ברוכים ל"הכוכב הבא לאירוויזיון" – שלב ה-"שמשהו כבר יקרה פה". מצד אחד, זאת כבר התכנית השביעית שלנו עם הנבחרת, ומהצד השני יש עדיין מספיק זמן עד הגמר – מין מצב ביניים שכזה שבו לא קורה הרבה מלבד סינונים די ברורים, כל הדרך לגמר. למה סינונים ברורים? כי ההפקה מאפשרת לנו לחזות אותם. מתמודדים שסומנו מהרגע הראשון כבולטים ממשיכים להתקדם, וזוכים שוב ושוב לתשבחות. אפילו מראית העין שאפיינה את התכנית בעונותיה הקודמות נעלמה.
קראו לי קונספירטור, קראו לי חשדניסט, קראו לי כשארוחת הערב תוגש, אבל ייתכן שב"הכוכב" פשוט החליטו לוותר על מעטה החשאיות וללכת על כיוון אחר – להפוך את העונה האחרונה שלהם בשיתוף האירוויזיון, לכזאת שתנפק כמה שיותר כוכבים. בכל זאת, עכשיו כשנפרדים מהתחרות האירופית צריך לחזק את המותג בעזרת כוכבים חדשים, ואת מי קל יותר להפוך לכאלה? את הזמרים הצעירים כמובן! זאת אולי עוד סיבה לכך שהזמרים הבוגרים והמוכרים מנופים מהתכנית בזה אחר זה – האחרון היה אביהו פנחסוב שסיים אמש (מוצ"ש) את דרכו בתכנית – הם פשוט כבר מוכרים ול"כוכב" במתכונתה הנוכחית אין הרבה מה לעשות איתם. עם הצעירים יש.
בחמישי ובשבת קיבלנו שתי תכניות נוספות ואיתן סבב הדחה בשיטת הכיסא החם – מתמודד עולה לשיר וקובע את הרף לזה שיבוא אחריו. אם זה שאחריו עבר אותו – הוא ניצל מהדחה. אם לא – הוא מחליף אותו בכיסא. האחרון שנותר לשבת - מודח. רגע לפני שנגלוש לרשמים מדויקים, נפרגן ונציין שמדובר היה בסבב איכותי עם כמות רבה של ביצועים מוצלחים למדי. אם כבר נידון עלינו להמתין עוד שבועיים וחצי עד הגמר – לפחות שהמוזיקה תהיה מוזיקה.
והזוכה היא?
מי שפתחה את הסיבוב הזה היא אלה-לי להב, בת 16 וחצי משהם, שכבר עכשיו אפשר להכריז עליה ככוכבת הגדולה של העונה וכמתמודדת וודאית לגמר (מיד נגיע לזה). הפעם היא ביצעה את "I kissed a girl" (קייטי פרי), כשהיא חמושה בשתי קוקיות ואטיטיוד של כוכבת דיסני בתחילת מרד הנעורים שלה. קולית וחצופה, אבל עדיין לכל המשפחה. מבחינה מוזיקלית היא מצוינת, אבל העובדה שזהו הביצוע השלישי בו היא המשיכה בקו הפופי, מעלה תחושה של כוכבת מז'אנר מאוד מסוים שהולכת ומתעצבת לנגד עינינו. אל תטעו – זה לא מקרי. האנשים שהביאו לנו את מרגי, הכוכב הגדול שנוצר בעונה שלו (אם לא סופרים את נטע ברזילי, שהגיעה כבר עם אופי משלה), מהנדסים עבורנו כעת את הכוכבת הבאה של התכנית - אלה-לי. אפשר להתלונן על כך שזה לא מקורי במיוחד, שב-2020 עברנו כבר את המוזיקה של סלינה גומז פינת דמי לובאטו, אבל בשורה התחתונה נראה שזה עובד – מספיק להביט ברשתות החברתיות ולהקשיב לאנשים ברחוב כדי להבין מיהי הכוכבת הבולטת של העונה הזאת. מכל הסיבות הנכונות והלא נכונות, אלה-לי להב היא כרגע הפייבוריטית הבולטת לזכייה בגמר ולייצג את ישראל באירוויזיון.
מיד אחריה עלתה לבמה מורן אהרוני, זמרת מדהימה שביצעה את "always remember us this way" (מהסרט "כוכב נולד", אולי במחווה לתכנית האם בה השתתפה?). מורן כבשה את הבמה מבלי להתאמץ ולא נגזים אם נאמר שזאת תהיה בושה אם זמרת כמוה לא תעפיל לגמר. בדו-קרב מול אלה-לי היא אמנם הפסידה ונאלצה לשבת (לזמן קצר) על כיסא המודחים, אך נקווה שלא מדובר יהיה בסימבול למצבה בהמשך העונה.
אחריה ביצע אוהד את שרגאי את "ואם פרידה" (דיקלה), בעיבוד מעניין שכלל סימפול קצר מ"אמא אם הייתי (חנן בן ארי). הביצוע התחיל מצוין באופן רך ונוגע, אך למרבה הצער לא הצליח להמריא ואוהד נאלץ להתיישב על כס המודחים במקום מורן. צריך לומר שזה באמת לא פשוט – מדובר בזמר הגיע לתכנית ככוכב מוכר ולקח סיכון. הוא נתן פייט בביצוע הזה וראוי למלוא ההערכה על כך. מול השופטים הוא דיבר על תהליך החיפוש שהוא עובר בתכנית, אך הם אמרו לו, ובצדק, שלא בטוח שזאת הבמה המתאימה לחיפוש עצמי.
עוד זמרת צעירה שהעניקה הופעה פופית מהוקצעת היא ללי קולשין שביצעה את "Wings" (ליטל מיקס) והציגה קול חזק ועוצמתי וביצוע מרים, שכלל צעדי ריקוד חזקים, מה שבסופו של הביצוע הביא אותה לאיבוד קול מסוים. החלק המעניין והמרגש הגיע דווקא בשלב בו עמדה מול השופטים, ועל אף הביצוע המצוין, פרצה בבכי כי הרגישה שהתוצאה לא הייתה טובה מספיק. זאת הייתה תזכורת לגילה הצעיר ולרף הגבוה שהיא וזמרים אחרים בני גילה מציבים בפני עצמם. תחשבו על זה ששנתיים קודם לכן היא עוד הייתה יכולה להיות מתמודדת לגיטימית ב"בית ספר למוזיקה" – תכנית בלי הדחות וללא המשקולות הכבדה של האירוויזיון. קרן פלס סיכמה זאת יפה: "אני יודעת ליהנות גם מהרגעים שאני נופלת על התחת... תתחילי ליהנות מהגיל שלך ומהמסע שלך".
לא הצליח להמריא. אוהד שרגאי
לא הביאו את אביהו
לאחר מכן נהנינו מעוד שני ביצועים מצוינים של שתי ה"עדניות" – עדן אלנה שהעניקה טייק מוצלח מאוד ל"אמא" (ריקי גל), פשוט מקורי ומרגש, כמו שיר בטקס או באירוע גדול וחשוב. ומנגד, עדן זוהר סיוון שהעניקה ל"Sex" המקפיץ (פלור איסט) ביצוע מרהיב שלא נופל מהמקור. מדובר, אגב, בזמרת מוצלחת ביותר שלא זוכה למספיק תשומת לב בתכנית, מה שאולי מעיד על המשך דרכה ועל השיטתיות שבה התכנית עובדת.
רביב כנר ביצע את "Feeling good" (נינה סימון) והעניק טיפול נכון ויפהפה ווקאלית לשיר הלא פשוט הזה. אם להתקטנן ממש, אנחנו מזהים אצל הבחור מגמה של בחירת להיטים והליכה על בטוח מהבחינה הזאת, אבל מעבר לזה באמת שקשה למצוא משהו לא טוב לומר על ביצוע טוב שכזה. והיי, גם שירים צריך לדעת לבחור – והוא יודע.
עוד זמרת שעשויה להגיע רחוק מאוד בתחרות, אבל בלי לעשות יותר מדי רעש, היא גאיה שאקי ששבה אל הפסנתר וביצעה את "חלומות אחרים" (עידן רייכל). אפילו עם היציאה הקטנטנה מהשיר שהתפלקה לה, מדובר היה בביצוע נוגע ומרגש, ראשון שלה בעברית בתכנית. כיוון שבשיר לא היה רגע קליימקס טלוויזיוני מספיק דאגו לייצר אותו בשבילה, כשעברה רק ברגע האחרון.
אחרי שבשבוע שעבר אור עמרמי-ברוקמן ביצע גיחה למחוזות מוזיקלים בינלאומיים, השבוע הוא שב למוכר והאהוב עליו עם "עד מחר" (אביתר בנאי). כמעט מפתה להתעצבן על כך, אבל הצמרמורת וההתרגשות שהביצוע הזה העביר - מחפים על הכל. ככלות הכל, מדובר עדיין בזמר הכי מיוחד בתחרות הזאת (וגם במתמודד הכמעט הכי צעיר בה). עם זאת הייתה תחושה שמשהו בשיר לא עובד עד הסוף, וארשה לעצמי להיעזר באמדורסקי שניסח זאת יפה: "כל מה שהיה טוב בביצועים שלך עד היום קרה גם בביצוע הזה... זה פשוט הגיע לשיר הלא נכון". אף על פי כן, גם הוא מועמד וודאי לגמר ואולי אף לזכייה.
אביהו פנחסוב ביצע את "Let's Dance" (דיוויד בואי), במה שהפך לביצוע הפרידה שלו. השיר זכה לעיבוד מעניין, אך הביצוע עצמו היה נחמד ולא יותר. שום דבר לא התפוצץ על הבמה ובאופן אישי – בביצוע הזה, כמו גם במרבית הביצועים שלו בתכנית, פשוט לא הבנתי מה הוא רוצה ומה אני רואה. כדי להצחיק באמת לא מספיק לספר סתם בדיחות, וגם כדי לעשות שמח לא מספיק לענטז ולעשות שטויות. אביהו תפס את מקומו של אוהד שרגאי על הכסא ונשאר לשבת בו עד לסוף התכנית – אז הודח.
ולסיום בקצרה: עומר אליהו ביצע את "ממה את מפחדת" (בניה ברבי ואייל גולן) והציג נאמבר יפה ונעים קולית, שלתחושתי היה חסר חידוש; דוראל סעדון כבש את הבמה עם "The reason" (הובסטנק) המתוק והמרגש, ועל הדרך הזכיר לנו שוב עד כמה הוא אחד הקולות המצוינים והמפתיעים של העונה הזאת.
נדלג על הנאמבר של בן-אל לאורטל עמר (כאמור, ימים קשים צפויים לנו עד הגמר), ונתחמק ממשחק המילים המתבקש הנוגע להחלטה של לואי עלי לבצע את "לבחור נכון" (אמיר דדון). כן נאמר שמדובר בביצוע מקסים, אולי הטוב ביותר שלו בתכנית, בעיקר ברגעים בהם המבטא, ובמיוחד סגנון השירה שלו, הוסיפו נופך חדש ומקורי לביצוע מוכר. יאללה, עוד 15 יום לגמר – אל תתייאשו!
• הכל על "האח הגדול" במקום אחד
• בקרוב: מיני איחוד של "היי פייב"
• "להיות איתה": עמוס ונועה לא יחזרו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו