בוקר אחד לפני שנתיים וחצי, אחרי שנים של חרם מתמשך נגדה בבית הספר, החליטה אלה לי להב שנמאס לה ושהיא מרימה קול צעקה. את הסצנה הטעונה הבאה, שכאילו נלקחה מסרטי קולג' אמריקניים, היא לא שוכחת.
"הייתי בת 14 ועמדתי בלובי של החטיבה, עם התיק עלי, מרגישה שאני כבר לא מסוגלת להתאפק עוד", היא משחזרת. "עמדה שם חבורה של בנות שהציקו לי תקופה מאוד ארוכה, והן לא הפסיקו לדבר עלי ולהגיד איזו מעצבנת אני. כששמעתי את זה - פשוט צרחתי בכל הכוח: 'די, תעזבו אותי, תרדו ממני'. כל התלמידים מסביב עמדו בהלם, ופתאום נהיה שקט".
איך הבנות הגיבו להתפרצות?
"הן הלכו להתבכיין לבנות אחרות, וכל החברות שלהן באו אלי בטענות שגרמתי להן לבכות. פשוט נמאס לי, אז סגרתי את עצמי עוד יותר וכמעט נעלמתי. הייתי מגיעה לבית הספר פעם בחודש, ובשאר נשארתי לישון בבית, לא יצאתי מהחדר. לא רציתי כלום".
קשה להאמין שכך, בתחושות של דחייה ודכדוך, התחיל סיפור הנסיקה של אלה לי, אחת הזמרות המבטיחות והאהובות בעונה הנוכחית של "הכוכב הבא" ומי שנחשבת למועמדת בולטת לייצג את ישראל באירוויזיון 2020.
"צרחתי בכל הכוח: 'די, תעזבו אותי, תרדו ממני'. כל התלמידים מסביב עמדו בהלם". אלה לי // צילום: שי פרנקו
היא נולדה בשם אלה, ורק לפני שהצטרפה לריאליטי החליטה להוסיף לי. "ידעתי שאני נכנסת למשהו חדש ורציתי להתחיל אותו גם עם שם חדש", היא מסבירה. "הלכתי לנומרולוגית, והיא אמרה ש'לי' יוסיף לי כוח וחוזק".
במשפחתה, שמורגלת בחילופי שמות, קיבלו את ההחלטה בהבנה. אביה החליף לפני שנים את שמו מגיא לינאי. "ההורים שלי מאוד פתוחים באופן כללי, והם זרמו איתי".
***
היא בת 16 וחצי, בתם של חגית, שרטטת בניינים, וינאי, שלא עובד כרגע. אחות ללירון (22), חיילת בקבע, ולטופז (12), תלמידה. בראיון ההיכרות שלה בתוכנית סיפרה בקצרה על קשיים כלכליים במשפחתה, אבל כעת היא מבקשת שלא להרחיב בנושא.
היא נולדה וגדלה בשוהם. "זה מקום מאוד בועתי, עם הרבה אנשים אמידים וסגורים, וזה לא עבד לטובתי, כי הייתי קצת אחרת. היום אני חיה בעיקר בתל אביב ובראשל"צ. הבית בשוהם הוא מקום מדהים, אבל אני לא נמצאת שם הרבה".
עד כיתה ו' למדה בבית הספר הדמוקרטי בשוהם, תקופה שהיא זוכרת כ"מקסימה ואוהבת". התפנית לרעה הגיעה בכיתה ז', כשעברה ללמוד בחטיבת "יהלום" ביישוב.
"לא קיבלו אותי שם מבחינה חברתית, ואז הגיעה הנפילה. נחשבתי שם למוזרה ואחרת, והתלמידים לא קיבלו אותי. תקופת הילדות שלי היתה מאוד קשה. אין דרך נעימה להסביר את זה".
מה היה מוזר בך כל כך?
"לא התנהגתי כמו כולם והיו לי תחומי עניין אחרים. צבעתי, למשל, את השיער, ובשבילם זה היה הזוי. היה לי שיער במלא צבעים - ג'ינג'י, ורוד, כחול. בכיתה ו' היה לי פס ירוק, וכשהגעתי לחטיבה היה לי בלונד ג'ינג'י.
"העדפתי גם ללבוש טרנינגים וחולצות רחבות, ולא ג'ינסים וחולצות צמודות כמו רוב הבנות. אני מאוד אוהבת את התרבות היפנית, ובגלל שהעדפתי לשחק במחשב זה נראה להן מוזר, כי מבחינתן בנות צריכות לשים לק ולהצטלם".
השתמשת בהגדרה הלא פשוטה "נפילה".
"הרגשתי מאוד בודדה. עד החטיבה הייתי אדם אהוב, ופתאום דחו אותי, ובפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זאת בדידות וכמה היא קשה. הכניסו אותי למקום אפל, ואז הגיעה התקופה הגותית שלי".
כלומר?
"מה שהרגשתי בפנים התבטא גם בחיצוניות. צבעתי את השיער לשחור, לבשתי שחור, שמתי מסקרה שחורה. הייתי דיכאונית, לא רציתי לראות אף אחד - וכל זה גרם לאחרים לדחות אותי עוד יותר".
לא ניסיתי פשוט להתחבב?
"ניסיתי להתקרב, אבל תמיד נתנו לי תחושה שאני כופה את עצמי. היתה לי רק חברה אחת טובה, שהיא גם היתה קצת מוזרה כמוני. ניסיתי להתחבר למקובלים, רציתי להיות מוקפת באנשים, אבל הסטיגמה שאני 'פריקית' היתה חזקה וגדולה, ולא נתנו לי הזדמנות.
"היה סוג של חרם תמידי עלי. אם יצרתי קשר כלשהו עם תלמיד אחר, זה היה מתנתק מהר מאוד. פעם שאלתי את אחד הבנים אם הוא הרגיש אי פעם עצב בחייו. הוא ענה לי בתמימות שלא, ואני הייתי בשוק".
"בחטיבת הביניים הבנתי לראשונה מה זו בדידות. ואז נכנסתי לתקופה הגותית שלי". אלה לי חושפת
רק כשהגיעה לתחתית, אותתה בבית שהיא זקוקה לעזרה ולתמיכה. "הבנתי שאני חייבת שינוי דחוף, שכולנו בני אדם ולא רובוטים, ושזה בסדר לבקש עזרה". בליווי הוריה פנתה לגורמים מייעצים והחלה במסע טיפול עצמי שנמשך עד היום.
"כשאתה ילד, כמעט בלתי אפשרי לשרוד חוויית חרם כזאת. אין לך פרופורציות נכונות, וכל דבר נראה כמו סוף העולם. זאת תחושה שכל היקום דוחה אותך, שאין לך מקום משלך ושאין סיבה לחיות. תסתכל עלי. אתה מאמין שלא היה לי אף חבר?"
באמצע כיתה ט', אחרי כשנתיים שבהן בילתה מתחת לשמיכה יותר מאשר בכיתה בחטיבה, נרשמה לתיכון "דב הוז" בתל אביב. החלטה שעד מהרה התבררה כנכונה ומשחררת.
"שם היתה הפעם הראשונה שהרמתי את הראש אחרי הרבה זמן", היא משחזרת. "פתאום פגשתי עוד 'אחרים' עם צבע שיער כמו שלי, תלמידים יותר פתוחים ויותר מקבלים, שונים מהנורמה.
"הכרתי הרבה חברים חדשים והתחלתי להיפגש ולצאת. שם גם התחלתי לתחזק את עמוד האינסטגרם שלי, מה שהכניס לי הרבה אור ותקווה לחיים, כי גיליתי שיש עולם בחוץ, ושהוא ממש יפה. אחרי שסיימתי שם את השנה חזרתי לתיכון שוהם, לא החטיבה, והפעם באתי בגישה שאף אחד לא מעניין אותי, כי יש לי חברים אחרים בחוץ ומהמם לי".
החסרת הרבה ימי לימודים, איך השתלבת בחומר?
"לא הרגשתי שפספסתי כלום, והציונים שלי היו טובים. הייתי גאה בעצמי. אגב, בגלל התחרות בטלוויזיה נאלצתי להיעדר שוב, אבל הפעם מסיבות טובות. הגעתי להחלטה עם אמא שלי שאעבור ללמוד לבגרויות באקסטרני, וזה מה שאני רוצה לעשות".
***
המהפך של אלה לי הושלם לפני ארבעה חודשים, כשעלה לאוויר הפרומו בכיכובה לעונה החדשה של "הכוכב הבא" בקשת 12, פרומו שהוקדש כולו לקולה ולעיניה היפות. כבר אז היה ברור שהצעירה שעובדת למחייתה בפיצרייה ובדוכן פלאפל מסומנת להפוך לכוכבת.
"הייתי בהלם, זה היה טירוף", היא אומרת. "קיבלתי מלא הודעות, ובכל כמה דקות ראו אותי בפרומו. לא ידעתי איך לעכל את זה. אחרי הפרק הראשון היה באזז מטורף, עם מלא תיוגים וקפיצה בעוקבים שלי.
