ישראל לא מבודדת - זו רק טקטיקת בחירות

מסתמן שהקמפיין נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו יתמקד במערכת הבחירות הקרובה, בין השאר, בהאשמתו בבידוד כביכול של ישראל מיתר הקהילה הבינלאומית. זאת, אף שנתניהו ניהל משא ומתן אינטנסיבי מול אבו מאזן והסכים לוויתורים משמעותיים בשיחות עם מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי. ובכלל, אין זה נכון שישראל מבודדת וה"בידוד" הוא בסך הכל כלי דמגוגי לצרכים פוליטיים. השימוש בו עלול להיות בגדר נבואה המגשימה את עצמה: אם תחזור ותאמר די פעמים שאף אחד לא אוהב אותך - תגלה שיש לך פחות חברים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בעיניים ישראליות, הרובד המפחיד ביותר של הבידוד הוא זה הכלכלי. אלא שבמציאות הסחר של ישראל עם כל שותפותיה המשמעותיות גדל בהתמדה, אפילו עם המבקרות הקולניות ביותר דוגמת מדינות מערב אירופה. יתרה מזו, לישראל נפתחו הזדמנויות חדשות בהודו ובמדינות אחרות באסיה. עסקים הם עולם בפני עצמו, למעט מקרים מיוחדים, והם נפרדים מהעולם הדיפלומטי.

הכתבה הכי נקראת היום באתר: שוטר תנועה שעצר נהגים שביצעו עבירות - נתן להם "קנס" שלא ציפו לו

לצד ההיבט הכלכלי קיים גם הסחף הפוליטי - כלומר, תופעת הפרלמנטים באירופה המעבירים הצעות בלתי מחייבות להכרה במדינה פלשתינית. השמאל לא ממש יכול להאשים את הממשלה בכך, כשדמויות מרכזיות בשמאל, כולל יועצים משפטיים לשעבר, יושבי ראש הכנסת וכדומה, עמדו בחזית הקמפיין הפלשתיני להכרה ויצאו בעצומות ובמכתבים לטובת החלטות אלה. כך שאם יש לבוא בטענות על התופעה הזאת, לא נתניהו אלא מבקריו הם שצריכים לשאת בנטל האשמה בתוצאות המטרד הדיפלומטי הזה. 

אין קשר בין דיפלומטיה להרכב הממשלה

הפרלמנטים האירופיים עסוקים בהעברת הצעות הכרה במדינה פלשתינית לאו דווקא בשל הבנייה בשטחים אלא דווקא בגלל עזה, חבל ארץ שאין בו שום יהודי. חברי פרלמנט חזרו וטענו שתזמון ההחלטות - דווקא במהלך הקפאת תוכניות בנייה חדשות - מונע בעיקר ממה שהם תופסים כ"ברוטליות של המלחמה בקיץ האחרון בעזה".

באופן כללי, אי אפשר לקשר תוצאות דיפלומטיות להרכב הממשלה, וגם ממשלת שמאל אינה ערובה נגד לחצים בינלאומיים. דו"ח גולדסטון האנטי־ישראלי על המלחמה בעזה נכתב במהלך כהונתה של ציפי לבני כשרת החוץ. תנועת ה־BDS, שעד כה היא מטרד בלבד, לא תאט או תאיץ את פעילותה בהתחשב בזהות ראש הממשלה הישראלי. חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בעניין גדר ההפרדה - השיא של הלוחמה המשפטית נגד ישראל - החלה להיכתב חודש לאחר שממשלת ישראל אישרה את ההתנתקות מעזה. הנחיות האיחוד האירופי בנושא מימון ההתנחלויות מ־2013 הוכרזו בשעה שישראל התכוננה לכניסה למו"מ עם הפלשתינים בתיווך אמריקני. 

גם ללבני יש חלק במצב

לבני עצמה כיהנה כשרה במהלך עשר מתוך 14 השנים האחרונות, והיא בוודאי זכאית לחלק מהקרדיט על המצב הדיפלומטי הנוכחי של ישראל. היא גם ניהלה את המו"מ האחרון עם הפלשתינים. העובדה שבממשלה ישבו לפיד ולבני לא גרמה למיתון הפעילות האנטי־ישראלית, וגם כהונה עתידית של השניים לא תשנה דבר.

הרטוריקה של הביקורת הזאת נגד בידודה של ישראל דומה לזו שהיתה בבחירות בארה"ב ב־2008, אז נטען שבחירת מועמד ליברלי, קוסמופוליטי ורב־תרבותי תסייע לשפר את תדמיתה של אמריקה ברחבי העולם. זה כמובן לא קרה. 

גם לעוינות האירופית לישראל ולאהדה כלפי הפלשתינים יש היגיון פנימי וכוח מניע משל עצמם. הם ימשיכו בקצב שלהם בלי כל קשר להתרחשויות הפנימיות בישראל, בדיוק כפי שהנסיגה מעזה לא שינתה את התפיסה האירופית שעזה כבושה ושחמאס צריך להיות שותף למו"מ. אי הנעימות הדיפלומטית תימשך: אם תיסוג ישראל משטחים - תהיה זו רק ההתחלה של אי נעימות נוספת, שתגיע עם התגובה הישראלית למתקפות לאורך הגבול החדש אשר תניע תנועות חרם חדשות.   

אפשר לקוות כי מי שירכיב את הממשלה הבאה יציב את האינטרס הישראלי בראש מעייניו ויפעל לפתיחתם של שווקים חדשים ולקידומם של קשרים כלכליים עבור ישראל לא מתוך פחדים בלתי מבוססים.  

הכותב הוא מומחה למשפט בינלאומי, מרצה באוניברסיטת נורת'ווסטרן ועמית בכיר בפורום קֹהלת

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו