כשמלאו לי 30 החלטתי לחגוג לראשונה "כמו שצריך". הזמנתי את כל העולם ואחותו, הפקתי את המפלצת הזאת בעצמי והקדשתי לזה את כל כולי. בסוף המסיבה נשבעתי שבחיים, אבל בחיים, אני לא עושה את זה שוב.
כל האירוע התרוצצתי בין השולחנות, שאלתי "הכל בסדר?" והמשכתי הלאה כאחרונת המלצריות. לא היה לי שום חיבור משמעותי עם האורחים שלי, ואת חלקם ראיתי רק בתמונות.
לכל הטורים של מעיין אדם >>
כשמישהו כבר דרש "בואי שבי איתנו", התיישבתי לשנייה והרגל התחילה לרעוד. יש אנשים בכניסה, אני צריכה ללכת אליהם - מינימום של כבוד. הייתה לי דקה עם מי שהגיע, כי אחריו הגיעו עוד.
כל האירוע התעסקתי בתקלות, בלנייד ארגזי שתייה ובלחפש כיסאות. בלענות לטלפון כי אנשים לא מצאו את המקום, בלהוציא עוד כוסות, בלנקות את מגשי האוכל שנפלו ובלאשר חניות.
היה לי ברור שגם החברים שלי לא ממש נהנים, כי זה לא היה אירוע מגובש, אלא חבורות של זרים. הם לא הכירו אחד את השני, לא הרגישו בנוח ולא היו משוחררים. תעיד השממה ברחבת הריקודים.
היו רגעים יפים, אבל מעט מאוד. אחרי שכולם הלכו התחשק לי לבכות. זהו, אין יותר מועדונים ואין יותר מסיבות.
וכך היה.
כל שנה מאז, החברות שאלו אם נחגוג והשבתי "לא תודה".
אז השנה הן החליטו להרים את הכפפה, אם רק אתן "אוקי" - הן על ההפקה. אני לא צריכה לעשות כלום - רק רשימה. בהחלט הצעה מפתה. אז הכנתי. 50 אנשים, כמו שאישרה הממשלה.
לא עברה דקה ומור צלצלה - שאלה אם לא למדתי כלום מהפעם שעברה. הסבירה שאני לא איהנה ככה, שכדאי מצומצם, ועניתי - זה הכי מצומצם שאני יכולה. הסברתי לה את כל האילוצים, שאני חייבת להזמין את ההוא אם אני מזמינה את ההיא, שאני לא רוצה לפגוע באנשים. בסבלנות אין קץ היא המשיכה בשלה – "זאת המסיבה שלך חיים, ככל שיהיו פחות - יהיה לך יותר נעים".
השתכנעתי. אבל גאד כמה שהתייסרתי. כל שם שהורדתי - כאב לי. כל יום התקשרתי אליה והתחרטתי. "פליז, רק עוד מקום אחד!" התחננתי. אבל מור לא ויתרה לי.
נהניתי אתמול כמו שלא נהניתי בחיים. לא רק בגלל שהכל היה מדויק, יפה, שמח בטירוף וטעים, לא רק בגלל שדאגו במקומי לכל הפרטים הקטנים, לא רק בגלל שזה היה פשוט ערב כיף עם חברים - כיף אמיתי, משוחרר אינטימי ונעים, אלא בגלל שלמדתי שיעור חשוב: לשחרר ולסמוך על אחרים. כי כשעושים עבורך, זה תמיד יצא טוב יותר ממה שתעשי לעצמך.
תודה מור,
עשית לי יום הולדת שאני מאושרת לזכור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו