רגע טלוויזיוני נדיר: כדורגל נשים ישראלי על המסך

יותר מ8000 א.נשים, ילדות וילדים הגיעו אמש לאצטדיון המושבה בפתח תקווה לראות כדורגל. להתלהב, לעודד, להתרגש, לשמוח, להתבאס, לצעוק, להתפעל מגולים אדירים (תודה ורד!), מהצלות מרהיבות (תודה חנית ועמית!) ובעיקר ממה שזה – משחק כדורגל. קצב. שריקות. מלחמה.

תוהה כמה זמן לקח למי שפתח אתמול בערב באקראי את ערוץ הספורט לקלוט פתאום שמדובר בעצם ב…שחקניות. או כמו שחבר אתמול אמר לי: "וואי בכלל לא קלטתי שזה כדורגל נשים. כלומר, חשבתי שזה כדורגל. רגיל כזה כמו שיש סתם בערב בטלוויזיה."

משחק הידידות של נבחרת ישראל נשים מול קבוצת צ'לסי. צילום עודד קרני, ההתאחדות לכדורגל

אבל זה לא היה ערב רגיל בטלוויזיה. ערוץ הספורט בחר לשדר (מה שלא קרה במונדיאל) את משחק הידידות בין נבחרת ישראל בכדורגל לקבוצת צ'לסי מהפריימר ליג באנגליה. השחקניות הישראליות נתנו אתמול פייט והבקיעו שער אחד. דקות ארוכות היה נדמה שהן לא נופלות מעמיתותיהן הבריטיות.                           המשחק נגמר בתוצאה 3-1 לטובת האורחות מהממלכה, תוצאה שגם נבחרת ישראל לגברים הייתה חותמת עליה ופייר ספק אם הייתה מגיעה אליה אי פעם. 

מעניין אותי כמה מתוך הצופים והצופות שהיו אתמול במשחק, זו הייתה עבורם הפעם הראשונה שלהם באצטדיון כדורגל. כי אני חושבת שלא רק שהענף הזה המתקרא "כדורגל נשים" הוא פשוט כדורגל, הוא גם מצליח להביא למגרשים גם את מי שלא היו מוצאים.ות את עצמם בשבת אחה"צ באים.ות לצפות בליגת העל של הגברים. למה? כי הענף הזה בועט והענף הזה כובש. את המגרש ואת הלב. את הלב של כולם שהרגישו אתמול בבית. אין בילוי משפחתי אטרקטיבי יותר מללכת כל המשפחה לאצטדיון בערב של אוגוסט ולעודד יחד את הקבוצה ובחינם. 

ועוד כמה מילים על שוויון – לראות קבוצה כמו צ'לסי אתמול בערב, או להיות במונדיאל שהתקיים בקיץ בצרפת, מעורר תחושות מעורבות. מחד, כמה אנחנו רחוקים משם. איפה אנחנו ואיפה קבוצות בכירות כמו באירופה (יובנטוס, ריאל מדריד, ליון, איאקס וזו רשימה חלקית בלבד) שמשקיעות ומבינות שנשים הן חלק אינטגרלי מכל מועדון כדורגל גדול. מאידך, יש לאן לשאוף. נבחרת הכדורגל נשים ההולנדית היא ההוכחה לכך. תוך ארבע שנים ממצב של אין נבחרת, הן הגיעו לגמר המונדיאל והן אלופות אירופה. זה יכול לקרות גם אצלנו גם אם לא נגיע עד לטופ הכדורגל העולמי אבל נתחיל את השינוי והשינוי הזה כנראה לא יגיע מהמועדונים ולא מההתאחדות. קבוצות הנשים שהוקמו בשנים האחרונות, בבני יהודה בשנה שעברה, בבית"ר ירושלים השנה – התחילו מיוזמות מקומיות של נשים. מכמה משוגעות שאמרו לעצמן – . בואו נעשה את זה. והביאו שחקניות. והביאו תקציבים, והנה עוד רגע נפתחת עונת הכדורגל בבני(ות) יהודה. וכל ילדה (מכיתה א'!), נערה ואישה מוזמנת לשחק כדורגל באיזו רמה שתרצה, חובבנית או מקצוענית. כי איזה כיף זה להבקיע גול ואיזה כיף זה לנצח ביחד. 

יעלי כהן וקדן אשכנזי, מנהלות קבוצת "בנות יהודה ת"א" בגמר גביע המדינה

חשוב לציין, ללא שיתוף פעולה של מועדוני הגברים השינוי לא יוכל לקרות. כמו שהבנים שולטים על המגרש כדורגל בהפסקה בבי"ס, כך הגברים תופסים בערבים את המשאב הבסיסי שצריך בשביל להתאמן ולשחק – המגרש. ללא שיתוף הפעולה של בני יהודה, הנגישות למגרש האימונים ולאצטדיון בשכונת התקווה כמגרש הבית – לא היה לנו סיכוי להרים את הדבר הזה. וכך, אם תבואו לשכונת התקווה, תוכלו לראות בכל יום אחה"צ – אימון ילדים ואימון ילדות. אימון נשים ואימון גברים, כי בעצם למה לא? 

יש עכשיו מאבק על עתיד כדורגל הנשים בישראל. יש בג"צ ב23 בספטמבר. כי לשחק פה כדורגל בתור אישה, זה מאבק מטורף על המגרש ומאבק עוד יותר מאתגר מחוצה לו. ומה אנחנו רוצות? הרבה מילים גדולות על הכרה ושוויון ותקציבים ושידורים. רוצים מספרים? הסכום השנתי שמעבירה המדינה לליגת העל לגברים, כולל הסכמי שיווק והוצאות שיטור וסדרנות, עומד כ-78 מיליון שקל, לעומת כ-2.5 מיליון שקל לנשים. כלומר, 3.2% בלבד מההקצבה לגברים. ההעברה הממוצעת לקבוצה בליגת העל גברים עומדת על 5.4 מיליון שקל לעומת 277 אלף שקל לנשים. מבינים? כשאנחנו מדברים על שיוויון, המדינה היא זו שצריכה לעשות ראשונה את השינוי. 

מדובר לפעמים בדברים הכי בסיסיים שיש: מנעול לשירותים, מדים לשחקניות שגם יתאימו למבנה הגוף שלהן וצוות מקצועי שרק במועדונים גדולים אפשר לקבל- צוות רפואי, פיזיותרפיה, מאמן שוערות וכ' וכ' וכ'. 

ועד הבג"צ, תנו למצוא מגרש פנוי למשחק אימון מול רעננה בשבוע הבא.

— 

הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=198675

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו