בדרך למבצע שממנו לא שב: נסיעתו האחרונה של סא"ל עמנואל מורנו

בתלמוד תורה שבו למדתי בילדותי, צפירת הדומייה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הייתה מוקדשת לאמירת תהילים בחרדת קודש וברטט ודומייה, בד בבד עם דקות הזיכרון הקולקטיבי. זוכר אני כיצד הייתי עוצם את עיני ומדמיין מולי את כלל חללי צה"ל כמקשה אחת. לא הצלחתי להציב דמויות בתפילותיי, אך עיניי דמעו מרגש ויראת כבוד.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה חזר אבי לביתנו חבוש בראשו כתוצאה מפציעה, הבטנו בו בגאווה גדולה ובתודה להקב"ה על שחזר לביתנו בשלום. מאוחר יותר התארחנו אצל אלמנת מלחמה, אשר בביתה ילדה קטנה, הסתכלתי עליה בכאב של ילד קטן אשר לא ממש מבין מדוע ואיך. גדלנו בתוך חיי היום-יום שלנו כאזרחי המדינה שמלווים ברגעי שמחה לצד רגעי היגון והשכול הקולקטיבי. במהלך השנים גדלה רשימת המכרים שנפלו בקרב על תקומת עמינו הן כאזרחים והן כחיילים.

כמי ששירת בצה"ל במשך שנים רבות והיה אמון על הטיפול בחללים ביחידות הקרביות של צה"ל, באירועי שגרה ולחימה, הרי שכלל משפחות החיילים אשר נפלו בקרב או בעת שירותם וטופלו על ידינו קשורות לנפשנו ונשמותינו בקשר רציף, חם, אוהב ותומך. יום הזיכרון על אף היותו יום קולקטיבי ולאומי מחייב אותנו להסתכל על כל חייל וכל נרצח בפיגועי איבה כאחד ויחיד, על סיפוריו, ייחודיותו וסיפור נפילתו.

כיום מרצדים לנגד עיני בעת צפירת הזיכרון ובכל ימות השנה דמויות הוד רבות, כגון סגן יובל ניר ז"ל , קצין ולוחם בחטיבת הצנחנים אשר נפל בקרב ביום כ"ד באייר תשנ"ז (30.5.1997) כשהוביל את צועריו לפעילות מבצעית. הכוח שבפיקודו פעל בגזרה המרכזית באזור הביטחון בדרום לבנון. יובל ספג פגיעה קטלנית מפצצת מרגמה שירו המחבלים. בן עשרים-ושתיים היה בנופלו. זוכר אני את הירידה לפרטים במנהיגותו המהולה ברגש וביחס אישי לכל אחד עם ההתארגנות ליציאה לקרב עם היחידה. יום לאחר הקרב מג"ד 101 דאז יוסי בכר הוביל פעילות מוצלחת לחיסול המחבלים אשר פגעו בו.

על תפקודו של יובל בקרב האחרון סיפר אחד מחייליו: "כמפקד, שגם ברגעי השגרה הוכיח את גדולתו, נתת לנו את השיעור הגדול מכולם ברגעים האמיתיים אליהם הכנת אותנו. בשטח אויב, תחת אש המרגמות, כשעל פני כולנו ניבט הפחד, ניצבת קר כקרח ודאגתך היחידה הייתה לעמוד במשימה ולהחזיר חייליך בשלום. גורל אכזר הכה ואדם גדול שהיה עמוד האש לפני המחנה נקטף".

יחד איתו דמויות רבות נוספות אותם הכרנו אישית עולות בזכרוננו, נתנאל ריאחי, תלמיד ישיבת חיצים באיתמר אשר נרצח על ידי מחבלים, משה מיכאל דהן ואלברט בלחסן אשר נפגעו בפיגועי האוטובוסים בירושלים, דוד ריקה, חייל צה"ל אשר נפל בעת שירותו שבוע לאחר גיוסו, רותי פוגל למשפחת בן ישי אשר נרצחה עם ילדיה ובעלה, פסקל אברהמי לוחם ללא חת שנפל בקרב בהרי אילת ועוד רבים. לכל אחד סיפור ועולם שלם אשר זכה לעצב ולחרוט לדורות הבאים את סיפורו האישי ואת דרך חייו.

באחד ממפגשי המשפחה פנה אלי ידידי ובן דוד אשתי סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, אשר נפל שבוע לאחר מלחמת לבנון השנייה. השיחה נסבה כתמיד סביב ראייה לאומית ומימוש השליחות האישית של הפרט למען עם ישראל. הראייה שלו תמיד הייתה כללית ולאומית ומאידך דאגה לפרט ולכבוד הזולת. כזה היה המפגש עימו על גבול רצועת עזה לאחר חטיפתו של גלעד שליט. דרכינו הצטלבו באחת ממשימתנו הצבאיות. הוא נראה טרוד והיה לבוש כמילואמניק מרושל. רק דבר אחד ביקש: "אל תגיד לממי אינס (הסבתא המשותפת) שאני כאן - שלא תדאג".

בשבת, לאחר שהפסקת האש במלחמת לבנון השנייה נכנסה לתוקף, הוביל עמנואל כמאה לוחמים בפעולה באזור בעלבכ, אליה הגיעו בשני מסוקי יסעור, כשהם מחופשים לחיילי צבא לבנון. הידיעה על הפעילות דלפה לכלי התקשורת הלבנוניים ולחיזבאללה, אולם במטה הפיקוד הכללי של צה"ל, בהתייעצות עם הצמרת הבטחונית והמדינית, החליטו לא להפסיקה ואכן הפעילות הושלמה בהצלחה. עם חזרת הלוחמים נתקל הכוח במארב של חיזבאללה. עמנואל אשר הוביל את השיירה בנסיעה, נפגע ונפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.

בדרכו מביתו ליחידתו למימוש ופיקוד על המבצע המורכב שממנו לא שב, הוא עצר לטרמפיסט, בחור שהיה בדרך לישיבתו בבני ברק. היה זה בערב שבת. בדרך דיברו יחדיו על אחדות ישראל. עמנואל העניק לנוסע יחס אישי של כבוד והערכה תוך כדי שהוא מבקש ממנו שיתפללו וילמד לזכות חיילי צה"ל.

לא פעם חשבתי על המחשבות שעברו בראשו של עמנואל ברגעים אלה, מחד תכנון קרב, מוכנות לנהלי הקרב וארגון הלחימה המורכבת אשר את תוצאותיה לא תמיד ניתן לחזות, ומאידך שליטה מליאה של המח על הלב על מנת להעניק אהבה ויחס לכל פרט ופרט.

חז"ל מציינים את פַּפּוּס וְלוּלְיָאנוּס כקדושים שלא ניתן לעמוד במחיצתם מפאת מעלתם. הם היו זוג אחים מהדור השני והשלישי של התנאים (המאה ה-1 – המאה ה-2), וידועים בשם הרוגי לוד בשל אזכורם המרכזי בתלמוד על מסירות נפשם והוצאתם להורג על קידוש השם. כל מעלתם הייתה הדאגה והמסירות לכלל.

כאלה הם הנופלים במערכות ישראל, בעת שירותם ובעת מילוי תפקידם. כאלה הם הנרצחים מפעולות האיבה, כאלה הם עם ישראל כולו. ביום זה מתוך התבוננות בסיפורם האישי של כל אחד מהנופלים נשכיל לראות את עמינו, אלה שאיתנו ואלה שאינם עוד באור המאחד והמלכד כי אחים כולנו בני אב אחד אנחנו.

תהא נשמתם צרורה בצרור החיים

הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל. והינו בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל