פרסום ספרו של אולמרט והדיון המתחדש באירועים שהובילו להתפטרותו הם הזדמנות מצוינת לשיחה עם העיתונאי החוקר יואב יצחק, שרבים מהתחקירים בנושא אולמרט רשומים על שמו. ליצחק (60) יותר מ־30 שנות פעילות עיתונאית מגוונת ורבת־פנים, והוא צבר קילומטרז' ארוך בעבודה מול התקשורת הממסדית, רשויות המדינה ומערכת המשפט.
יצחק עבד במערכות מסורתיות כמו "מעריב", "גלובס" ו"העולם הזה", והקים לפני קרוב ל־20 שנה את אתר האקטואליה העצמאי "חדשות מחלקה ראשונה" הידוע יותר כ"ניוז 1". השיחה עימו קולחת ומרתקת, ויצחק מגולל בלהט רב פרטי פרטים של פרשיות שהסעירו את המדינה, סיפורים מאחורי הקלעים של עולם התקשורת וטענות קשות נגד רשויות המדינה.
די להזכיר את שמו של אולמרט כדי להתניע את השיחה, ויצחק לא מפסיק להפציץ. "כולם לוקחים עכשיו קרדיט על חשיפת פרשיות אולמרט, ומציגים את עצמם כלוחמים גדולים בשחיתות, אבל אין שקר יותר גדול מזה", הוא פותח. "אני התחלתי בחשיפת פרשות אולמרט הרבה לפני שהיו בחירות, ועוד לפני שנודע שהוא יתמודד בהן כמועמד לראשות ממשלה. אולמרט היה אז סגן ראש הממשלה ושר התמ"ת, כך שהטענות כאילו מדובר ברדיפה פוליטית הן מגוחכות ושקריות".
גם כלפי העיתונאים שמכסים את הנושא יש לו טענות קשות. "אני פרסמתי במשך שנה וחצי, ולא היה שום עיתונאי שעסק בנושאים האלו. פרסמתי אז את הסיפור על הבתים ברחוב כרמיה וכ"ט בנובמבר, את פרשת בית"ר ירושלים, אבל עד אמצע שנת 2007, כשהוגש דו"ח וינוגרד והתבררו ממדי הכישלון של מלחמת לבנון השנייה, העיתונות עסקה בעיקר בהדיפה של הפרסומים ובהשמצה שלי.
"הדבר היה בולט בעיקר בתקופת בחירות 2006, הם הגנו מבחינתם על מי שהיה ראש הממשלה בפועל, זה שהם רצו שיזכה בבחירות מול נתניהו. אני מאמין שהם עשו הכל כדי לעבוד בשביל אולמרט. ברנע, קדמון, שיפר, אילה חסון, דנקנר, טומי לפיד, אמיר אורן, מוטי גילת וכל השמות. פרסמו בכל התקופה הזו שקרים אישיים עלי. ברנע, כספית ודנקנר כתבו עלי כאילו אני משוגע, כאילו אני לא שפוי.
"יש הרבה טרמפיסטים שלוקחים קרדיט, אבל כמעט כל הפרשות התחילו אצלי או אצל מבקר המדינה. לכן כל הצדקנים האלו, שאני רואה אותם היום בתקשורת מדברים על חשיפת שחיתויות, ואני מסתכל בהם בעיניים כלות, במשך שנים הם הגנו על מושחתים והיום הם כאילו לוחמים בשחיתות".
ומה קורה כשאתה מתחיל לחשוף את הדברים?
"אמנון דנקנר הוא עורך 'מעריב', ובאותן שנים הוא כבר מתחיל לבלום את הפרסומים. לנסות לטרפד פרסומים. אני לא מסכים לזה".
איך הוא מטרפד? אתה מציע והוא אומר "אנחנו לא כותבים על אולמרט"?
"לא. יש לי טור שבועי קבוע, אז אני לא מציע תחקיר, אני פשוט מביא פרסום, ואני שולח כמדי יום רביעי טקסט מוכן, ומתחילות התקוטטויות כמעט על בסיס קבוע, ואני לא מסכים לצנזר, לא מסכים שייגעו בכתבה. בשלב מסוים אני אומר לו, 'אתה חבר שלו, למה אתה לא פוסל את עצמך מהדברים האלה?' והוא מנסה להנדס אותי ולרמות אותי ובעצם מדליף מאחורי גבי לאולמרט את מה שאני הולך לפרסם. היה מנסה בתואנות שווא לקבל ממני מסמכים בשאלה על מה אני מסתמך כשאני כותב ככה וככה, ואני כל הזמן דוחה אותו".
מה שאתה מתאר זו ממש קנוניה נגד הפרסום.
"כן. זה שיתוף פעולה ברמות הכי גבוהות".
מתי נפסקה העבודה עם "מעריב"?
"אחרי פרשת כרמיה. את הפרשה הזאת אפילו לא הבאתי ל'מעריב' כי ידעתי שהם במצב של חסימה, אז פרסמתי אותה באתר 'ניוז 1' ובמסיבת עיתונאים. את מסיבת העיתונאים קיימתי ביום שלישי, וביום שישי אני פותח את העיתון ורואה דבר מדהים - כפולה שלמה שהוקדשה להשמצתי: ארבע תמונות וכיתוב, וכתוב ככה: יואב יצחק מפרסם דברים הזויים על אהוד ועליזה אולמרט - ותמונה שלהם; יואב יצחק מפרסם שהם חטפו לו את האח התימני; ובריבוע האחרון - יואב יצחק השתגע, ובתמונה שני אחים בחלוקים לבנים עם מזרק. באותו יום הודעתי שאני לא ממשיך לעבוד איתם".
האקטיביסט הראשון
יצחק, שמגיע מחוץ לחוגי האליטות בישראל, נחשב מאז ומתמיד לאופוזיציונר, סוג של אנדרדוג הפועל מחוץ לכללי המשחק של כלי התקשורת הממסדיים, כזה שלא מהסס גם לעתור לבתי המשפט ולהוביל שינויים באופן אקטיבי, ולא רק במסגרת הפרסומים בעיתון. "היום קוראים לזה עיתונות אקטיביסטית. אני לא רוצה להתרברב ולהגיד שהייתי הראשון שפעל כך בישראל, אבל בהחלט הייתי מהראשונים והבודדים באותה תקופה".
הוא מתאר כי כבר בתחילת דרכו ככתב בורסה בשנות ה־80, הוא נחשף למסכת הלחצים שפעלה על המערכות. סביב אחת החשיפות שלו אסר עליו מנכ"ל הבורסה להיכנס למבנה במשך שמונה חודשים, דבר שהשתנה רק בעקבות עתירה לבג"ץ. בפעילותו אז, נחשף יצחק גם בפעם הראשונה לאופייה הנקמני של המערכת.
"פתחו נגדי בחקירות של רשות המסים, כי הם רגילים שאם כתב בורסה כותב על חברה מסוימת, הוא כנראה מושקע בה ופועל על סמך מידע פנים", הוא אומר. "חשפו את חשבונותיי ואת חשבונות בני משפחתי, אבל לא מצאו כלום". בהקשר הזה יש לו גם אנקדוטה משעשעת: "כשחשפתי את השחיתויות בקונצרן כלל פתחו נגד בני משפחתי בחקירה של רשות המסים. התוצאה של כל זה היתה שאחי הבכור קיבל החזר מס" (מרשות המסים לא נמסרה תגובה).
יצחק מסרב בתוקף להשיב לשאלות הנוגעות למוטיבציות שלו, לסיבות שהגיע למקצוע ולרקע האישי שלו. "מה זה חשוב? אני לא הנושא כאן, העיקר זה העבודה העיתונאית והפרסומים", הוא אומר, וחוזר לפרשיות שעברו תחת ידו. מבין הפרסומים הוא בוחר להדגיש ארבעה מרכזיים: פרשת קונצרן כלל, שבמסגרתה נחשפו אי־סדרים ושחיתויות בהנהלת הקונצרן; פרשת עזר ויצמן, שבמסגרתה נחשפו כספים שקיבל הנשיא ויצמן מאיש העסקים אדוארד סרוסי, שהובילה לבסוף להתפטרות ויצמן מהנשיאות; פרשיות אולמרט; ופרשת השוחד שבה נחשד תנ"צ אפרים ברכה, שבעקבות החקירה שנוהלה נגדו התאבד ביולי 2015.
האם אתה מצטער בדיעבד על האופן שבו הסתיימה פרשיית ברכה?
"אני מצטער כמובן שהוא בחר לסיים את חייו כך, אבל אני לא מצטער על שום דבר הנוגע לעבודה העיתונאית שלי. בניגוד להשמצות שספגתי מעמיתיי, החשיפות שלי התבררו כמבוססות ואכן התנהלה נגדו חקירה סמויה. הוא בחר לסיים את חייו בגלל החקירה נגדו, לא בגלל החשיפות שלי. דבר אחד שאני מצטער הוא שלא הקשיבו להתראות שלי שהוא עלול להתאבד - כתבתי באתר, והתרעתי גם בפניות ששיגרתי ליועמ"ש וינשטיין ולפרקליט המדינה שי ניצן באמצעות הילה גרסטל. הצעתי שייקחו ממנו את הנשק המשטרתי".
"הצדקנים הגנו שנים על מושחתים, והיום הם כאילו לוחמים בשחיתות". אולמרט // צילום: קוקו
התרגיל המסריח
אנחנו חוזרים לדבר על אולמרט. אני מציין בפניו כי בסופו של דבר, התקשורת הממסדית נכנסה לתמונה והתחילה לפרסם על הפרשיות האלו. אם שואלים את יצחק מה השתנה פתאום, הוא מספר כי "רק באפריל 2007, אחרי שהיה דו"ח של מבקר המדינה על הפרשה, יחד עם היחלשותו של אולמרט בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הם מתחילים להבין שאין ברירה, והתחילו לכתוב על הסיפורים האלו. גם המערכות גילו עצלות רבה: היועמ"ש מזוז החליט באופן תקדימי לא להורות על פתיחה בחקירה בנוגע לפרשיות כרמיה וכ"ט בנובמבר, עד שהמבקר יסיים את עבודתו, ורק אחרי שהוא אישש את הממצאים שלי, היועמ"ש נאלץ להיכנס לתמונה והחלו גם החקירות".
אולמרט טוען היום שהמערכות התגייסו נגדו.
"זה ממש לא נכון. להפך, פעלו כלפיו בכפפות של משי ובעצלות רבה, כמעט בכל שלב בהתפתחות החקירות היה צריך להפעיל עליהם לחצים רבים, ואילולא כן לא היו מתקדמים. אני רוצה להזכיר לכולם, אני כפיתי עליכם לעסוק בכלל הנושאים האלה. במשך חודשים רבים אולמרט לא הסכים להעמיד את עצמו לחקירה ורק אני הגשתי עתירה לבית המשפט העליון לכפות עליו להעמיד את עצמו לחקירה. במשך שישה עד שבעה חודשים הוא לא הסכים.
"ואף אחד לא לוחץ עליו, גם היועמ"ש מזוז לא לחץ. הגשתי עתירה ודרשתי שהוא יוכרז כנבצר, כמי שנמנע ממנו למלא את תפקידו. פסק דין של העליון שניתן באוגוסט 2008 אכן הורה ליועמ"ש לשקול הכרזה על אולמרט כמי שנבצר ממנו למלא את תפקידו אם הוא לא יעמיד את עצמו לחקירה. רק אז העסק התחיל לרוץ".
כדוגמה נוספת, מציין יצחק את פרשת העטים הנובעים של אולמרט, שלמרות הדמיון הרב בינה לבין תיק 1000, הסיגרים של נתניהו, נסגרה על ידי היועמ"ש דאז מזוז. "פרסמתי במארס 2006 את עיקרי הפרשה, שלפיה אולמרט קיבל עטים נובעים יוקרתיים כמתנות בערך מצטבר של יותר ממיליון דולר, ותיארתי גם את התמורות. למשל, הסיפור של איש העסקים - שנתן לאולמרט עט נובע בשווי אלפי שקלים כמתנה ליום ההולדת, ושבועות ספורים לאחר מכן התקבלה החלטה לטובתו במינהל מקרקעי ישראל, שהיתה כפופה לאולמרט כשר התמ"ת.
"היו עוד כמה דוגמאות מהסוג הזה אבל מזוז סירב לחקור את הפרשה. כשלחצתי על זה שוב ושוב ואף הגשתי תלונה, הם עשו תרגיל מסריח: המשטרה הקימה צוות בדיקה, ולאחר זמן מה פרסמה שהנושא נבדק ולא נמצאו ראיות. אלא מה? במסגרת 'הבדיקה' שהם כביכול עשו, לא פנו אלי אפילו לבקש את החומרים. בסופו של דבר מזוז נזף באולמרט על שהתנהגותו לא היתה תקינה, אך החליט לסגור את התיק".
"אף אחד לא רצה לחקור"
אדם נוסף שחוזר לזירה הציבורית כיום, ומתבטא תכופות בנוגע לשחיתות, הוא אהוד ברק. גם כאן, ליצחק בטן מלאה. "אהוד ברק היה מוגן עוד מהסיבוב הראשון שלו בפוליטיקה בבחירות 99'. כבר אז, כל מי שלא רצה את נתניהו, גונן על ברק. התחלתי ב'מעריב' לפרסם על פרשת העמותות, עוד בתקופת הבחירות. פרסמתי על מזוודות של כסף זר שהגיע לארץ וחולק בין פעילי העמותות של ברק. עשרות מיליונים שזרמו לעמותות, שמי שהפעיל אותן זה יצחק הרצוג, ובידיעת ברק. הכסף הזה הוזרם לתוך מערכת הבחירות, אני התלוננתי - אבל אף אחד לא רצה לחקור.
"הוא יצר לחץ רב על פרקליטת המדינה עדנה ארבל דאז, הציע לה ולבעלה מינויים ודברים מסוג זה. בסופו של דבר התוצאה היתה שמבקר המדינה בדק את הנושא הזה מכוח מימון מפלגות, ורק אחרי שאהוד ברק נאלץ להתפטר מראשות הממשלה נפתחה חקירה פלילית (לבסוף התיקים נגד המעורבים בפרשה נסגרו; ע"ב)".
אחרי שהאדם נחלש פוליטית המערכת מתעוררת.
"נכון, וזה גם רק כשכבר אין ברירה. אחרי שהמבקר והיועמ"ש כבר חקרו והגיעו למסקנות, רק אז התקשורת הצטרפה. וגם אז המערכת פועלת מאוד ברכות. לא חיפשו עדי מדינה כמו שמחפשים היום, לא לחצו על העדים, הרצוג שמר על זכות השתיקה ולא הגישו שום כתבי אישום. אם היו נוהגים בהם כמו שנהגו בנתניהו, אני חושב שכמה אנשים היו נכנסים למאסר".
"בבחירות 99', כל מי שלא רצה את נתניהו, גונן על ברק" // צילום: יוסי זליגר
"סיגרים? נראה לי הזוי"
מדוע אתה, שיצא נגד אולמרט, מגן על נתניהו?
"החשדות והפרטים שמתפרסמים לא משכנעים אותי שמדובר בסנסציות כה חמורות כמו שמציגים אותן. אותי אי אפשר לשכנע שביבי עשה רפורמה במיליארדי שקלים לטובת בזק, רק כדי לקבל כמה כתבות חיוביות או לצמצם את השקרים וההתקפות עליו באתר כזה או אחר. זה נראה לי הזוי לגמרי. אותו דבר על הסיגרים. זה פשוט דברים הזויים. לא יכול להיות שביבי הוא עד כדי כך מטומטם. אם כבר הוא מקבל שוחד, אז לפחות שיפתחו לו באיזה חשבון כמה מיליונים לפחות. זה לא הגיוני.
"אני מאמין שזה ייפול בבית המשפט. לדעתי אנחנו רואים פה גורמי משטרה ופרקליטות שחוברים יחד כדי להפיל ממשלה. זה לא על ביבי, זה להפיל ממשלה. אני לא רואה פה עניין משפטי אמיתי. אני רואה פה שימוש בכלים פליליים ובגורמי האכיפה כדי להשיג תוצאות פוליטיות. אני יוצא פה לא להגנת נתניהו, אלא נגד המשטרה, הפרקליטות והתקשורת - הפועלים נגד ציבור שלם. אנחנו רוצים בסופו של דבר שמנגנוני המשטרה יפעלו בשקיפות וכחוק, ולא יתפרו תיקים במדינת ישראל.
בהקשר הזה, ליצחק יש טענות קשות כלפי חלק מהעיתונאים, שלדבריו לא פועלים מספיק לבקר את מנגנוני הכוח הפקידותיים במדינה: "חלק מהעיתונאים משתפים פעולה עם הממשל - עם היועץ המשפטי לממשלה, עם המפכ"ל, עם הפרקליטות - וזאת מתוך תפיסה שכדאי לשמור על יחסים טובים איתם כי זה משרת את העיתון או את האינטרסים של המו"לים. אני לא עובד עם המערכת ומשתדל לעשות עבודה עיתונאית גם כשהיא נגד המערכת. לכן הרבה פעמים מקורות מידע מתוך המערכת מגיעים אלי. כי יודעים שאני נטול פניות בנושא הזה".
בסיום השיחה עימו, אנחנו חוזרים לתחילת הדרך, הימים שבהם הקים את אתר "ניוז 1". אני שואל אותו מה היתה המוטיבציה שלו כשהקים את האתר, וגם כאן, התשובה קשורה לגורמי השלטון במדינה. "זה היה לקח שלי מפרשת ויצמן, שבמסגרתה נחשפו כספים שהוא קיבל לכאורה מאיש העסקים אדוארד סרוסי בזמן שהיה ח"כ. מכיוון שוויצמן נחשב תומך של ברק שניהל מגעים עם הפלשתינים, את התחקיר הזה גם 'מעריב' וגם 'גלובס' לא רצו לפרסם.
"אז נאלצתי לעשות מסיבת עיתונאים ולפרסם ככה את הסיפור. זה לא נורמלי. עיתונאי עובד ומגיע עם תחקיר על נשיא מדינה, והעיתונים לא רוצים לפרסם. אחרי זה, הבנתי שאני חייב שתהיה לי פלטפורמה עצמאית ושלא אהיה תלוי באף אחד. העיתונים הגדולים קשורים בטבורם לאינטרסים של גורמים שונים במשק ובמוסדות הממשלה, הדרך היחידה לשמור על חופש עיתונאי אמיתי היתה להשתחרר מזה ולהיות עצמאי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו