כשמדמיינים שוק, מה שעולה לנו לראש זה בעיקר רומנטיקה של ריחות וטעמים. צבעי תבלינים, בסטות רועשות ואווירה כיפית. לצד אלו יש גם דברים פחות מענגים כמו לכלוך, ריחות לא נעימים של דגים או ביוב צף ועוד.
בסופו של דבר כולנו אוהבים את הרוגע, את השינוי מהיומיום, את האווירה של שישי, ובעיקר את העממיות. אנחנו ישראלים, אנחנו קולנים, אנחנו אוהבים שפע ואנחנו בעיקר מחפשים חוויה שבתוכה יהיה גם אוכל טעים. זה אולי נראה קל, אוכל וחוויה, אך מדובר באתגר לא פשוט - לנסות לתמצת את כל זה למקום אחד מבלי כל הזוהמה. אז כששמענו ששוקרייה בהוד השרון משיקים בראנץ' שישי ייחודי, עשוי כולו ממנות שוק של בשר וביצים מבלי שנצטרך לחשוש מהלכלוך מיד קפצנו על המציאה.
נתחיל מהמיקום, "שכונה" היא לא בדיוק המילה הראשונה שעולה לנו לראש כשאנחנו חושבים על הוד השרון, עיר לא כל כך עממית. עם זאת, מהרגע שכף רגלנו דרכה במקום, ההרגשה היתה אחרת. הצבעוניות המזמינה של המקום, לצד המוזיקה הים תיכונית האוריינטלית ועד העיצוב של הכלים בשולחן גרמו לנו להבין שזו לא עוד מסעדת ארוחות בוקר, בייחוד כשליד נמצא בית קפה אחר, לא חשוב שמות, שנתן לנו תזכורת לאיך הבוקר שלנו היה יכול להיראות אם היינו בוחרים ברגיל והשגרתי, שזה בסדר גם, כמובן, אבל היום היה בא לנו משהו אחר.
נראה ששום חלק במעטפת של המקום לא נשכח במחשבה של הבעלים, וכי כל דבר נבחר בקפידה ונלקח היישר מבסטה מודרנית בשוק הכרמל. כבר בשם של המקום נותנים לנו הצצה לבאות, כדי שחלילה לא נתבלבל אילו מנות אנחנו הולכים לקבל לשולחן.
בתפריט שהרכיב השף ניר שלמור, המשלב תפריט שוק עם מנות בוקר ובראנץ' בשרי ניתן למצוא מנות כמו קציצות דג ברוטב חריימה, חציל קלוי, שקשוקה בטעמי המזרח, כבד ובצל ברוטב יין מקופץ נח על ביצה בקן, סטייק סינטה ברוטב יין פירה בטטה, מרגז עם מקושקשת והום פרייז, מסבחה כמובן, סרדינים ממולאים ועוד מנות עם שמות מרעננים וקלילים.
התפריט מתחיל בשישי בבוקר ונמשך עד שעות אחר הצהרים לאלו ממכם שמתעוררים מאוחר ואם חשקה נפשכם במנות קצת יותר סטנדרטיות, אל דאגה המקום מציע בנוסף גם אוכל רגיל, אבל לדבריהם גם הוא שמח.
כדי שלא נפספס, החלטנו לעבור בין הדוכנים שהמקום מציע (באופן מטאפורי כן?) ולשולחן הוזמנו קציצות הדג והחריימה, מנת הפיתה הדרוזית, סלט שזיפים נהדרים, השקשוקה של בעל הבית, וכמובן את המסבחה לניגוב.
המסבחה הגיעה מלווה בפיתות חמות וטעימות להפליא והשקשוקה המהבילה עם יוגורט יווני ותערובת תבלינים מלווה בחלה צרובה שתמיד גורמת לחייך. עם מסבחה ושקשוקה, מנות די הכרחיות בכל תפריט בוקר המכבד את עצמו, קשה לטעות ואכן לא טעו, אז נעבור הלאה אל המעניין והמסקרן יותר, לא לפני שנציין שלמרות שתי המנות היו טעימות, הוספת תבלינים נוספים לשקשוקה היו הופכים אותה לטובה אף יותר.
אחרי שעברנו את ה"כניסה", ראינו את הסבתא עם העגלה מתווכחת עם המוכר והתחלנו להזיע מהלחות בשוק, הגיעו שלוש מנות שכל אחת הייתה שונה באופייה, בצבעיה ובגודלה וכל אחת גם קיבלה את המקום שלה בשולחן בהתאם.
הראשונה, הפיתה הדרוזית שעל פניו נשמעה משעממת ודי רגילה, הייתה הפתעה עשירה בטעמים. בצלחת הגיעו מספר פיתות ממולאות בשר טלה טחון, צנוברים וחציל עם טחינה לבנה מעל.
כשהמנה הגיעה היא נראתה אמנם לא מזיקה אבל כמה דקות אחרי כבר נעלמה כלא הייתה. בכל ביס שנלקח הבשר היה רך וטעים משולב בצורה מתקתקה עם צנוברים וחציל שמשלים את החוויה בצורה מעולה. מבחינתי צנוברים זו אימת הטעמים, הם תמיד נתקעים בשיניים ולא מוסיפים דבר מלבד קראנצ'יות וכאן הם פשוט השלימו את המנה בצורה מתבקשת.
מכאן עברנו ל"זוג עלחם", קציצות דג פריכות ברוטב חריימה חריף על בריוש קלוי. כבת לאב שונא דגים, שמסוגל לזהות את הריח של בעלי הקשקשים מקילומטרים ולעקם את האף בהתאם, הפכתי בררנית בכל מה שקשור לבעלי החיים הימיים. יוצאת דופן היא מנת החריימה של דודה שלי, שושי, שהצליחה לקבל מקום של כבוד בפנתאון המאכלים עליהם גדלתי. מודה, עד כה אף אדם לא הצליח להגיע לרמת השלמות של החריימה שלה, אבל הפעם באופן מפתיע הביס הראשון הוביל לשני והבררנית שבי הפכה לאכלנית.
הקציצות הגיעו על בסיס בריוש צלוי עם רוטב נפלא חריף מעליהן, היו נימוחות בפה, עדינות בטעם ועשירות ברוטב שרק רציתי להמשיך לנגב עם הבריוש. דודה שושי, תיזהרי, מאחורייך.
לצד כל התענוג הזה לקחנו גם את סלט "שזיפים נהדרים" שיתן גיוון ואיזון טעמים וגם יגרום לנו להרגיש קצת פחות אשמה. התפריט לא שיקר, השזיפים באמת היו נהדרים. אם שאר המנות מותאמות לשוק, אז דווקא כאן מדובר במנה שלא הייתה מביישת מסעדה תל אביבית.
הסלט הגיע על בסיס ציזיקי, קוביות סלק, שזיפים סגולים וצהובים ונגיעות ליים ומיקרו שומר ובקרב הטועמים בשולחן נרשמה הצלחה מסחררת. אם שמים בצד את מבחן הטעם הנהדר, ההגשה עצמה של המנה הייתה מעט שונה מיתר המנות ולכן הרגשנו שלרגע אחד נזרקנו החוצה מחוויית השוק. אבל אל תדאגו, תכף חזרנו.
ממנות השוק עברנו לקינוחי השוק, שגם בהם נרשמה שמירה על אותנטיות עם הבחירה ב"לילות ביירות". הקינוח הזה, שמורכב מפודינג סולת עם וניל, מסקרפונה, קראמבל פיסטוק והמון תבלינים, מרגיש קצת "של מבוגרים", אבל הוא היה סיום מצויין לארוחה מצוינת, בין היתר בשל השליטה שניתנה לנו על רמת המתיקות, כל אחד והעדפתו.
כשחושבים על בראנץ' חושבים על חביתות ומטבלים, וכשחושבים על שישי חושבים על חומוס ושקשוקה, זה היה עניין של זמן עד שיבוא המקום שישלב בין השניים, וכאן עשו את זה מצויין עם אוכל מצויין ואווירת שוק לא מוגזמת ולא מתאמצת. שווה לתת קפיצה, והעיקר, אפשר לשמור על הנעליים נקיות.
