העיתונאי, הסופר וניצול השואה נח קליגר הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 92. נח קליגר נולד בשנת 1926 בעיר שטרסבורג בצרפת. תחת הכיבוש הגרמני בבלגיה במלחמת העולם השנייה, פעל קליגר כבלדר במחתרת הבלגית וגם בתא מחתרתי של תנועות הנוער הציוניות שעיקר פעילותן הייתה להעביר ילדים וצעירים דרך צרפת לשווייץ הניטרלית.
קליגר היה איש הקשר של המבריחים המקצועיים בגבול בלגיה-צרפת וצרפת-שווייץ. הוא צויד במסמכים מזויפים כנער בלגי נוצרי בשם ג׳וזף פלס, יליד בריסל. הוא דיבר צרפתית בניב בלגי וגם פלמית, ונהג לנסוע על אופניים, ולכן מעולם לא עורר חשד כלשהו בסריקות הרבות שערכו הגרמנים.
אולם בסופו של דבר למרות ההסוואה, נעצר קליגר באוקטובר 1942 על ידי הגסטפו. הוא נשלח למחנה מעבר מכלן, וב־15 בינואר 1943 הועבר באחד המשלוחים לאושוויץ. בלילה שבין ה־17 ל־18 בינואר 1945 יצא עם שרידי מחנות אושוויץ לצעדת המוות שבסיומה הגיע למחנה דורה-מיטלבאו שליד נורדהאוזן, שם הועסק בייצור טילים מסוג V-1 ו-V-2. ב־4 באפריל 1945 יצא שוב לצעדה שנמשכה עשרה ימים עד למחנה ראוונסבריק, בו שוחרר ב־29 באפריל 1945.
קליגר סיפר שבעת שהותו באושוויץ חלה בדלקת ריאות: "לא היה לי שום סיכוי. היה ברור לי ממבטו של מנגלה שיסמן בידו שמאלה, וכך עשה, ואני הסתובבתי באורח אוטומטי, ביודעי שזה הסוף. אינני יכול היום להסביר זאת, אבל לפתע הסתובבתי שוב וחזרתי אל השולחן. נשאתי נאום נואש בו הדגשתי שאני יכול להיות עדיין לתועלת בעבודה... הנה אני, דמות ערומה ושלדית, עומדת דום ונושאת נאום. זה מוזר".
למזלו של קליגר, הרופא שנלווה למנגלה הכירו ואישר שקליגר יוכל להועיל. עוד סיפר קליגר בראיון לעיתונו ידיעות אחרונות, כי "השואה היא מונופול. אי אפשר לומר 'שואה גרעינית' וגם לא 'שואה כלכלית'. כשלא נותנים לאדם להיכנס למועדון זו 'סלקציה', והרי זה לא יכול להיות כי המילה הזאת שייכת לשואה. אני גם נחרד בכל פעם שאני מזמין מונית, כשאומרים 'נח יחכה על הרמפה'. אם איחרתי את הרכבת, זו שואה?".
מיד עם שובו לצרפת ולבלגיה קליגר פגש את הוריו, שנשלחו גם הם לאושוויץ, אך למקומות שונים. הוא התנדב כפעיל בארגון הבריחה של המוסד לעליה ב׳. קליגר נחשב לאחד היחידים ששרד את אושוויץ עם משפחתו. אחיו הבוגר, הרב יונתן קליגר, נשלח על ידי האב לישיבה באנגליה בשנת 1935 וכך ניצל.
בתום המלחמה היה קליגר מפקד מחנה קאיול ב׳, אחד ממחנות המעבר למעפילים ליד מארסיי, וב־10 ביולי 1947 עלה על הספינה "פרזידנט וורפילד" (לימים "אקסודוס"). רב־החובל יצחק (אייק) אהרונוביץ' ומפקד המבצע מטעם הפלי"ם יוסי הראל צירפו את קליגר לצוות הספינה. הוא היה ממפקדי הקרב בלב ים נגד חיילי הקומנדו הימי של הבריטים. בחיפה הועלה על אחת משלוש אניות הכלא עליהן הועמסו אלפי המעפילים בדרך למחנות המעצר בקפריסין. האניות, אושן ויגר, ראנימיד פארק ואמפייר רייוול הפליגו בחזרה לצרפת, אך המעפילים סירבו לרדת מהן. הבריטים, תחת לחץ התקשורת, דעת הקהל ומדינות רבות ברחבי העולם, הסכימו להוציא את המעפילים מצרפת אבל הובילו אותם למחנות הסגר בגרמניה. בסופו של דבר עלה קליגר לישראל, השתתף במלחמת העצמאות ולאחר מכן התיישב בתל אביב.
קריירה עיתונאית
קליגר דבר שמונה שפות. במשך שנים שימש ככתב ספורט. בשנת 1957 הוא הצטרף למערכת העיתון ידיעות אחרונות. בין היתר היה עורך מוסף הספורט, עורך חדשות חוץ בדסק החדשות וכתב. בתפקידו זה הוא כיסה את כל המשפטים נגד הפושעים הנאציים, מאדולף אייכמן וג'ון דמיאניוק בירושלים, דרך משפט פושעי אושוויץ בפרנקפורט וכלה במשפט פושעי מיידנק וטרבלינקה בדיסלדורף. קליגר נחשב למומחה לתולדות השואה ולמלחמת העולם השנייה ופרסם אלפי כתבות ומאמרים על נושאים אלה ואחרים במשך הקריירה בת עשרות השנים. הוא גם הרצה בישראל וברחבי העולם על נושאים הקשורים לשואה, להעפלה ולעיתונות. במשך השנים הוביל עשרות משלחות של ישראלים למחנות ההשמדה באירופה. ב-1990 התקבל בלוס אנג'לס להיכל התהילה של הספורט היהודי העולמי כמתאגרף באושוויץ וכעיתונאי. ב-2008 זכה בפרס מיוחד מטעם הוועד האולימפי הישראלי על מפעל חיים. נח גם זכה בפרס זיו ובמספר פרסים ומדליות מטעם ארגוני הלוחמים בגרמנים וניצולי השואה. מאז 1953 מכהן קליגר ככתב בישראל של יומון הספורט הצרפתי ל'אקיפ, ושל השבועון פראנס פוטבול.
ב־2011 זכה קליגר בפרס על מפעל חיים מטעם ארגון בני ברית ובפרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בישראל. כמו כן, הוענק לו עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר, העיטור הגבוה ביותר הניתן על ידי צרפת. בשנת 2015 קיבל מאוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד.
קריירה בספורט הישראלי
במשך 18 שנים, מ-1951 עד 1969, כיהן קליגר כיושב ראש מחלקת הכדורסל של מכבי תל אביב ומשנת 1970 ועד קרוב לשנת 2000 שימש בהפסקות כיושב ראש האגודה ומחלקת הכדורסל של מכבי רמת גן. במשך כ־20 שנה שימש קליגר כיו“ר ועדת התקשורת של פיב"א, ההתאחדות העולמית לכדורסל, וכן כנשיא איגוד עיתונאי הכדורסל בהתאחדות העולמית של עיתונאי הספורט. ב-2015 נבחר להיכל התהילה של פיב"א, ובכך נהיה הישראלי הראשון (והיחיד עד לבחירתו של מיקי ברקוביץ' באוג' 2017) שזכה לכך. בשנת 2016 הפיק הערוץ הראשון במסגרת רצועת סרטי תעודה "הסיפור האמיתי", את סרטו התיעודי של אורי בורדה, "להתאגרף לחיים", על חייו של קליגר. בשנת 2017 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת גן. הותיר אחריו אישה, ז׳קלין, ושתי בנות. הבת הצעירה, איריס ליפשיץ-קליגר, היא עיתונאית בידיעות אחרונות, אותה אימץ קליגר לבת ולכן היא נושאת את שמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