"לפני כמה ימים הגעתי לבית הספר, אחרי הפסקה של חודשיים, וזה היה מוזר. אפילו המנהלת והמורים התייחסו אלי כאילו אני לא יודעת מה. פתאום אני הולכת ברחבה של התיכון ומקבלת מבטים. כולם היו בשוק. בצד ישבה חבורת בנות, וכשעברתי לידן הן שאלו אם מותר להסתכל עלי. זה היה הזוי. לא ידעתי איך להגיב".
נשמע כמו תיקון כמעט הוליוודי.
"אם אני משווה למצב שהייתי בו לפני שלוש שנים, אלה שני עולמות אחרים. באוטובוס כולם מסתכלים עלי, מתלחששים, מבקשים להצטלם איתי. לכן הפסקתי לנסוע באוטובוסים, כי אני לא מסוגלת. גם כשאני הולכת ברחוב ניגשים אלי.
"פתאום אנשים שרבו איתי, או שמעולם לא דיברו איתי, שולחים לי הודעות 'מתי נפגשים?' ואני אומרת לעצמי, זה כל כך שקוף. לפני דקה דחיתם אותי ומיררתם לי את החיים, ועכשיו פתאום אתם רוצים להיות חברים שלי? אני לא אוהבת את הצביעות הזאת. היום, אחרי כל מה שעברתי, אני בוחרת את החברים שלי מאוד בקפידה.
"אף אחד לא ציפה שאגיע למקום הזה, גם אני לא. תמיד חלמתי ורציתי ואמרתי שאעשה הכל כדי להגיע. היום אני אומרת לעצמי שאחרי מה שעברתי, מגיע לי שיהיה לי טוב. כל מה שקרה הביא אותי לנקודה הזאת. וואללה, הגיע הזמן שלי".
כל הבום הזה עלול גם להלחיץ.
"כל דבר מלחיץ, אבל זה היה החלום הגדול. אני מרגישה היום כאילו אני בת 30. כל מה שעברתי ביגר אותי יותר מרוב הצעירים בגילי".
איך ההורים מקבלים את השינוי שעברת?
"ההורים שלי תמיד האמינו בי. מגיל צעיר גדלתי על מוזיקה. אמא שלי ניגנה ואני שרתי. תמיד היא אמרה לי שעוד אהיה כוכבת. שלא משנה מה אבחר לעשות - אני אצליח בו. ואני תמיד חשבתי, למה דווקא אני, הרי יש עוד הרבה שרוצים ומנסים? אבל היא כנראה ידעה מה היא אומרת".
היא מכורה לפופ יפני וקוריאני ("קיי פופ") ושרה מיום שהיא זוכרת את עצמה. "יש אפילו סרטון שבו אני שרה בגיל 6. בשום שלב לא הפכתי את זה למקצועי. הייתי שרה לעצמי, לפעמים בטקסים, אבל מעולם לא הבנתי שאני באמת טובה בזה".
כששומעים אותך שרה, קשה להבין מאיפה נובע חוסר הביטחון.
"שמעתי מלא אנשים ששרים מטורף, ותמיד אמרתי לעצמי שאם הם לא עושים עם זה כלום, למה שאני אעשה. בכל פעם שהמליצו לי ללכת לתוכניות מוזיקה, עניתי 'אז מה אם אני שרה יפה, יש הרבה ששרים עוד יותר יפה'".
***
ל"הכוכב הבא" (חצי הגמר ישודר מחר, והגמר בשלישי ב־21:00) הגיעה אחרי שקיבלה הצעה להצטרף לסוכנות דוגמנות. "פנו אלי באינסטגרם, וזה הלהיב אותי, אבל מהר מאוד החלטתי שאני לא רוצה להיות רק 'פנים'. אני רוצה לשחק ולרקוד, ואמרתי את זה לסוכן הדוגמניות. הוא חיבר אותי להפקה של 'הכוכב הבא', וכשהזמינו אותי התלהבתי בטירוף".
לאודישן הראשון מול השופטים הגיעה עם אפס ביטחון. "עמדתי שם וכל הזמן חיכיתי שהשיר שלי, 'You Don’t Own Me', יסתיים. כשראיתי את עצמי אחר כך בטלוויזיה, הרגשתי שאני בכלל לא זוכרת שהייתי שם. הסתכלתי על הכל מהצד ולא האמנתי".
