"כל מדינה צריכה לטפל בקיצונים שלה": מיקי שמו מתנדב למאמץ הלאומי - ויש לו גם ביקורת

"אני זוכר את עצמי כמ"מ בעזה. באחת הפעמים נסענו כמה קצינים ליד רפיח, אני הייתי עם גבס ביד והנהג שלי רצה לעשות רוורס, אבל הרוורס לא נכנס. תוך שתיים שלוש דקות כל מחנה הפליטים כבר היה בחוץ סביבנו ופשוט רצה להשמיד אותנו", נזכר השף קונדיטור הבכיר, מיקי שמו, שהיה מ"פ קרבי בגולני ובין השאר לחם במלחמת לבנון השנייה. "כבר אז הם היו מאוד רדיקלים ומאוד אכזריים - לא רק המחבלים, גם האזרחים. זרקו עלינו מכל הבא ליד. למזלנו, בסוף הרוורס נכנס - ממש בזמן פציעות - והצלחנו לברוח משם".

אל הזיכרונות האלה, מחזירה המלחמה הנוכחית את שמו, שלדבריו שונה לחלוטין מכל מה שהכיר עד היום. "הדבר הכי קל עבורי זה לבוא, לשים מדים ולהתחייל", אומר ומוסיף: "מצד שני, יש לי מערכת של 250 עובדים, רבים מהם גויסו ומישהו צריך לדאוג ל-13 סניפים".

מהסיבה הזאת נראה שבימים אלה רבים מהמשאבים, הזמן והאנרגיות שלו מופנים דווקא להתנדבות עבור המאמץ הלאומי. מפרוץ המלחמה ועד היום הוא מבקר פצועים וחיילים. משכים קום כדי לצאת וחוזר בשעות הלילה. מגיע עם מגשים מתוקים מסודרים כך שלא יאלצו לפרוס או לחתוך בעצמם. את 13 סניפי הקונדיטוריות שלו הוא רתם להכנת מאות מאפים ומתוקים שנשלחים מדי יום לחיילים ולפצועים. תפסנו אותו לשיחה אחרי שחזר מביקור משדרות שם נפגש עם הקונדיטורית אור שוקרון, פיינליסטית "הקינוח המושלם" שהסתתרה במשך שעות בממ"ד בשביעי באוקטובר. "יש לה 36 עובדים והמקום סגור", הוא מספר. "הגעתי אליה, ראיתי את המקום ואמרתי לה שביום הראשון שבו היא תחזור לפעילות אדאג למלא לה את כל הסניף בעוגות".

מה נחרט אצלך מהביקורים שעשית אצל הפצועים?

"בין הביקורים פגשתי בשיבא גם לוחמים של גדוד 13 מגולני שלחמו באותה שבת בשביעי באוקטובר במוצבים. רוב החברים שלהם נהרגו והם נפצעו. שמעתי כל כך הרבה סיפורים, וגם ראיתי אנשים בלי גפיים, בלי רגליים, בלי ידיים, כי לא הגיעו לפנות אותם בזמן, לא היה מי שיגיע. אלו היו אחד הדברים הבולטים. לא הבנתי כמה אנשים בשיקום אורטופדיה הם בלי גפיים. בהתחלה את לא מבינה את הדבר הזה, רק בנסיעה חזרה ברכב הצלחתי מעט לשחזר את מה שראיתי".

מה היו התגובות שלהם כשפתאום פגשו אותך?

"בסופו של דבר, בבתי החולים לא חסר אוכל. החבר'ה שמעו שהגעתי, הם יודעים שהייתי בגולני ויצא לנו לדבר מהמקום הזה וגם טיפה לחזור ככה לאיזושהי שגרה, איזושהי שפיות".

היינו בזחיחות שלנו

יום לפני הטבח הנורא בשביעי באוקטובר נחתו מיקי שמו ומשפחתו מטיול בחו"ל. לשף לקח רגע להתעשת כשהתעורר לדיווחים על הזוועות שאירעו ביום שבת בו פרצה מלחמת חרבות ברזל. "אשתי מירב העירה אותי מהר כי היו אזעקות ואמרה לי: 'קום, קום מהר, מלחמה'. בהתחלה את נמצאת באיזה סרט. הכל היה יחסית על מי מנוחות, הכל היה שגרתי מדי. היינו בזחיחות שלנו, בשגרה שלנו - טסים ועוד פעם נוחתים, ועוד פעם טסים, כשהסתכלתי בטלוויזיה לא האמנתי".

מה הרגשת?

"הצטמררתי. רואים בטלוויזיה את שדרות, את אופקים ומחבלים על טויוטות - כמו כשהייתי בתרגיל בשטח פתוח בגולני - יורים בלי הפסקה, ואין צבא. את אומרת: 'רגע, רגע, מה קורה פה, ואף אחד לא מגיב למרות שרואים את זה בטלוויזיה. ראיתי את זה כמו כל אזרח ואני אומר לעצמי, בשמחת תורה יש הרבה משפחות שמחליטות לקחת את הילדים לספוג את רזי המסורת היהודית, זה סימבולי. אנשים לא הלכו בתוך לבנון או נכנסו לתוך הקסבה של שכם. מצד שני, מהר מאוד התעשתתי והבנתי שאנחנו באירוע מערכתי רחב".

איך אתה חושב שהמלחמה הזאת צריכה להסתיים?

"אני חושב שאנחנו צריכים להסיר מעלינו את האיומים הרובצים על גבולותינו - בצפון, בדרום באילת - בכל הגבולות. לא יכול להיות שיושבים שם אנשים שמאיימים לרצוח ולהשמיד אותנו, ואנחנו נמשיך לחיות כאילו הם לא קיימים. אני רוצה לראות מישהו שמוכן לעלות לחיות במטולה, כשכוח ארדואן מאיים כל שני וחמישי לכבוש שם".

כאזרח מודאג, יש לשמו גם ביקורת על המדיניות שהייתה עד כה. "בעוטף עזה היה סוג של גן עדן. עצם העובדה שהסכמנו לצבע אדום אחד מתישהו, איפשהו אחרי ההתנתקות בשנת 2005 ולא הגבנו מיד, הוביל אותנו בין היתר לשבת הארורה הזאת", הוא אומר ומוסיף: "בואי ניקח את המצרים כדוגמה למדינה ששוכנת מדרום. אין מצב שיירו איזה טיל על קהיר והם יגידו עכשיו 'הקש בגג'. ברגע אחד הם משמידים אותם. תראי את פוטין, הוא לא עושה הקש בגג באוקראינה. מה קורה פה? זה בלתי נתפס. אני לא אומר את זה כפוליטיקאי, בסך הכל הייתי חייל וקצין".

כשף קונדיטור מוכר שמייצג את ישראל רבות גם באירופה, שמו מתייחס גם למקרי האנטישמיות הרבים בהם אנחנו נתקלים בתקופה האחרונה נגד בתי עסק יהודיים מתחום הקולינריה. "עשינו התקדמות יפה מאוד בהיבט הקולינרי הישראלי בעשר השנים האחרונות והבאנו את האמירה שלנו גם לאירופה וגם לארה"ב. דווקא מהמקום הזה, לדעתי, אנחנו צריכים להמשיך להיות בעשייה", אומר שמו. "אוכל הוא שפה בינלאומית. תמיד יש את הקיצונים שמנסים להעכיר את האווירה ולפגוע במזיד. אסור לנו להישבר. אסור לנו לסגור את דלתות העסק, אלא להיפך. אנחנו צריכים להמשיך ליצור. יש גם הרבה מקומיים שלאור הדבר הזה דווקא כן מגיעים. אני מחזק את כל העסקים האלה של הישראלים והיהודים מכאן כסמנים ימנים שלנו".

אתה חושב שזה עניין נקודתי בלבד?

"האנטישמיות בזמן מלחמה תמיד גואה, בפרט נגד יהודים בגולה. בסופו של דבר אני משוכנע שאנחנו כרגע צריכים לדאוג למדינה שלנו, כדי שבסוף לאנשים שחיים פה תהיה רווחה. אני חושב שכל מדינה צריכה לדאוג לקחת את החוק והסדר לידיים ולטפל בקיצונים".

מה אתה חושב על ההתבטאות של מאיר אדוני והטיימינג שלה?

"אני חושב שעכשיו יורים - וכשיורים, פחות מדברים. גילוי נאות, מאיר חבר טוב ושף מדהים. אני לא קראתי את הפוסט שלו, אבל ראיתי ברקע את הדברים. אני אומר, בסופו של דבר בעת הזאת של מלחמה, הדבר הכי חשוב שעומד לנגד עינינו הוא לתת לחיילים שנמצאים בחזית את החוסן ואת הביטחון, ולהתמקד כרגע רק בשמירה על שגרה בריאה בעורף כדי שיהיה להם את השקט הנפשי ואת הביטחון להמשיך להילחם, להכריע את החמאס, כי בינינו, יש לנו אחר כך עוד מלחמה למעלה בצפון שעוד לא התחלנו. יכול להיות שגם אני אשב עם עצמי אחרי המלחמה הזאת ואגיד 'אוקיי, בבחירות הבאות אולי אחליט לבחור בזה או בשני'. כרגע אנחנו במלחמה. אני לא נגד אף אחד אבל מהמקום שלי, ורק מהמקום שלי, אני חושב שנכון יהיה להגיד כל אחד את דעתו בזמן המתאים, והזמן המתאים יהיה לאחר המלחמה. אנחנו לא פוליטיקאים".

היית בשבוע שעבר אצל הקונדיטורית אור שוקרון. הרבה בתי עסק בתחום הקולינריה מתקשים להחזיק היום את הראש מעל המים, מה אתה ממליץ להם?

"אני חושב שבראש ובראשונה אנחנו צריכים להיות אקטיביים, יוזמים ולשאוף להיות כמה שיותר יצירתיים. שלושת הדברים האלה יוצרים מנוף כדי להתגבר על התקופה הזאת כי הם מתרכזים לכדי מילה אחת שנקראת 'עשייה'. אני מציע לייצר רק את המוצרים שאת יודעת שהם המבוקשים ביותר בקרב הלקוחות. אם אני מייצר מאה אחוז ורק 20 אחוז מהמוצרים נתנו 80 אחוז מהפיריון - בהם צריך להתמקד, לא לחפש כל מיני דברים מיוחדים, אלא לייצר דברים שיש להם אורך חיי מדף. אני ממליץ להתמקד עכשיו בעיקר ולא בתפל. אף אחד לא יבוא וישאל אותי עכשיו: 'יש לך את הסופגנייה עם הליצ'י ומי הוורדים - זה לא הזמן לזה, אנחנו במלחמה".