מבלי להמעיט בחשיבותן של כוכבות ישראליות בנות 17, נדמה שכולן יכולות לעמוד באותה השורה. אגם בוחבוט, עדי ביטי, נועה קירל הן אחלה זמרות, עם גרוב וסטייל ומערך שיווק משומן שעומד מאחוריהן. רק שסביר להניח שעד או לצורך העניין אם, תהיה במוזיקה שלהן אמירה אמנותית, זה ייקח זמן. זה קרה לנינט כמה שנים טובות אחרי שפרצה בגיל 19 בכוכב נולד. מסע ארוך בתוך התעשייה הפופית המשומנת שבסופו של דבר הביא אותה לחתוך ולמצוא את האמת האמנותית שלה. במקרה של בילי אייליש, הזמרת היוצרת האמריקאית בת ה 17, הסיפור קצת שונה. על אף שהיא מעריצה את ג'סטין ביבר ובת 17 עם חשבון אינסטגרם מפוצץ עוקבים, הסגנון המוסיקלי שלה רחוק מאד מהפופ המתקתק והסכריני שכולן אוהבות להעריץ.
יכול להיות שהעובדה ששני הוריה זמרים יוצרים ומלחינים דחפה לשם. אחיה הגדול פיניאס או'קונל, החל להתפרסם עם המוזיקה המקורית שלו שנים קודם לכן, וייתכן שזה מה שעזר לה לגבש את הסגנון המוסיקלי המיוחד והכה נדיר בנוף התרבותי של בני הדור הצעיר כיום.
if i’m not here to love you what am i here for
כמעט חצי שנה בלבד אחרי שיצא אלבום הבכורה שלה When We All Fall Asleep, Where Do We Go הוא שבר שיאי מכירות ושיאי השמעות. על האלבום חתומים רק היא ואחיה, ללא מפיקים גדולים עם חברות ענק, מה שנדיר מאד במחוזות המוסיקליים. אייליש מדורגת זו הפעם החמישית בשנה האחרונה בפסגת טבלת האמנים האמריקאים המצליחים. לא עניין של מה בכך, בפרט אחרי שהוציאה אלבום אחד בלבד. לא רק זאת, אלא שאמנים מהשורה הראשונה כמו טום יורק (רדיוהד) ודייב גרוהל מתלהבים ממנה, ולא נופתע אם שיתופי פעולה מעניינים עוד יהיו על הפרק. ב-CNN הכריזו עליה "כאמנית הראשונה שנולדה בשנות ה-2000 עם אלבום במקום הראשון".
מבקרי מוזיקה אמריקאים טוענים שמה שקורה עם אייליש הוא מה שקרה עם נירוונה לפני יותר מעשרים שנה. הם מדברים על החיבור עם הקהל, הנגיעות האישיות, המוזיקה הספק מלנכולית ספק עמוקה שחודרת לנפש. אייליש, כך על פי בני הדור שלנו, היא אולי התקווה החדשה של המליניאלז לעשות שיפט בתפיסת העולם המוסיקלית השטחית שהם מתעקשים לאחוז בה. לא עוד פופ חסר טעם, אלא מוזיקה אמיתית.
את ההרפתקה המוסיקלית שלה היא החלה באינדי, אחרי שהעלתה באופן עצמאי לאפליקציית המוזיקה סאונד קלאוד כמה רצועות מקוריות, שהפכו לוויראליות וחשפו אותה לעולם. בהמשך, אפל מיוזיק כבר אימצו אותה והיא הפכה למעצמה קטנה של מיליוני צפיות ביוטיוב ועשרות אלפי עוקבים באינסטגרם. אם אתם לא מצליחים לשים את האצבע מהיכן אתם מכירים אותה, אז חזרו רגע לפרסומת של קסטרו, רותם סלע על הגלגליות. כן, You Should See Me In a Crown זה לגמרי אחד הלהיטים הגדולים של אייליש.
אולי בניגוד לאמנים של פעם, הקסם שבעצם היותה בסך הכל בת 17, עם רגליים על הקרקע, שעדיין גרה עם ההורים וכותבת יחד עם אחיה בחדר את כל המילים והלחנים, הוא הבסיס שמחבר בינה לבין המעריצים. היא עדיין ילדה, היא לא שונה מהם, ובאחת הפרימיירות נראתה מוצצת סוכריה על מקל. כמו כל נערה, היא טורחת להגיב לכל מעריץ ששולח לה קאבר מצולם של שיר באינסטגרם.
its not for me to say you love me
היא עדיין מתרגלת למעמדה החדש ככוכבת, ולצד המודעות החברתית, הבגרות והאג'נדה (היא דוגלת בטבעונות), היא מתלהבת כילדה קטנה מהגודיז שמגיעים עם המקצוע: "כל מה שרציתי זה זוג אחד של נייקי, ולא היה לי כסף לזה. ועכשיו יש לי מאות כאלה בבית. זה לא אמיתי", אמרה בראיון לגארדיאן. בניגוד לדור המיילי סיירוס גם הלוק שלה לא מהוקצע. היא מתרחקת מהדימוי הסקסי, לובשת אובר סייז ושומרת על לוק היפ הופ נערי. היא לא רזה מידי ומקפידה לא ליישר קו עם טרנדים המוניים אלא לשמור על מראה אינדיבידואלי שגרם לבית האופנה לואי ויטון כבר לשתף איתה פעולה ותופר לה פריטים ייחודיים. לעיתים היא מזכירה קצת את לורד הזמרת הניו זילנדית, באיכות ובדיוק. היא לא מתביישת להתראיין על כך שהיא סובלת מתסמונת טורט, ואינה מתאמצת להסתיר בקליפים את הטיקים שהם חלק מהתסמונת ובכך משמשת שגרירה לא רק עבור החולים במחלה אלא גם עבור בני נוער רבים שמוצאים בה מקור כח.
אמנם גם חלק ממעריצותיה של אייליש מתרפקות על הצד המלנכולי של גיל הנעורים, והמוזיקה הספק דכאונית ספק נוגה שלה. ועדיין הקהל שלה חוצה גילים ומגיע גם לבני ה 25 -30 שגדלו על המסורת של הרד הוט צ'ילי פפרס או שמעו על נירוונה ומחפשים אלטרנטיבה למוזיקה חדשה ורעננה שהיא לא סלינה גומז. אין ספק שיש פה נוכחות חדשה או כמו שנכתב עליה ב BBC, "האם אייליש היא התקווה החדשה שתציל את הפופ"? סביר להניח שכן.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=199361
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו