לכל אחת יש "אמיר" כזה או אחר ברזומה. אחד שגרם לה להרגיש מטומטמת שלא מהעולם הזה. ששיחק בה וחרט צלקת באיבר העדין שנמצא בין הגב לחזה.
לכל הטורים של מעיין אדם >>
בצבא היה לי חבר שנסע לעבוד במלון באילת. הוא התקשר מלא, שלח הודעות מתגעגעות, אני זוכרת אפילו שסיפר לי ששמע את השיר "חושב עליה" והתחיל לבכות. איזה נסיך...מהאגדות!
אני זוכרת את זה למרות שחלפו 15 שנה, כי אחרי שיחת הטלפון הזאת אמרתי "יאללה, אני נוסעת לעשות לו הפתעה". מסכן המתוק שלי, הוא מתגעגע נורא, ולקחתי אוטובוס מפאקינג חיפה.
ובכן, איך אומרים? - באתי להפתיע ויצאתי מופתעת. התברר שבזמן שטחנתי שמירות הוא טחן את המארחת.
אני לא מאשימה חלילה את אמיר של "חתונמי" בבגידה, הסיפור שם שונה - אך יש מקום להשוואה, כי דנית ואני (ואתן) יצאנו לפחות מקשר אחד באותה הרגשה: מרומה.
לא נוכל להינצל מכל "האמירים" שבעולם, אז בחרתי לחפש מה בי מזמן אותם. מה אצלי גובל באיוולת, ומה אני יכולה לעשות אחרת.
הרי תהפכו את העולם ולא תמצאו אדם אחד שתופס אותי כנאיבית או כתמימה, מדוע מתקהים לי החושים כשזה מגיע לאהבה? ולמה, לפעמים, אני כל כך מנסה לרצות, שמתקהים לי גם העקרונות.
אף פעם לא הצלחתי להיות קשה להשגה. אתם יודעים - לא להשיב לוואטסאפ לפני שעוברת שעה. אני הכי גרועה בעולם במשחק הזה של מה הוא אמר ומה את עונה. אם אני ביד שלו - אוודא שידע. אספתי פעם מישהו לדייט ראשון, לצורך המחשה.
באיזשהו שלב החברות כבר דפקו את הראש בקיר, לא הבינו מה כל כך מסובך לי ב"מבוא לאיך להכיר", בשנים האחרונות הבנתי בדיוק מה זה - ואסביר:
למדתי שכדי להשיג משהו אני צריכה להתאבד עליו בכל הכוח. לדפוק בדלת עד שיבואו לפתוח. להזיע, להתאמץ, לא להפסיק לנסות, לתת את כול כולי בשביל לראות תוצאות. אז איך היא תצליח להרפות, מי שגדלה להיות פושרית כזאת?
היא לא.
בסוף יש בחוץ אסיפים ששווים את המאמץ. מעיין אדם ואסיף אלקיים
הפעם הראשונה שפגשתי את אסיף הייתה כשנסעתי עד אליו לרמת הגולן. בדייט השני כבר אמרתי לו שאני אוהבת אותו, נשבעת ברמב"ן. והנה אנחנו, שנתיים ומיליון משברים אחרי, עדיין כאן.
פושריות יקרות, יש מלא אמירים בחוץ, שישאירו טעם חמצמץ, אבל יש גם אסיפים, והם יהיו שווים את המאמץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו