ותינוקות שהוכו, הושפלו ועברו התעללות? למה אף אחד לא עושה כלום כדי לדאוג לילדי הגן? כנראה כי באמת רק אלוהים מרחם עליהם.
צילום: shutterstock
אני רוצה לספר לכם על כאב של הורה שפתאום מגלה שמישהו פגע בילד שלו. כי אני הייתי שם. גם לי זה קרה. לפני כמה חודשים גיליתי, בזכות אמא אחת ערנית, שייתכן שמנהלת המשפחתון והסייעת שלה הכו את הפעוטות במשפחתון בו שהה בני הקטן. אותה אמא שלחה את הילדה שלה למשפחתון עם מכשיר הקלטה, וכשאספה אותה הזדעזעה לגלות שהאינטואיציה האימהית שלה הייתה נכונה והיחס של המטפלות לילדים לא היה תקין. אני לא אלאה אתכם בפרטים אבל בין היתר נשמעו המטפלות אומרות בהקלטה "תכניסי אותה למסתור", "עכשיו יש לך סיבה טובה לבכות", ומשפטים נוספים – נוראים יותר.
מסתבר שאותה אמא הלכה להתלונן במשטרה ובמשך שלושה שבועות התנהלה חקירה סמויה. ולמרות שכבר זימנו את בעלת המשפחתון לחקירה, שאר ההורים, ואני ביניהם, לא ידענו דבר והמשכנו לשלוח את התינוקות שלנו כרגיל למשפחתון. וכך כל בוקר קיבלו אותם שם בחיוך רחב וזרועות פתוחות למרות שהסערה כבר התחילה. את הידיעה על מה שהתרחש קיבלתי מזוג הורים שבורים שעמדו בדמעות בפתח בניין המשפחתון, וחיכו לבשר את הנורא מכל לשאר ההורים שאספו את הילדים שלהם.
קשה לתאר איך אמא מרגישה אחרי שהיא מקבלת חדשות כאלה. אחרי שאני גיליתי מה קרה, הדבר הראשון שעשיתי היה לחבק את הילד שלי ולנסות לגרום לו להרגיש מוגן. לגרום לו להבין שאני בחיים לא אתן לאף אחד לפגוע בו יותר. הדבר השני שעשיתי היה להלקות את עצמי ולהתמודד עם אלף ואחת מחשבות שעברו לי בראש – איך לא ראית לו בעיניים שעובר עליו משהו, איך חיבקתי את המטפלת וסמכתי עליה, איך אהבתי מישהי שפגעה לי בילד, ואיך לא עליתי על סימנים שהיו בדרך?
במקרים כאלה, אחרי שנשברת וייסרת את עצמך, השלב הבא הוא בדרך כלל לשנוא. ואני מבטיחה לכם ששנאה וכעס של הורים שפגעו בדבר הכי יקר להם בעולם הם באמת הכי גדולים שיש. כשמישהו עושה משהו רע לילד שלך את שונאת אותו מכל הלב, ומאחלת לו דברים שבחיים לא ייחלת לאף אחד. אבל אין לך מה לעשות חוץ מלייחל. כי את לא "מפלצת" או "שטן" ואת סומכת על החוק ועל המשטרה, כי הרי מתנהלת חקירה ואת בטוחה שהצדק ייעשה. ולמרות שכולם מסביבך רק אומרים לך כל הזמן בשיא הרגישות ש"אם זה היה קורה לילד שלהם הם היו פוגעים בחזרה במטפלת" – ומסובבים שוב את הסכין בלב שלך, את יושבת ומחכה שהצדק ייעשה. אבל לרוב זה לא קורה. רוב התיקים במקרים כאלו נסגרים מחוסר עניין לציבור, והמטפלות חוזרות לעבוד כרגיל. כי אין פיקוח ואין לאף הורה אפשרות אמיתית לבדוק לעומק מי שומרת על הילדים שלו.
מאז השריפה בראש העין, יש כאלו שקוראים להורים להפסיק להפגין ולבטל את המחאה הענקית שמתוכננת במוקדים שונים ברחבי הארץ, לא ברור לי באיזה זכות. אני לא מאחלת לאף אחד להתמודד עם המחשבה שהילד שלו בכה וקרא לו אבל הוא לא היה שם כדי להציל אותו. אתם מפחדים שאזרחים ייקחו את החוק לידיים? מתי תתעוררו ותבינו שאין חוק?. בכל מה שקשור לתינוקות ולפעוטות הכל פרוץ – ולכן המחאה. חוק הפיקוח לגילאי לידה עד שלוש, שעבר אחרי שהורים התחננו ונלחמו, הוא מלא בחורים ובעיקר תקוע. אין מי שיסדיר אותו ויקבע תקנות מתאימות לגנים ואף אחד לא מקדם אותו. ובינתיים עוד ועוד ילדים קטנים נפגעים.
חלפו חמישה חודשים מאז שגיליתי שמתנהלת חקירה נגד אותן מטפלות. אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם, ואני לא יודעת מה בדיוק עבר על הבן שלי. אני לא יודעת אם היכו אותו, ואני לא יודעת אם שמו אותו באיזשהו "מסתור". והספקות אוכלות אותי ואין יום שאני לא חושבת על זה. אני יכולה רק להתפלל שמה שהוא עבר שם לא ישפיע עליו ושיום אחד הוא כבר לא יזכור מה שקרה. אני יודעת ומבטיחה שאני לא אשכח.
**אם גם הילד/ה שלכם חוו מקרי אלימות במסגרות בהן שהו, פנו אלינו. און לייף מבטיחה לפרסם עדויות נוספות, רק כך נוכל להעלות את המודעות ולשנות את המצב הקיים. אנחנו באון לייף ממשיכות לסקר את מחאת ההורים נגד מטפלות מתעללות תחת ההאשטאג #לאמפקיריםאתהילדים #onlife.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=194584
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו