בפעם השנייה בתוך יומיים לא מותיר חמאס ברירה לישראל. המטחים הכבדים ששוגרו אמש (שלישי) לתל אביב, בהמשך לירי שלשום לירושלים, מחייבים את ישראל להעצים את פעילותה, ובהכרח גם מבשרים על הסלמה שהמשכה לא ברור.
חמאס לא רצה בהסלמה הזאת. מבחינתו אפשר היה לסגור את הסיפור כבר שלשום, אחרי הירי לירושלים. הוא אף הפעיל שורה של מתווכים ושליחים שניסו גם אתמול לקדם אפשרות של הפסקת אש - ונענה בסירוב מוחלט. ישראל הבהירה כי תגיב, וכך עשתה. חמאס היה מוכן לספוג את הפגיעות בנפש ובתשתיות, אבל הציב כקו אדום את הפלת הבניינים ברצועה, משום שהבין כי מעבר לפגיעה הפיזית, מדובר בנזק תודעתי כבד עבורו.
בצה"ל העריכו כי הפגיעה במבנים תוביל לירי על ת"א, וגם נערכו לכך. בניגוד לירי לירושלים, רוב הרקטות ששוגרו לגוש דן יורטו או נפלו בשטחים פתוחים, אבל מדובר במבחן תוצאה בעייתי, ולא רק בגלל הנפגעים והפגיעות ברכוש. המופע האור קולי שנראה אתמול בשמי העיר העברית הראשונה - שנראה לרגעים כמו סצנה ממלחמת הכוכבים - היה פגיעה נוספת בתדמיתה של ישראל ככוח כל יכול באזור. הצלחתו של חמאס והג'יהאד האסלאמי להכניס מיליוני תושבים למקלטים ולחרדה כרסמה עוד בהרתעה, והעצימה את מעמדו. על הדרך הצליח הארגון לסגור שוב את נתב"ג - עוד פגיעה שאסור להקל ראש במשמעויותיה.
בעקבות הירי לת"א, תידרש ישראל ללחוץ על הגז בעזה. סביר שבניינים נוספים ייפלו, ובעקבותיהם ישוגרו רקטות נוספות, גם למרכז הארץ. לחמאס, כך נראה, אין שום כוונה להתקפל, והוא מוכן שתושבי הרצועה ישלמו את מחיר המערכה על ירושלים. לכן, ישראל היא זאת שתידרש להכריע כמה רחוק וכמה עמוק היא מוכנה ללכת. צה"ל נערך להסלמה רחבה, כולל לאפשרות של מערכה קרקעית, אבל אמש נדמה היה של מרות הדם הרותח, ספק אם הדרג המדיני יצדד בפעולה רחבה, מחשש שתסתבך.
בתכלית האסטרטגית של המבצע, כפי שנקבעה שלשום, נדרש צה"ל לתת מכה חזקה לחמאס, על מנת לשוב ולבדל בין ירושלים ועזה ובמטרה לשקם את ההרתעה שנפגעה משמעותית בשבועות האחרונים, תוך הקפדה על מניעת הסלמה ביו"ש ובירושלים ושימור הלגיטימציה הבינלאומית לפעילות. נכון לאמש, ספק אם אפילו מקצתן של המטרות האלה הושגו; לא רק שההרתעה הישראלית המשיכה להישחק, חמאס הפך לבעל הבית היחיד בזירה הפלשתינית, כשהוא תופס בעלות גם על ירושלים, וגרוע מכל - משפיע על ערביי ישראל.
זה תהליך מסוכן, שצריך להיגדע מייד. בצה"ל אמנם הצביעו אתמול על שורת הישגים במבצע - בעיקר בכל הקשור לפגיעה הקשה בהתעצמות הצבאית של חמאס - אבל המאזן נוטה כרגע בבירור לרעת ישראל. נטילת היכולות האלה היא חשובה, משום שחמאס השקיע בהן מאמץ וכסף רב, אבל המערכה מתנהלת כעת במישור גבוה בהרבה מספירה דווקאית של מכונות לייצור רקטות ושל מנהרות. היא תודעתית בעיקרה, וישראל מתקשה להתמודד בה מול אויב חלש בהרבה.
זה מחייב את הדרג המדיני לחשב מסלול מחדש, ואת צה"ל לשלוף לאלתר את השפנים שאמורים להיות לו בשרוול. הרבה מילים יפות נזרקו בשנים האחרונות לאוויר - קטלניות, רב ממדיות, מפעל מטרות - ועכשיו הן דורשות כיסוי. מאחר שסביר כי בשעות ובימים הקרובים יגבר המאמץ הבינלאומי להגיע להפסקת אש לקראת תום הרמדאן ורגע לפני חג השבועות, חייבת ישראל לשאוף בזמן שנותר למקסם רווחים על מנת לצמצם נזקים.
גורם בכיר אמר אמש שהמטרה היא לגרום לחמאס להצטער שפתח במערכה, ולהירתע מלעשות זאת שוב לתקופה ממושכת - בדיוק כפי שקרה לחיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה. זה ידרוש מאמץ התקפי והגנתי לא פשוט, וימי לחימה אינטנסיביים, שעלולים גם לגבות מחיר בנפש וברכוש ולגלוש להסלמה בגזרות נוספות. על הדרג המדיני והצבאי הבכיר לתווך זאת לציבור, אבל במקום זאת קיבלנו ביומיים האחרונים ואקום מנהיגותי מדאיג. במקום שתושבי ישראל יקבלו תשובות מירושלים, הם נאלצו לפנות לעזה, שם הוכתבו האירועים ונקבע הנרטיב.
הפקרת הזירה ההסברתית תקשורתית, בארץ ובחו"ל, היא לא העניין היחיד שידרוש ליבון בסיומה של המערכה. לא מעט אקסיומות מדיניות, מודיעיניות התגלו כלא מבוססות, ובראשן הטענה שחמאס מורתע ואינו מעוניין במערכה. ישראל גם תידרש להתייצב באומץ מול אזרחיה הערבים, ולדרוש תשובות: מראות מהמערב הפרוע כמו שנראו אמש בלוד - שהועלו גם לרשתות החברתיות - כרסמו בהרתעה גם מבית, ורק העצימו את ההישג של חמאס.
ועוד הערה לסיום: תכלית מרכזית של המבצע, כאמור, היא לשוב ולבדל בין עזה לירושלים. לשלול מחמאס את הבעלות על הנעשה בעיר, ולמנוע את הפיכת תושבי העוטף לבני ערובה של כל תקרית בירושלים. מדהים, לכן, שמכל השמות בעולם בחר צה"ל להעניק למבצע דווקא את השם שכורך את עזה וירושלים יחדיו -"שומר החומות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו