כשבוע לאחר שעלה הסרט "האפיפיורים" בקולנוע הוא עלה גם בנטפליקס - קונספט שמעמיד בסימן שאלה את הכדאיות הכלכלית של הקרנתו בקולנוע. במרכז הסרט ניצבים שני שחקנים ותיקים ומוערכים שחרכו במות ומסכים - אנתוני הופקינס וג'ונתן פרייס.
סיפור המסגרת מתכתב עם המציאות: האפיפיור בנדיקטוס ה16- (יוזף רצינגר הגרמני, שאותו מגלם הופקינס) מכהן בתקופה שבה חווה הכנסייה טלטלות רבות. מסמכים פנימיים שדלפו על ידי אחד ממקורביו של בנדיקטוס חשפו פרשות שבוותיקן ניסו להסתיר, ביניהן עדויות על ניצול מיני והתעללות מינית בילדים על ידי אנשים שכיהנו בתפקידי מפתח בכנסייה.
רצינגר, המכהן על הכס, מייצג את הקו השמרני של קודמו. הוא דבק בדעה שכך צריך לנהוג ולא מבין שהצרות שיש לכנסייה מבית הן תוצאה של הקו הזה. הוא מתבודד, ומרוחק מהעם שאותו הוא מנהיג. גם את ארוחת הצהריים שלו (מרק וקניידלך) הוא אוכל לבד, גם כשיש לו אורחים. נדמה שמה שיש לו בחיים הם האמונה והשעון שמזכיר לו לזוז לאחר שהיה סטטי זמן מה.
מהצד השני, הקרדינל חורחה מריו ברגוליו הארגנטינאי הוא כמעט ההפך הגמור מרצינגר. הוא מציג קו יותר קרוב לעם, חומל ומכיל, וגם הגישה שלו כמנהיג דתי היא לאפשר לאנשים לחיות כפי שהם מרגישים, ולכן מקבל גירושים והומוסקסואליות. אף שהוא קרדינל הוא לא חושש לרדת לעם, להפך. הוא נוסע באוטובוס, אוכל פיצה בפיצריה וצופה בכדורגל בבר השכונתי.
ברגוליו מרגיש לא בנוח עם הקו שבו פועלת הכנסייה, ומבקש לעזוב את תפקידו. משלא נענה מכתבו על ידי האפיפיור (שחייב לאשרר את ההתפטרות), הוא נוסע לרומא להיפגש עימו. שם, בסדרה של מפגשים, מתנגשות שתי הגישות. האופי של שני האישים מקבל צבע וגוון, והדיאלוגים ביניהם הם חוויית צפייה משגעת. וזה מוזר, כי לצפות בשני קשישים מדברים זה עם זה במשך שעתיים, נשמע על פניו כאירוע משעמם. אבל הניואנסים הדקים שמוציאים שני הענקים האלה, כאילו בדרך אגב, הם תענוג גדול.
במהלך הסרט השניים עוברים תהליך מהתנגשות להתגבשות. רצינגר מרגיש שברגוליו מעביר עליו ביקורת סמויה ומסרב לחתום על פיטוריו. במקום זה הוא גורם לו להישאר לידו ולהפיג את בדידותו - אז הוא מקבל החלטה שתשנה את כיוון הסרט. יש לא מעט קטעים משעשעים בסרט. לראות שני אנשי דת בכירים יושבים לאכול פיצה ושותים פנטה או צופים יחד בגמר המונדיאל, זה לא מראה שגרתי. ומאידך, יש לא מעט קטעים ארוכים ומיותרים ב"האפיפיורים" - בעיקר קטעי הפלאשבקים לעברו של ברגוליו. הם ארוכים מדי ומספרים את הרקע שלו, ולא הכל באמת הכרחי לעלילה.
"האפיפיורים", שהוכרז כמועמד לארבעה פרסי גלובוס הזהב, הוא מעל לכל תצוגת משחק מדהימה ובו משולבים טקסטים חכמים, שבאים לבקר את הכנסייה ולהגדיר מחדש את התפקיד של מי שעומד בראשה. הוא מנסה לשים את האצבע על השינויים בחברה, שבעקבותיהם גם הכנסייה צריכה להשתנות ולהתאים את עצמה לרוח התקופה. הדינמיקה בין הופקינס לפרייס היא זאת שמחזיקה את כל הסרט, ורק כדי לראות אותם בפעולה שווה לצפות ב"האפיפיורים".
"האפיפיורים", נטפליקס
2010-2019 | מסכמים עשור:
• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור
• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"
• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!