וואו. שירה האס ניצחה את נטפליקס. התפקיד שהיא מגלמת בדרמה החדשה והמדוברת, שעלתה לנטפליקס בסוף השבוע, הוא מאסטרפיס מבחינת יכולות משחק וכניסה לדמות. לא בטוח ש"המורדת" היתה מסוגלת לספק אותן העוצמות שהיא מייצרת לאורך ארבעת פרקי הסדרה, אלמלא הכוכבת הישראלית לוהקה לתפקיד הראשי. אולם זה שהאס שם, העובדה שהיא במרכז וכל יתר הדמויות משניות לתהליך שהיא עוברת, זה בדיוק מה שהופך את "המורדת" לחוויית צפייה מהפנטת.
הסדרה, שמבוססת על ספר זיכרונות של דבורה פלדמן, דוברת יידיש, אנגלית וגרמנית, ומתארת את סיפורה של אסתי, צעירה חרדית בת ,19שאחרי שנת נישואים עם ינקי (עמית רהב) בורחת משכונת וויליאמסבורג שבברוקלין אל העולם הלא נודע שמחוצה לה. היא עולה על מטוס ונוחתת בברלין, בזמן שבעלה ובן-דודו המפוקפק נשלחים על ידי הרבנים להחזירה.
יוצרות הסדרה לא חסכו מאיתנו התמקדות בקשיים שחווה אישה בעולם השמרני של קהילת סאטמר. "המורדת" מבליטה את הגישה המסורתית של הקהילה בנוגע לתפקיד המגדרי, ויוצרת רפרנסים לרפובליקת גלעד, בעיקר בחלקים המתייחסים להולדת ילדים, עד כדי כך שיש כמה סצנות שממש מתכתבות עם "סיפורה של שפחה". עם זאת, הדרך שבה הסיפור מועבר לצופים מכבדת את הדת ואת המסורת היהודית; למשל, בסצנה החושפנית של האס הטובלת במקווה - אם נתעלם, כמובן, מהעירום שבקטע הזה.
כדי להבין את השינוי שעוברת דמותה של אסתי, מדלגת הסדרה בין שני קווי עלילה בזמנים שונים - הימים הראשונים שלה בברלין לאחר הבריחה, לעומת תקופת הנישואים הקצרה והסיבות שהובילו אותה לברוח מהבית, מהדת ומאלוהים.
אף שמרווח הזמן בין העלילות הוא בקושי שנה, ההרגשה היא שמדובר בזמן רב הרבה יותר. העבר מציג תמימות ילדותית ורצון להתפרץ בתוך סביבה מיושנת, שמרנית, פטריארכלית, מסוגרת בעצמה ומלאה בהגבלות. לעומת זאת, ההווה רווי בחופש, בסביבה ליברלית ומעורבת, בריבוי אפשרויות ובמימוש עצמי. בגיל 19פתאום אסתי חווה לראשונה מנועי חיפוש באינטרנט, זוגות מתנשקים בפומבי, ועוד דברים שממשיכים לטלטל את עולמה הצר.
אחת החוויות המשמעותית שלה בברלין מתרחשת באגם ואנזה, ממש מול הווילה שבה הוחלט ב-1942 על "הפתרון הסופי". זכרם של ששת המיליונים שנרצחו בשואה מרחף מעל השינוי הפנימי שעוברת הדמות, שנמלטת מהגטו האישי שלה אל רחובות ברלין עם ההיסטוריה המדממת שלה.
"איך אתם יכולים לשחות באגם הזה?", היא שואלת. "זה רק אגם", עונים חבריה החדשים - קבוצת מהגרים מוזיקאים, שמסמלים את הערבוב החברתי בברלין הנוכחית. מייד לאחר מכן, באחת הסצנות החזקות בסדרה, פושטת מעליה אסתי סממנים חרדיים ונכנסת בבגדיה למים, משליכה את הפאה מראשה המגולח וטובלת עצמה באגם ואנזה.
האס לא צריכה להיעזר במילים כדי להעביר את תחושותיה של הדמות. היא משתמשת המון בעיניה הגדולות כדי להביע רגשות, עד כדי כך שלפעמים דמותה הופכת שקופה מספיק כדי שרק נביט עליה ומייד נבין את כל המערבולות הפנימיות שסוערות בפנים. צוחקת, בוכה, שמחה, עצובה, נרגשת, נשברת; לאורך ארבעת הפרקים מציגה האס את כל מנעד הרגשות האפשריים, ועושה את כולם בצורה כמעט מושלמת, ממש מהפנטת, בזמן שהיא מדקלמת טקסטים ביידיש שוטפת, בתוך דמות נשית חזקה ומעוררת השראה.
עוד לא ברור לאן העולם הולך, אבל כשנעבור את הקורונה, ואם הכסף ימשיך לזרום לתעשייה, התפקיד של שירה האס ב"המורדת" עשוי לסדר לה איזו מועמדות באחד מטקסי הפרסים של הוליווד, ואולי גם עוד כמה הצעות מפתות אחרות. היה שווה לגלח את הראש.
"המורדת" (מיני סדרה), נטפליקס
• האם הסלבס מרוויחים מהקורונה?
• הוגשה תלונה נגד אביהו פנחסוב
• בלי חולצה: אורי ששון מתאמן בחוץ
• מה חשבנו על הקאמבק של "זהו זה" ו"הקומדי סטור"?
• הבן של אורנה בנאי מנטור בן 16
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו