אבטלה ידועה מראש

זעקנו, כתבנו, התרענו, פרסמנו - אבל אף אחד לא רצה לשמוע. הופענו בוועדת הכספים, אבל קולנו לא עמד מול הרצון הנחוש לשים קץ ל"דמי אבטלת הקורונה".

הממשלה החליטה להפסיק את דמי האבטלה למפוטרים מתחת לגיל 45 החל מתחילת חודש יולי, בלי התחשבות במצבם המשפחתי, הבריאותי, באזור מגוריהם ובהשכלתם, ונכון להיום יותר מ־65% מהם נותרו ללא הכנסה.

מתחילת הדיונים ב"מתווה החל"ת", הבנו שהפסקת דמי האבטלה לפי מפתח של גיל בלבד תכניס מאות אלפי אנשים למצב אבסורדי שבו הם רוצים לעבוד - אבל אין משרה בנמצא. אם בגלל שהם גרים באזור שאין בו אופציות לתעסוקה, אם בגלל שילדיהם בחופשה ואין מי שישמור עליהם, אם בגלל שאינם מסוגלים לעבוד במשרות שדורשות מאמץ פיזי, ואם בגלל שהניסיון והכישורים המקצועיים שלהם לא נדרשים בשוק העבודה בעת הזאת.

אף אחד לא הביא בחשבון שאדם המפרנס משפחה לא יכול להסתפק בשכר של מלצר. שאם לארבעה ילדים לא יכולה בחודשי הקיץ לממן קייטנות במחיר מופקע, כשהשכר שתקבל תמורת עבודתה לא מתקרב לעלותן. ושעם כל הכבוד למשרות ההיי־טק הפנויות, נדרשים תואר או לפחות הכשרה ארוכה כדי להשתלב בהן.

ומה קורה עכשיו? בדיוק מה שצפינו: שיעור המובטלים עלה בחודש יולי. על פי נתוני הלמ״ס, שיעור האבטלה הרחב במחצית הראשונה של יולי עמד על 9%, שהם 384 אלף אנשים. כמעט 60% מאלה שחיפשו עבודה לא מצאו את מבוקשם. במשרד האוצר הניחו שעם הפסקת דמי האבטלה, מחוסרי העבודה ינהרו בהמוניהם ל־130 אלף המשרות הפנויות שהיו רשומות אז. אלא שלא הבינו שם שמול המספרים היבשים עומדים אנשים אמיתיים, עם צרכים מגוונים ויכולות שונות.

פילוח מתמשך שעורך שירות התעסוקה מראשית משבר הקורונה, מראה שיש פער אדיר בין הכישורים והיכולות של רוב המובטלים כיום, שיותר מ־80% מהם אינם בעלי השכלה על־תיכונית, לבין הכישורים שדורשים המעסיקים. לכן, היה ברור מלכתחילה שנדרש כאן טיפול עומק ולא איזושהי הנחה שאנשים כבר יסתדרו בעצמם. גם העלייה הנוכחית בתחלואה לא מוסיפה לשלוותם של מחפשי העבודה: הבידודים - של המבוגרים ושל ילדיהם - הולכים ומתרבים, וסגר נוסף נראה היטב באופק. כך שתקופת אי־הוודאות הבריאותית והכלכלית נמשכת גם היום.

אז מה צריך לעשות? ראשית, להכיר בכך שהמובטלים אינם שורה בטבלת אקסל, ולתקן את החוק. כלומר, להביא בחשבון את אזור מגוריהם, הכישורים שלהם ומצבם המשפחתי. שנית, להשקיע במנועי צמיחה, ובראש וראשונה בתוכנית תעסוקה רחבה, ארוכת טווח, שמתייחסת למצב האמיתי בשטח.

ללי דרעי היא מנהלת שותפויות וקידום מדיניות בעמותת "121 – מנוע לשינוי חברתי"