הדבר הראשון שבולט מביקור ב"קפה פטיט" בשדרות רוטשילד הוא שמדובר במסעדה יפה. החלל, ששימש בעבר את סניף הדגל של רשת מוזס, גדול ומרווח. הוא לא רשמי ובכל זאת מהודר, מלווה אותו אפלוליות ששייכת יותר לביסטרו בפריז מאשר ללב תל אביב. הבר, שמואר במנורות שולחן קטנות, הוא אחד המיוחדים בעיר שלא חסרים בה ברים וככל הנראה יככב בהרבה סטוריז באינסטגרם בתקופה הקרובה.
המקום החדש הזה, שפתוח נכון לעכשיו רק בשעות הערב, הוא מסעדת שף מבית קבוצת המסעדנים הוותיקה שמפעילה את בין השאר את "רובינא", "רופטופ 98" בדיזינגוף ו"קפה מרגו" בפתח תקווה. השף במקום, איוון מסלוב, עבד בעבר במסעדות כמו "טופולופומפו", "רפאל" ו"הרברט סמואל".
התפריט ב"קפה פטיט" ממש לא שואף להמציא מחדש את הגלגל. מתקיימים בו כל ה"חשודים המידיים" של מטבח ביסטרו ישראלי. כמו מקומות רבים מסוגו בתל אביב ובשאר ישראל, המנות בקפה פטיט לא באו לאתגר את החך של הסועדים או לחשוף טכניקות חדשות בשימוש בחומר הגלם. לכן כמו במקומות אחרים בסוגה הזו, המסעדה קמה ונופלת על איכות הביצוע.
התחלנו את הארוחה עם שני קוקטיילים. ניסינו את "קרטל סינילואה" (51 ₪), שילוב של טקילה, ג'ין, מרווה, קואנטרו ופלפל אדום. המשקה היה בעל טעמים חזקים מאוד של טקילה עם ארומה מורגשת של פלפל. הקוקטייל השני שדגמנו התגאה בשם הציוני "ה' באייר" (52 ₪) והכיל ג'ין, פסיפלורה, טמפל סק ולימון. מדובר במשקה חמצמץ ומרענן שמתאים לקיץ הישראלי.
View this post on Instagram
לצד הקוקטיילים קיבלנו שתי מנות שכמו נועדו להגיע עם משקה אלכוהולי. טרין כבד עוף (56 ₪) עם צ'אטני עגבניות שהיה טעים למדי. טוסטוני הבריוש שהגיעו איתו הצליחו לגנוב את ההצגה. הם היו קראנצ'יים מבחוץ ואווריריים מבפנים. מנת טרטר בקר (74 ש"ח) הייתה מנה נהדרת, עם טעמים עזים של בשר בקר טוב שהודגשו יפה על ידי תיבול מאוזן ונכון.
החלק הבא של הארוחה נלקח ממדור הפסטות של התפריט, שמהווה סוג של סקשן ביניים בתפריט. טעמנו מנת ניוקי פורצ'יני (86 ₪) שהגיעה עם תערובת פטריות יער. הניוקי היו אווריריים כנדרש ולרוטב היה טעם אדמתי עמוק ומנחם. מנה נחמדה, אך לא כזו שלא תמצאו במסעדות איטלקיות או בבתי קפה טובים ברחבי הארץ. לעומתה, מנת האניילוטי גבינות (88 ₪) הייתה רמה אחת מעל המצופה. הכיסונים הממולאים, שנעשו בעבודת יד, היו בעלי מרקם מושלם והמילוי היה נימוך וקליל.
כמי שנשוי לאישה שמשפחתה ממחוז פיימונטה, משם מגיעה המנה, לא יכולתי שלא לשאול את השף איוון מדוע בחר דווקא בתצורה הזו של כיסוני פסטה במקום האפשרויות הנפוצות יותר בישראל של רביולי וטורטליני, ותשובתו הפתיעה אותי מאוד. "הכנת אנילוטי היא קלה יותר, דורשת פחות כוח עבודה ומאפשרת לעשות עבודה מדויקת ואחידה הרבה יותר".
בדרך כלל כששפים מספרים על מנה אותה בחרו להכין מסתתרים מאחור סיפורים על ביקור בארץ המקור של המנה או משהו ציורי ומתפייט, אך כמו המנות אותן המטבח מגיש, נראה כי איוון מאמין בעיקר בעבודה מדויקת ובאיכות הביצוע.
הגענו לסקשן המנות העיקריות והזמנו "שניצל פטיט" (72 ₪). תשכחו ממשמעות השם בצרפתית שפירושו קטן. השניצל שהגיע לשולחננו היה דק ועצום. הוא הוכן בסגנון הווינאי והיה נפלא כמו שרק עוף מטוגן בפרורי לחם יכול להיות. על אף הבטן המלאה, סיימנו את כולו.
את הקינוחים מקבל "קפה פטיט" מבית היוצר של נעמה שטייר, קונדיטורית רבת כישרון שעובדת עם מסעדות רבות בתל אביב. גם כאן הדואליות המשונה של מנה טובה אך רגילה למדי לצד מנה מצוינת חזרה על עצמה.
הזמנו "פלאן פריזאי" (52 ₪) עם מרמלדת גרידת תפוז ופרוסות תפוז שהייתה מנה נחמדה ופרשית, לא מתוקה מדי וקלילה. הקינוח השני שהגיע לשולחן (בהמלצת השף) היה "נמסיס שוקולד של נעמה" (56 ₪) פצצה של קרמל מלוח, שוקולד ותוספת מבורכת של גלידת שומשום שחור. תענוג.
חשוב לציין שהמנות ב"קפה פטיט" יקרות יותר ממסעדות רבות אחרות בתחום. הדבר כנראה נובע מהמיקום המרכזי על לב שדרת הבילויים של תל אביב ומהשימוש בחומר גלם איכותי. השירות עדיין טיפה מבולגן, ככל הנראה בשל חבלי לידה של מקום שרק הרגע יצא מהרצה, אך עם קצת תרגול ושמירה על הדיוק והאיכות של המנות, "קפה פטיט" יכולה להיות נקודת ציון פוטוגנית במיוחדת בנוף התל אביבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו