לא כל יום יוצא לי להיות בלונדון ולא כל יום אני אוכלת במסעדה של אסף גרניט.
את הפעם הראשונה שלי אצל אסף אני זוכרת כאילו זה היה אתמול. ביקרתי במסעדת מחניודה בשוק יחד עם חברותיי. בתור ירושלמית גאה, שנהנית מהשינוי שמתחולל בשוק, שלאט לאט הפך מעוד שוק שהיינו הולכים אליו עם אמא ואבא לקניות, הוא הפך למקום הכי תוסס בעיר.
בעקבות המלצה של אחת החברות, הזמנו את המנות הטובות מהתפריט. המסעדה, שלא נראית כמו כל מסעדת יוקרה אחרת, מכניסה אותך לאווירה ביתית ונעימה, עם מגבות מטבח כמו של אמא וסכו"ם שנותנים את התחושה הביתית הנעימה.
וכך גם בלונדון. בטיול האחרון שלי שם שהתרחש ממש לאחרונה, סימנתי לי למטרה להנות מחוויות קולינריות ואחת מהן הייתה, מסעדת PALOMAR, בניצוחו של השף גרניט.
המסעדה נמצאת ברחוב שקט, אך מאוד קרוב לאזור תוסס של העיר. כבר שנכנסו אליה, הרגשנו כמו במחניודה אשר בירושלים. המטבח, המדים והתחושה החמימה. הגענו למסעדה, אני בעלי ובתי בת השנה וחצי.
המסעדה מתחילה בבר ארוך שם ממוקם המטבח, ושם נמצאים עובדי המטבח עם הסינר פסים השחור לבן המוכר והידוע מכל מסעדותיו של גרניט שמהוות מעיין סימן היכר. בהמשך ישנן מקומות ישיבה על ספות. הערה לכל מטיילי העגלות: אין שם מקום. אבל, ניתן לקפל את העגלה ולשים אותה בצד, וכך באמת עשינו.
כרובית, שקשוקית ופלאפל מיניוטרים וטעימים // צילום: ענת סימן-טוב
לא שריינו מקום, אבל זה לא היווה בעיה. קיבל אותנו מלצר חמוד, בריטי שניסה לתת לנו את התחושה הכי ישראלית שרק אפשר. כולל ציון שם המנות בניסיון להוציא את המבטא הכי ישראלי שיכול כולל ביטוי המילה "טחינה".
המלצרים, לבושים באלגנטיות מיוחדת - לא חליפה ולא חלוק. מדי ג'ינס אני קוראת לזה. חולצת ג'ינס מכופתרת ומכנסי ג'ינס, שזה טרנד האופנה כיום. המלצר הציג לנו את קונספט המסעדה, שדוגלת במנות שיתוף. לא מזמינים מנה אחת לסועד. מזמינים כמה מנות וחולקים יחד.
מיד לאחר מכן הציע לנו מים רגילים או מים מוגזים, פתיחה נאה.
_0.jpeg)
השתייה הקטנה // צילום: ענת סימן-טוב
התחלנו להזמין.
כמנה ראשונה המליץ לנו על מנת השף הראשונה - כרובית בתנור, עם שום ובצל (8 פאונד). הגענו רעבים יש לציין, אז חשבנו שזו אחלה מנת פתיחה. הכרובית הייתה טעימה, עשויה נכון והמתיקות של הבצל הוסיפה לטעמים. אבל, זו כרובית רגילה לכל דבר שפשוט הכניסו לתנור.
הזמנו לשתות דיאט קולה וכוס בירה. הדיאט קולה שקיבלנו הגיעה כבקבוקון קטן של 200 מ"ל. פה הבנו, שזו לא מסעדה רגילה, ואפילו במחניודה קיבלנו יותר.
עבור הילדה הזמנו קציצות פלאפל, עם טחינה ועמבה בצד. המלצר הציג אותם כקציצות, אבל אם יש לזה טעם של פלאפל, צבע של פלאפל והם נראים כמו פלאפל, זה פלאפל.
חשבנו שהמנה הזו תוכל לספק את תאבונה של ביתי, אך טעינו. הגיעו ארבעה כדורי פלאפל קטנים לצד טחינה ועמבה, שעוד לא סיימנו להגיד אנציקלופדיה, והם נעלמו מהצלחת. יחד איתן קיבלנו פיתות מיניטוריות שהיו נורא טעימות וחמות אבל לא סיפקו שום רעב.
כעיקריות הזמנו מנה שנקראת שקשוקית שזה בעצם קבב מפורק, עם בשר בקר וכבש טחונים על בסיס יוגורט, טחינה לימון ואריסה (13 פאונד).
אני לא חובבת כבש וגם לא חובבת טחינה, אבל המנה הזו הייתה טעימה. המליחות של הבשר במינון המדויק גרמה לנו לקחת עוד ועוד ביס וביס וגם ביתי הקטנה, שטרם שבעה מהפלאפל נהנתה מפיתה מלאת בשר משולבת עם טחינה. אני חושבת שזו הייתה המנה הטובה ביותר.
.jpeg)
מסעדת פאלומר לונדון // צילום: ענת סימן-טוב
בשביל אותה המנה אגב, לא צריך לטוס עד ללונדון. ניתן לאכול אותה גם במחניודה בירושלים והיא מומלצת מאוד. אם תהיתם לגבי מחיר המנה ההפרשים הם כמה שקלים בודדים.
בנוסף, הזמנו מעורב ירושלמי. קצת רקע, אזור השוק בירושלים מתמחה במעורב ירושלמי ומי שחשקה נפשו למעורב ירושלמי טוב, שם זו הכתובת. במחניודה לא מצאתי את המעורב אבל ב-PALOMAR כן. מנת המעורב הירושלמי כללה כבד עוף, לבבות עגל על הפלנצ'ה מעורב עם במיה, בצל עגבניות על בסיס טחינה (14.5 פאונד).
.jpeg)
בישול לעיניי הסועדים-הקונספט האהוב של גרניט // צילום: ענת סימן-טוב
הטעמים של התבלון היו נהדרים. טעמים עזים ונדירים. אבל, בקושי היה בשר במנה. המנה עצמה הייתה מלאה בבצל שהיה טעים, אבל קיווינו יותר לטעום מטעמי הבשר עצמו.
המנה עצמה, כמנות הקודמות לה ולאחר כמה מנות הבנו שזה הקונספט, מגיעה גם כמנה קטנה. בסופו של דבר יצאנו שבעים, אבל לא להרבה זמן. חווית הטעמים הייתה חוויה מיוחדת ובעיניי אפילו יותר ממחניודה. אבל טיפ ידידותי, תבואו קצת פחות רעבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו