מרוץ נגד הזמן: המאבק להשבת הרכוש שנגזל בשואה

איש אינו יודע לאמוד את שוויו ואת היקפו של הרכוש היהודי שנגזל בשואה, אף שלכל ברור כי מדובר במיליארדים רבים של דולרים המגולמים בנכסים מגוונים - החל מבתים פרטיים, דרך בתי כנסת ומוסדות קהילה, ועד ליצירות אמנות נדירות שנבזזו על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה עימם. אולם מעבר לסוגייה הכספית מדובר בראש ובראשונה בעניין עקרוני עבור ניצולי השואה ההולכים ומתמעטים, עבור בני משפחותיהם ולמעשה עבור העם היהודי כולו. 

הביטוי השכיח שעולה לתודעה בהקשר זה הוא "הרצחת וגם ירשת" - עוול כפול שנעשה למיליוני קורבנות השואה ונמשך עד היום. אולם למרות שעבורנו, כיהודים, ברור שמדובר בסוגייה של צדק היסטורי, המאבק להחזרת הרכוש היהודי הוא נושא רגיש ונפיץ באירופה, שמציב אתגרים עצומים בפני איל"ר - הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש, שנחשב למייצג הרשמי של העם היהודי בסוגיה זו. 

מאבק על רכוש שנגזל לפני עשרות שנים יכול בקלות להזין סטריאוטיפים אנטישמיים על "רדיפת בצע יהודית", שאותם לא מהססים לנצל גורמים שונים שאינם מעוניינים בהשבת הנכסים. מעבר לכך, מדובר בנושא משפטי סבוך מעין כמותו: כל מדינה אירופית שבה נגזל רכוש יהודי מתנהלת בעניין על פי חוקים משלה, ובאופן טבעי רבות מהן אינן ששות לשתף פעולה עם המאמץ להשיב את הרכוש או לשלם פיצויים בעבורו. 

כך מוצא את עצמו איל"ר מנהל במקביל משאים ומתנים עם לא פחות מ-17 ממשלות אירופיות בניסיון להשיג צדק היסטורי לקורבנות ולבני משפחותיהם. בנוסף, באופן טבעי נושא השבת הרכוש לעולם אינו פותח את מהדורות החדשות או עומד בראש סדר היום הציבורי, שעמוס בנושאים עכשוויים דחופים יותר לדעת הקהל ולפוליטיקאים האירופים. 

על הרקע הזה נערך היום (שלישי) כנס חריג בפרלמנט האירופי תחת הכותרת "צדק שלא הושלם" ("Unfinished Justice"), שנועד להציב את הנושא על סדר היום של האיחוד ולגייס תמיכה פוליטית לקראת ועידת טרזין השנייה שתיערך בנובמבר בצ'כיה, בדרג של שרי חוץ. בוועידה הראשונה, שנערכה ב-2009, חתמו 46 מדינות על "הצהרת טרזין" שבה התחייבו לקדם את השבת הרכוש היהודי שנגזל בשואה. מאז נרשמו הישגים בכמה מדינות, אולם אחרות - ובראשן פולין - ממשיכות להערים קשיים על הניסיונות להשיב את הרכוש.

לאיחוד אין כלים

את המאבק בנושא במסגרת מוסדות האיחוד מובילים איל"ר וחבר הפרלמנט האירופי צ'ארלס גורנס מלוקסמבורג. גורנס ניסח הצעת החלטה שעליה תצביע מליאת הפרלמנט, ועל פי הטיוטה שלה האיחוד האירופי צפוי לקרוא באופן רשמי למדינות החברות בו "להאיץ באופן דחוף את ההשבה או את הפיצויים בעבור רכוש שנגזל שלא בצדק בתקופת השואה ולאחריה, כל עוד הניצולים הנותרים בחיים".

עוד קוראת הצעת ההחלטה למדינות שטרם עשו זאת "לאמץ חקיקה מקיפה להשבת הרכוש, שאינה מפלה על בסיס תושבות עכשווית ואינה מכילה חסמים אדמיניסטרטיביים". אולם למרות הרצון הטוב של חברי פרלמנט כגון גורנס, המציאות היא שלאיחוד האירופי אין כלים ממשיים שבאמצעותם הוא יכול לכפות על המדינות החברות בו להסדיר את הנושא. "זהו קודם כל מאבק מוסרי ולכן זה נראה לי מובן מאליו שהצדק צריך להיעשות", אמר גורנס בתשובה לשאלת "ישראל היום" בעניין. 

המדינה המאתגרת ביותר בכל הקשור להשבת רכוש היא כאמור פולין. "הקהילה היהודית בפולין הייתה עצומה ולכן היקף הרכוש שנגזל בה גדול מאוד", הסבירה קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. למעשה, היקף הרכוש כה גדול שהשבה מלאה שלו תנחית על פולין מכה כלכלית קשה. על רקע התנאים הלא פשוטים הללו מקיימת הממשלה הפולנית מדיניות בעייתית ועוינת, שאינה מסתפקת בחוסר מעש אלא מסכלת באופן פעיל מאמצים להשבת רכוש. 

"לניצולים ולבני משפחותיהם אין כל רצון להוציא מביתה משפחה פולנית שמתגוררת בדירה שבזמנו הייתה שייכת ליהודים", מדגיש מארק ויצמן, מנהל התפעול הראשי של איל"ר. "מדובר בנושא עקרוני של הכרה בעוול וסגירת פצע פתוח. איננו דורשים בהכרח את השבת הרכוש עצמו או פיצויים המגלמים את השווי האמיתי שלו, אלא בראש ובראשונה לקיחת אחריות והכרה בעוול ההיסטורי". בכיר איל"ר גדעון טיילור הוסיף: "עבור ניצולי השואה השבת הרכוש היא הכרה בהרס משפחותיהם והזדמנות להתחבר מחדש ולו לחלק קטן מחייהם שנלקח מהם שלא בצדק".

למרות זאת, הפרלמנט הפולני חוקק לפני כמה שנים חוק שאוסר על אנשים פרטיים שרכוש משפחתם נגזל בשואה או לאחריה, על ידי השלטון הקומוניסטי, לתבוע את השבתו. החוק, במקביל לחוק נוסף שהשית סנקציות פליליות על כל מי שיטען לאחריות פולנית לשואה, יצר משבר ביחסים בין ורשה לירושלים שלא נפתר לגמרי עד היום. "הפולנים נמצאים בעמדה מורכבת מאוד", אומר ויצמן. "מצד אחד הם היו קורבנות ומצד שני היו ביניהם רבים ששיתפו פעולה עם פשעי הנאצים, והם מתקשים ליישב את הסתירה הזו".

יש נכונות

לעומת זאת, מדינות אחרות כגון לטביה, סרביה, לוקסמבורג ובמידה מסוימת גם רומניה נחשבות לסיפורי הצלחה של המאבק המורכב שמנהל איל"ר. מדינות אלה לקחו אחריות היסטורית - גם אם כל אחת בדרגה שונה - ואפשרו לניצולים, לצאצאיהם ולקהילות היהודיות לקבל פיצויים בעבור הרכוש שנגזל מהם. בחלק מהמקרים, כמו ברומניה, המאבק לא הושלם, אולם ניכרת נכונות של השלטונות לדון בסוגיות הפתוחות שנותרו.

"ללא הסיוע של משרד החוץ, הסוכנות היהודית, ועידת התביעות ופוליטיקאים כמו צ'ארלס גורנס, שהנושא בנפשם, לא הייתה לנו יכולת לייצר הישגים במאבק הזה, כי איש אינו להוט להטות אוזן ליהודים שדורשים צדק היסטורי עבור פשעים שבוצעו לפני עשרות שנים", אומר ויצמן. ואכן, איל"ר מצליח לגייס תמיכה משמעותית למאבק לא רק באירופה ובישראל אלא גם מצדו השני של האוקיינוס: "אעשה כל שביכולתי על מנת להבטיח שנושא השבת הרכוש יוותר בסדר הקדימויות של מדיניות החוץ האמריקנית", אמר הסנאטור מרקו רוביו מפלורידה, במסר מוקלט שהעביר לכינוס בפרלמנט האירופי. 

"חשוב להבין שאיננו מעורבים בתביעות קונקרטיות להשבת רכוש - המטרה שלנו היא לייצר תנאים שיאפשרו את התביעות הללו, ומכל הסיבות שצוינו לעיל מדובר במשימה לא פשוטה", מסביר מנכ"ל איל"ר נחליאל דיסון. דן האזרחי, האחראי על המאבק להשבת רכוש מטעם משרד החוץ, אמר לחברי הפרלמנט האירופי שהשתתפו בכינוס: "כשנכנסתי לתחום הייתי תמים, הייתי בטוח שכל הגורמים המעורבים ישתפו פעולה עם הכרה בעוול ההיסטורי הזה. לא שיערתי שאמצא את עצמי במבוך של פוליטיקה ואינטרסים". 

לדברי חיים רגב, שגריר ישראל לאיחוד האירופי, ״מדינת ישראל תמשיך במאבק להשבת הרכוש של קורבנות השואה, זו מחויבות מוסרית לעשיית צדק. האירוע היום בפרלמנט הוא עוד צעד חשוב לקראת ועידת טירזן בחודש נובמבר, ובהזדמנות זו אני קורא לחברי הפרלמנט להמשיך ולקדם צעדים משמעותיים במאבק המוסרי הזה״.

אולם מעל למאבק להשבת הרכוש היהודי מרחף כל העת צילו הגדול של שעון החול שהולך ואוזל: מספר ניצולי השואה שנותרו בחיים מתמעט מדי שנה, ולכל ברור כי זוהי ההזדמנות האחרונה לעשות צדק, ולו חלקי, עם הקורבנות שעודם בחיים ומייחלים להכרה מאוחרת בסבלם, בטרם יעזבו את העולם.