בבית שבו גדלתי היה אסור לשקר, לאחר ולפחד. כשסירבתי לעשות משהו שאיים עליי, אבא שלי היה מתאכזב. הוא מעולם לא העריך ציון טוב כפי שהעריך אומץ לב.
הוא הוריד לי את גלגלי העזר באופניים כשאת בני גילי עוד לקחו על הידיים. הוא לימד אותי איך לא לתת לפחד לנהל לי את החיים, ועשה לי בית ספר לנטרול מעצורים.
לכל הטורים של מעיין אדם >>
בשלהי כיתה ו' יצאנו כל השכבה ליום כיף בפארק מים, וכבר באוטובוס הבחנו בקמיקזה הלבנה - לא ראינו דבר כזה קודם, 90 מעלות לרצפה! מייד הופעל אצלי מנגנון ה"בוז לסכנה". כולם פחדו, אבל אני? גיבורה! לא רק שאעלה עליה, גם אהיה הראשונה.
כשהגענו למעלה חיכתה לנו בוקה ומבולקה. חצי מהילדים קיבלו רגליים קרות וירדו בחזרה, היתר התיישבו על המגלשה אך סירבו להתחיל תנועה, נאחזו בידיות כבנשימתם האחרונה.
גם לליבי התגנבה חרטה, עד שילד אחד פנה אליי בתעוזה: "אין לך אומץ", אמר, "את לא עושה את זה". זהו. עכשיו לא רק שאתגלש, אני גם אתן שואו שכמוהו לא היה.
ביקשתי מכולם לסור מדרכי ולקחתי תנופה. רצתי שני צעדים, החלקתי על הסחלה השומני בבריכת הרגליים, עפתי באוויר, נכנסתי חזיתית במוט הברזל, ודיממתי מהאף כל הדרך למטה.
נגמר יום הכיף שלי, שכבתי ליד המורה עד שחזרנו הביתה.
העובדה שפחד לא מנהל אותי תמיד הייתה עבורי יתרון עצום. אבל יש לזה מחיר, ולא רק אף עקום.
פחד הוא מנגנון הגנה אבולוציוני.
בטבע, למשל, לא תשרוד איילה כמוני. לאינסטינקט הזה יש תפקיד משמעותי בהישרדות, וביטולו המוחלט משול להתאבדות.
תארו לכם שיגיע נמר והיא לא מפחדת? הופ - יקבל ארוחה מפנקת.
איש לא יחשוב שהיא גיבורה, רק טיפשה, טיפשה מאוד.
גם הקורונה לא הפחידה אותי, לא אפשרתי לה להלך עליי אימים, היא לא הרתיעה אותי, אלא רק הפקחים. אין לי את זה בגוף, את הדבר הזה שג'וק עושה לאנשים. בקיצור, חיבקתי את כל מי שהסכים.
יצא לי השבוע לחשוב אם אני טיפשה כמו איילה שלא בורחת מטורפים, ואיפה עובר הגבול בין פחד משתק - למציל חיים.
אז נזכרתי שלפני שלושים שנה, כשאבא הוריד לי את גלגלי העזר והתעקש שאעלה על האופניים - הוא דאג שתהיה לי קסדה ומגיני ברכיים. הוא נטרל את הפחד, אבל לא התעלם מהסכנה.
הקסדה של אז - היא המסכה של היום.
אסור לתת לפחד למנוע מאיתנו דברים, אסור לתת לקורונה לעצור לנו שוב את החיים, אבל ללכת בלי מסכה, זה כמו לעמוד מול נמר ולצפות לנשיקה.
וכך, הגעתי למסקנה הפשוטה – אני אמשיך לעלות על קמיקזות, פשוט אוותר על התנופה.
כפרה עליכם - שימו מסכה. גם אני אקפיד, מבטיחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו