דף חדש: על המפגש הראשון אי פעם בין קבוצות ספורט מגרמניה וישראל

הערב תתמודד נבחרת ישראל מול גרמניה במסגרת מוקדמות גביע העולם בכדורסל (שני, 20:30). המשחק יתקיים בעיר האוניברסיטאית היידלברג, שנמצאת בדרום גרמניה במדינת באדן־וירטמברג, ושוכנת בהצטלבות בין שני נהרות מרכזיים.

היידלברג היתה אחת הערים היחידות שלא הופצצו על ידי בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה, ומרכזה בן ה־800 שנים של העיר העתיקה לא נחרב על ידיהן, וזאת משום שהיידלברג נבחרה לשמש מרכז השליטה של הכוחות האמריקניים וברית נאט"ו בכל ימי המלחמה הקרה. בהיידלברג שוכנת גם האוניברסיטה העתיקה ביותר בגרמניה. יותר מ־50 חתני פרס נובל למדו בה, והיא מדורגת שנים כאחת האוניברסיטאות המובילות במדינה. יהודים כמו המשורר שאול טשרניחובסקי וההיסטוריונים קלאוזנר וגרץ למדו שם אף הם.

באוגוסט 1966 ביקרה נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת היידלברג בטורניר הכדורסל הבינלאומי לסטודנטים, שנערך בת"א. היה זה הביקור הראשון של קבוצה גרמנית בישראל, 21 שנים מתום מלחמת העולם השנייה, וכשנה לאחר כינון היחסים המלאים בין ישראל למערב גרמניה. הטורניר נערך ביוזמתו של עדין טלבר, המייסד ויושב הראש הראשון של אס"א הארצית. לטורניר, שנערך בהשתתפות שמונה קבוצות מרחבי העולם, הוזמנה לראשונה גם קבוצה גרמנית. ביקור זה התאפשר בעיקר בזכות גישתה של מדינת ישראל, שגרסה כי ניתן לקיים קשרים עם גרמנים בני הדור הצעיר, שלא לקחו חלק בזוועות מלחמת העולם.

הספורט מעל לפוליטיקה

כדי לממש את ההזמנה, נפגש טלבר עם השגריר הגרמני בישראל ועם נספחת התרבות בשגרירות החדשה של גרמניה בתל אביב. בפגישה הביע השגריר פאולס את חששותיו מפני הטורניר, שעתיד היה להתקיים זמן קצר בלבד לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים המלאים. פאולס חשש כי בואה של הקבוצה הגרמנית ייצור נקודת חיכוך בין המדיניות הדיפלומטית לבין רגשות הציבור הישראלי. ואכן, ההתנגדויות לא איחרו לבוא. ראשונה היתה אגודת הסטודנטים, שחלקה לא ראה בעין יפה את אירוח הקבוצה הגרמנית.

עמדתם של ראשי אס"א היתה שונה. מבחינתם הספורט עמד מעל לכל, והוא חייב להיות נטול פוליטיקה. ספורטאי ישראל, טענו, סובלים מנידוי עולמי בשל סיבות פוליטיות. עתה יש להם הזדמנות לנקוט מדיניות שונה מזו של המדינות המחרימות את ישראל. במקרה של ישראל, אין לה יחסים דיפלומטיים עם המדינות המחרימות אותה (כמו מדינות ערב), ואילו עם גרמניה יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים מאז 1965, לכן אין סיבה לא לקיים משחקים משותפים.

בסופו של דבר הוחלט, למרות החששות והתגובות מדעת הקהל, להזמין את הקבוצה הגרמנית - וזו קיבלה את ההזמנה. עם זאת, משום שהגרמנים הגיעו רק ברגע האחרון, בערב הפתיחה, הם לא השתתפו בטקס הפתיחה החגיגי שאותו ארגנה אס"א. במסיבת עיתונאים שערכה אס"א לפני הטורניר, הביע עיתונאי הספורט נח קליגר, עולה מגרמניה וניצול אושוויץ, את התנגדותו לביקור. גם אגודת הסטודנטים של הטכניון הביעה את התנגדותה להזמנת הקבוצה הגרמנית לישראל, ואף הגדילה לעשות ודרשה משני שחקניה בנבחרת אס"א, רמי גוט ומשה אנגל, לפרוש מן הטורניר ולהחרימו - ואכן כך עשו.

הוברחו בכובעי טמבל כחולים

המשחק של נבחרת אס"א נגד נבחרת היידלברג התקיים בליל שבת. זאת, בהנחה שהמועד הזה יפחית את החיכוך עם המתנגדים - הדתיים, שיש להניח כי לא יגיעו למשחק המתקיים בליל שבת. השוטרים הגניבו את כדורסלני היידלברג להיכל ביד אליהו, בלי שאיש מיושבי היציעים ירגיש בהם. הספורטאים קיבלו כובעי טמבל כחולים - וכך נכנסו להיכל.

זו היתה ההתמודדות הרשמית הפומבית הראשונה בין קבוצת ספורט ישראלית לקבוצה גרמנית. ההסתייגות מהזמנת הגרמנים, שאפיינה את מקבלי ההחלטות בדבר קשרים פומביים עם גרמניה עד אז, הגיעה למעשה אל קיצה. בכך נמשכו מגמת הפיוס מול גרמניה וניסיון הצגתה באור חיובי יחסית כלפי הציבור הישראלי. אולם, המגמה הפייסנית כלפי גרמניה לא היתה מושלמת: הצורך המתבקש באזכור אירועי העבר וההיסטוריה המשותפת של שני העמים - לא יכול היה להיעלם לחלוטין. נראה שהחברה הישראלית עדיין התקשתה לקבל את גרמניה כמדינה רגילה לכל דבר.

למרות זאת, רוב הקהל קיבל את הגרמנים בנימוס יחסי, אך קבוצות קטנות יחסית התנגדו גם במגרש. אחת הקבוצות שהתנגדו היתה תא הסטודנטים של מפלגת מפ"ם, שהתנגדה לביקור הקבוצה הגרמנית, שחילקה כרוזים ליד שערי הכניסה, שבהם נתבקש הקהל "לא לשכוח - לא לסלוח!". כמו כן, הצליחו כמה מתנגדים לפרוס שלט בד גדול, שבו הזכירו את השמדתם של שישה מיליון יהודי אירופה על ידי הגרמנים. המתנגדים השליכו עגבניות למגרש, אך לא הצליחו לשבש את מהלך המשחק.

האווירה השלטת היתה רגועה יחסית, ואפילו ד"ר אלכסנדר טרק, הממונה על שגרירות מערב גרמניה בישראל, שישב ביציע הכבוד, לא חשש כי יאונה כל רע לכדורסלני ארצו, ועזב את ההיכל לפני סיום המשחק. ילדים אוספי חתימות לא התביישו, והסתערו בסיום המשחק על הכדורסלנים הגרמנים כדי לבקש מהם חתימות. בסופו של דבר התבדו החששות של מארגני הטורניר, והפרשה עברה בשלום יחסי, ייתכן שבזכות כוחות המשטרה המוגברים שנכחו בהיכל, בין היתר. כמעט בכל פינה הופקדה שמירה משטרתית, אך השוטרים נשארו מחוסרי עבודה לאורך רוב חלקי הערב.

ביקור זה, ששבר את החרם הישראלי על נציגים גרמנים, מהווה דוגמה ליחסי ישראל־גרמניה המורכבים. מחד - הוא מציג את ההסתייגויות וההתנגדויות של רבים בחברה הישראלית אל העם הגרמני וליחס "נורמטיבי" אליו; ומאידך - הוא מראה את היכולת של הספורט לגשר בין העמים, ולהביא אותם לקרבה פיזית ולקשרים נורמליים יותר. יכולת זו של הספורט באה לידי ביטוי מאוחר יותר, גם בביקורה של קבוצת הכדורגל בורוסיה מנשנגלדבאך בשנת 1970, תחת הדרכתו של הנס ווייסלייר ובתיווכו של מאמן נבחרת ישראל עמנואל שפר ז"ל, כמו גם בשאר שיתופי הפעולה בין הספורט הגרמני לספורט הישראלי לאורך השנים.

ד"ר אייל גרטמן הינו מומחה להיסטוריה גרמנית