הקול שלך בדיבור שונה מאוד מהקול שלך כשאת שרה.
"כשאני שרה יוצא קול אחר, ואני מודה שיש לי קול מעצבן לפעמים. בגלל זה הרבה אנשים הופתעו מאיך שאני שרה. כשאני מתעצבנת אני מאוד ציפציף".
השופטים לא תמיד היללו אותך. למשל, כששרת קיי פופ.
"היה לי מאוד קשה עם זה, כי הביקורת החזירה אותי לתחושת הדחייה מהילדות. היום אני מבינה שלא כולם יאהבו את מה שאני אוהבת, וזה בסדר. בדיעבד אני שמחה ששרתי את מה שאני אוהבת, למרות שהייתי מועמדת להדחה".
מה את חושבת על השירה של אור עמרמי־ברוקמן? יש שמועות שאתם זוג.
"אני מתה עליו. אנחנו חברים טובים. אנחנו באותו גיל, ושנינו שטותניקים וקרציות. אני מרחמת על ההפקה שסובלת אותנו.
"אחרי הדואט שעשינו ל'סניוריטה' נוצר באזז כאילו אנחנו יחד, והתשובה שלי היא שכרגע לא. אנחנו מתרכזים בקריירות שלנו, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך. כרגע אנחנו חברים קרובים ומשתפים אחד את השני הרבה.
"בחיי הפרטיים אני יוצאת ומכירה, כמו כולם, ואם לא מתאים - אז לא. יצאתי תוך כדי התוכנית עם מישהו, וזה לא התאים לי. זה נמשך שבוע, וסיימתי עם זה".
עם הפרטנר המוסיקלי אור עמרמי-ברוקמן. "כרגע מתרכזים בקריירות אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך" // הצילום מתוך התוכנית "הכוכב הבא"
אולי אור ואת תייצגו את ישראל באירוויזיון הקרוב יחד?
"רעיון יפה, אני מאוד אשמח. אני אוהבת אותו פיצוצים ונהנית לשיר איתו. אני לא חושבת שזה יקרה, אבל באופן אישי אני בעד".
אין לך חשש מעוד נפילה או אכזבה אם תודחי?
"המחשבה הזאת עברה אצלי, אבל עם התקדמות התוכנית הבנתי שהכל בסדר ושלא יקרה כלום גם אם יהיו נפילות לאורך העונה. גם אם לא אגיע לגמר, אני יודעת שהגעתי לרמה גבוהה מאוד. אני אחזור לחיים שלי ואפתח קריירה".
מי המועמד שלך לנצח בתוכנית?
"אני אומרת כל הזמן שעדן אלנה צריכה לזכות. אם זה יקרה, אני אהיה רגועה. אני מעריצה אותה עוד מ'אקס פקטור', והיום אנחנו חברות טובות. היא תייצג אותנו בכבוד".
האירוויזיון הוא מעמד מחייב. תוכלי לעמוד בזה?
"כשנכנסתי לתוכנית אמרתי לעצמי שאני באה רק לכיף, לפרק אחד או שניים. הרגשתי שהכל גדול עלי, אבל עם התקדמות השלבים הבנתי שאני מוכנה לייצג את ישראל ושאני עומדת על הבמה בכיף. אני אעשה הכל כדי שזה יקרה". ]
מדמיינת את ההופעה שלך על במת האירוויזיון?
"הופעה מטורפת. שיר גדול, בלדה, מקצבים, צבעים. יהיה שם הכל מהכל. אני כבר מפנטזת על זה, צפיתי בתחרויות וזה מדהים".
אז הפכת למומחית אירוויזיונים?
"ראיתי את התחרויות של השנתיים־שלוש האחרונות, לא את האירוויזיונים הישנים".
לפחות את זוכרת לאיזה מקום הגיע קובי מרימי בתל אביב?
"לא. אחרון אולי?"
יש לך שאיפות להצליח באירופה?
"היום אני אומרת שכן. אני מסוגלת לעשות את זה ולהביא משהו חדש, יפה וטוב".
אז אם תזכי לייצג את ישראל באירוויזיון, באיזה צבע שיער תופיעי?
"לבן. שכולם יראו את זה, ולא אכפת לי מה יגידו".
• שירי: "לירן עושה לי קיצי עד שאני נרדמת"
• איראן הרגה כוכב טלוויזיה אמריקאי
• מי מרגש את רותם סלע ב"הכוכב הבא"?
• בטעות? הכוכבת העלתה תמונה בעירום
• מה הישראליות רוצות מקובי בראיינט?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו