ביקרנו בבר נהדר, מקווים שהוא ישרוד

כולם צפו שעתיד חיי הלילה בתל אביב בימים שאחרי הקורונה יהיה שחור במיוחד. ברים שהמודל הכלכלי שלהם מתבסס על צפיפות ומועדונים שהמודל שלהם מתבסס על צפיפות גדולה אף יותר היו בדרכם לקריסה וגם האופטימיים שבבעלים לא האמינו לחזרה כל כך מהירה.

לסצנת הברים של רחוב דיזנגוף בתל אביב היו לנו טענות עוד טרם הקורונה. הקונספט זהה, הכל נראה אותו דבר, מרגיש אותו דבר, שולחנות ארוכים עם כסאות בר, פלייליסט ישראלי, וזה די התחיל לשעמם. עם זאת, אולי הבעיה היא בנו. כי הברים האלה מלאים עד אפס מקום, החל מהשעה השמחה בשעות הערב המוקדמות ועד לשעות הלילה, גם באמצע שבוע.

הבר שאותו באנו לסקר הפעם, טוקיו מרטיני, הוא חדש, גם בהקשר הזמן אבל גם מבחינת ההבדלים בינו לבין שאר הברים הדיזנגופים. אין ספק שצריך לא מעט אומץ בשביל זה. להתחרות בשועלי הקרבות הוותיקים. על כך, עוד לפני המזון והמשקאות, שאפו.

הטוקיו מרטיני, שמאחוריו עומדים שני אחים בריטיים (אחד עשה עלייה לישראל, השני בתהליכים) מנסה לתת ערך מוסף ללקוחות שלו. הישיבה בשולחנות נמוכים, כאשר הכיסאות מרופדים ונוחים, הפלייליסט נעים לאוזן ולמרות כל אלו שכביכול עלולים לשדר כבדות, המקום משדר אווירה צעירה וכיפית. כאן, בסוף היום, לא תהיה עם עוד בירה ביד, אלא עם קוקטייל עשיר בטעמים ורגע אחד שמוקדש לעצמך. ניכר שהושקעה מחשבה בעיצוב, בפרטים הקטנים ומרגישים את זה.

לנושא שלשמו התכנסנו, האלכוהול, בכל זאת, מדור חיי לילה. בתור חובבת ברים מושבעת, אני נוטה לרוב להזמין את סוג האלכוהול לשולחן בהתאם לאווירה במקום. כאן, ללא ספק, הייתי מרגישה החמצה אם לא הייתי מזמינה את הקוקטיילים מהתפריט. בירה ויין יש בכל מקום, קוקטיילים צריך לדעת איפה להזמין, והם התבררו לגמרי כבחירה נכונה והיו עשירים בטעמים, מעוצבים ומושקעים עד הלגימה האחרונה מהכוס. הטעמים היו מעט מתקתקים אך עדינים ונעימים לחיך, בדיוק מה שרצינו.

בואו נדבר על אוכל. הפן הקולינרי הוא נושא טעון שיפור כשלעצמו בעולם חיי הלילה בישראל, וגם כאן יש עוד לא מעט עבודה, אבל אנחנו רק בהתחלה וזה בסדר. התפריט מכיל מנות שונות ומגוונות בהשראה אסיאתית, אך לדעתי, המיקום האסטרטגי, ממש ליד הכיכר, מצריכה בעתיד התאמה לפלח אוכלוסייה נרחב יותר.

המנות, כאמור, בניחוח אסיאתי, אבל לא רק. אם בכל זאת חשקה נפשכם בדברים הרגילים והטובים אתם יכולים להתפנק בכיף עם כנפיים, פיצה וסלט קיסר בשולחן. תפריט האלכוהול רחב ומכיל סוגים שונים של קוקטיילים, עם טעמים ייחודים וחומרי גלם.

פתחנו את הערב בהמלצה על הקוקטיילים passion takiri ו- eastern fantasy ולבליסה בחרנו בשיפודי יקיטורי (אותם אפשר לבחור בשלושה סוגים- דג, פרגית או אספרגוס למתחכמים), כנפיים טוקיו מרטיני וסלט קיסר אסייתי. את כל שלושת המנות בחרנו בהתאם להמלצות המלצרית, הימור שלרוב מוכיח את עצמו.

מבין השלושה, גולת הכותרת מבחינתי הייתה שיפודי היקטורי של האספרגוס, לא רציתי שייגמרו וכשהגענו לאחרון אין ספק שהייתה מלחמה בשולחן. האספרגוס היה צרוב קלות והוגש עם 2 רטבים ייעודיים, התיבול והרוטב היו עדינים ונתנו לטעם של הירק מקום של כבוד מבלי להשתלט על הטעמים. הכנפיים היו קריסיפיות במידה הנכונה, התפצפצו בפה והצליחו לגרום לי, נסיכה שכמותי, לאכול עם הידיים. מה שכן, עוד קצת רטבים בצד יכלו להפוך את החוויה לכיפית יותר. סלט הקיסר היה טעים וקלאסי, גדול ומלא ברוטב אך בצורה עדינה, כזה שיושב בול על כל עלה ועלה ולא הרגיש מיותר, למרות שהוא סלט ובאנו להשמין.

והנראות, מה איתה? כולנו בסופו של דבר דור האינסטגרם, הצילום והסטורי ולכן אם אתה לא לוקח חלק במשחק היום, אתה כנראה לא תגיע לפרס אהוב הקהל. כאן ניכר שהייתה מחשבה על כך. כל מנה הוגשה בכלי הייחודי לה, האספרגוס הוגשו בשיפודים, עם שני רטבים בצד ועל מגש ייעודי, הכנפיים בסלסלת ברזל שרק גרמה לי להרגיש רע על כך שהגעתי לתחתית שלה ולא השארתי פירור, והסלט בקערה עם הרוטב הבוהק והחסה הקריספית. מרגישים שהייתה כאן מחשבה יסודית מאחורי כל פריט בשולחן, החל מהצלחות וכוסות הקוקטייל ועד לריהוט שמסביב.

בשורה התחתונה, עבר עלינו ערב מהנה במקום מהנה, וזה הכי חשוב. האם זה יספיק לטוקיו מרטיני כדי לשרוד בג'ונגל המאיים שנקרא "להיות בעל עסק בתל אביב"? לא בטוח, אבל בינתיים, תמשיכו לעשות את תפקידכם ולספק לנו אלכוהול ואוכל ראוי, אנחנו נמשיך להגיע.

דיזנגוף 91, תל אביב
א' עד ה' – 18:00- אחרון הלקוחות, ש' – כשעה לאחר יציאת השבת
0504322440