נדמה שהעולם נחצה לשניים בעקבות מותו המטלטל של אגדת הכדורסל קובי בראיינט – תוכניות הטלוויזיה ברשתות הגדולות ברחבי העולם דנו בשאלה האם זה נכון לזכור אדם שהואשם באונס כגיבור ולא כנבל, והפיד ברשתות החברתיות, בכל המדינות והשפות, הוצף בדיונים ערים לגבי מידת התוקף שיש לתת לקריירה של אדם כזה. אה רגע, זה לא באמת מה שקורה עכשיו בכל העולם? זה משהו שקיבל חיים משלו רק בישראל?
באופן מוזר למדי התשובה היא כן. בארה"ב העיתונאית פליסיה סונמז הושעתה מעבודתה בוושינגטון פוסט לאחר שפרסמה בחשבון הטוויטר האישי שלה ציוץ על האשמת האונס נגד בראיינט. השתקה מסוג זה היא אמנם מקוממת, אבל זה בהחלט משהו שיכול להמחיש את ההבדלים התהומיים שיש באופי השיח בינינו לבין האמריקנים.
אבל זה באמת לא מפתיע. תנועת ה-metoo#, המבורכת כשלעצמה, קיבלה בישראל טוויסט אלים והרסני במיוחד, בעיקר בגלל כמה דפים אובר לוחמניים ברשתות החברתיות, שכאילו חיכו לרגע שבו הם יוכלו להפיץ את שטף השנאה השוצף שהיה אצור במשך שנים בתוך מפעילותיהם.
כנראה שרק בישראל תנועת התנגדות נחוצה יכולה להפוך באופן טבעי למכונת השמצה משומנת, שמטרתה – לא לייעל, לשפר או לסייע, כי אם להרוס אנשים, ומסביב אף אחד לא יעז לומר מילה מחשש שייחשד במיזוגניה, האשמה שהפכה לאחרונה קלה יותר ממתעמלת רומניה על המקבילים המדורגים. ולא, אין בדימוי הזה ביטוי למיזוגניה, בדיוק כמו שאין בו דעה קדומה על רומנים.
העניין הוא כזה – נשים לאורך ההיסטוריה באמת סבלו לא מעט מהפטריארכיה הגברית, אבל זו לא סיבה למשטר את הגברים של היום בצורה מעוותת. לפעמים אפשר, ואף רצוי, להפוך סדרי עולם, אבל לא מכסים על עוולה בעוולה אחרת, כי מן הסתם זה רק ייצור שורה של עוולות חדשות בעתיד.

איפה נמצאת האמת? קובי בראיינט // צילום: AP
קובי בראיינט הלך לעולמו כאדם זכאי. על זה לא יכול להיות ויכוח. יכול להיות שהוא אנס את אותה חדרנית צעירה בשנת 2003, יכול להיות שהיא תמרנה את הסקס בהסכמה שהיה ביניהם מתוך רצון לסחוט מיליונים מהסופרסטאר הצעיר, ויכול להיות שהאמת היא איפשהו באמצע.
מה שכן בטוח, זה שקובי בראיינט נגע בחיי עשרות מיליונים, כשהתבגר והפך מנער שחצן ומתבודד לגבר שלימד את כולנו איך בונים ווינריות מתוך מוסר עבודה. וכן, כל הזמן הזה הוא נותר שחצן, וכל הזמן הזה הוא נותר שליט גאוותן שלאחרים קשה לפרוח לידו, ואפילו היתה לו התבטאות הומופובית נוראית אחת, אבל על כל זה הוא ידע לכפר במעשים, ובכך הוא היה השראה לרבים.
כאמור, אנחנו לא יודעים מה קרה באותו חדר מלון עם אותה אישה, אבל מי שרוצה לקבל את הפרופורציה הנכונה בין אותו מקרה לבין תרומתו של בראיינט לנשים בכלל ולכדורסל הנשים בפרט, צריך להקשיב לתגובותיהן של שחקניות ה-WNBA, שלא מעט מהן השוו את מותו של הכוכב למוות של אב. זה קרה בגלל שקובי נתן לדור שלם של ספורטאיות את האמונה שהן יכולות לחיות את חלומן, בדיוק כמו כדורסלן ממין זכר.
זה בסדר להתאבל על קובי, גם אם לא הוכח סופית שהוא לא אנס, ולא צריך לבקש בשביל זה אישור מאף אחד – בטח לא מאושיות רשת מטורללות שמברברות על "תרבות האונס" שיש פה, כאילו היינו איזו מדינה נחשלת בהודו, ואז נוסעות לקפריסין כדי להגיד למתלוננת הבריטית שהן מעריצות אותה, למרות שהיא ככל הנראה לא יותר טובה מאלה שאנחנו שלחנו לשם.

כאילו איבדו אב. שחקניות WNBA // צילום: AFP
לסיכום, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לקחת מדיוני הפוסט מורטם של בראיינט זה שמותר לדבר על הכל, גם אם כבודו של אדם מת מונח על הכף, אבל לא צריך למחוק את כל מה שאדם עשה בחייו בגלל טעות אחת. הדבר השני הוא שמשהו בשיח הרשת שלנו, ובייחוד בזה הבין-מיני, חייב להשתנות. הגל הראשוני, ההכרחי, של תנועת הנגד עשה את העבודה שהיה צריך, עכשיו הגיע הזמן להכיר גם באנושיותו הפצועה של הצד השני.
• "הכוכב הבא": שמישהו יעצור את אסי ורותם
• מהי הסדרה הכי נצפית בנטפליקס?
• הכל על "האח הגדול" במקום אחד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו