הנהגה דתית כמקור לריפוי אלימות

היום מצוין בכנסת יום האלימות נגד נשים. "הצל שלי ואני יצאנו לדרך" שר פוליקר, ומיטיב לתאר את הטראומה המלווה כל מי שחוותה אירוע אלים - הצל ממשיך ללוות את הנפגעות ולייצר השלכות ארוכות טווח על חייהן. פגיעה מינית מייצרת קרע בנפש. הקרע יכול להתאחות רק בטיפול משמעותי, מפגש עם הפגיעה וחיבור בין שני החלקים.

במדינת ישראל נפתחים מדי שנה אלפי תיקים של עבירות אלימות כלפי נשים. התלונות המדווחות הן רק קצה הקרחון של התופעה הרחבה. בהתאם למחקרים, אחת משלוש נשים בישראל עוברת תקיפה מינית, אחת משבע עברה גילוי עריות. התופעה הזו חוצה מגזרים ותרבויות.

לפי כל המחקרים, נשים נפגעות מינית יותר מאשר גברים, אולם אם בוחנים את הנתונים על הציר הדתי־ חילוני, נראה כי במגזר הדתי והחרדי עולה שיעור הגברים והילדים הנפגעים. 

מחקר של ד"ר אריאל פינקלשטיין, שבו בחן לבקשת תנועת נאמני תורה ועבודה את כמות הפגיעות המיניות המטופלות על ידי שירותי הרווחה, הראה כי על כל 1,000 תלמידים במערכת החינוך הממלכתית־דתית נרשמו 2.39 מטופלים, פי שניים יותר מבחינוך הממלכתי. הנתון לא בהכרח מלמד על היקף גבוה יותר של פגיעה, ואולי מרמז דווקא על יותר פעילות לאיתור ודיווח, אולם הוא בוודאי מראה עד כמה התופעה רחבה. ייתכן שהגורמים הם חברה שבה יש זיקה חזקה למקור סמכות, בצירוף שתיקה הנהוגה סביב נושאים אינטימיים.

נתון נוסף במחקר בדק היכן גרים הנפגעים: 40% מהמטופלים על ידי הרווחה שהם תלמידי החינוך הממלכתי־דתי ובוגריו, מתגוררים במועצות אזוריות (יישובים). בקרב תלמידי החינוך הממלכתי ובוגריו רק  19% מהמטופלים מתגוררים במועצות אזוריות. כלומר, למרות הדימוי המוגן שלו, הילדים ביישוב הקהילתי־דתי יכולים להיות לעיתים חשופים יותר לפגיעה.

הנתונים הללו משקפים שפגיעה אינה נחלתה של שכבה ספציפית באוכלוסייה. היא מתאפשרת יותר במקומות שבהם הבושה ותחושת האשמה בעקבות הפגיעה גדולים יותר. דווקא בגלל שמדובר בחברה שיש בה חיים קהילתיים שמנותבים על ידי הנהגה רוחנית סמכותית, לפעולות שיינקטו על ידי ראשי הקהילה יש משמעות גדולה יותר. האופן שבו יתנהלו במקרה של פגיעה ויטפלו בתלונות, יתווה את הנורמות כלפי פגיעה מינית בקהילה. אפשר להתחיל משלילת תארים של מנהיגים שפגעו (איך מכנים אנשים כאלה "רב" לאחר שהוכחה אשמתם?). להנהגה הדתית בקהילה תפקיד חשוב ויש לראות בה כתובת אמיתית לתיקון.

בישראל, החיבור לדת ולמסורת הוא המכנה המשותף הרחב ביותר, והבסיס לחיים המשותפים של כולנו כאן. הגיע הזמן לזנוח את השיח העוסק בביצור כוחו של הממסד הרבני, ולהתחיל לדבר על שירותי הדת בישראל וההנהגה הדתית כמקור לריפוי, לאחדות ואולי גם ככתובת לאיתור ולזיהוי מקרים של אלימות בקהילה.