הסטנד-אפ לא ימות בגלל הקורונה, הבטיח השבוע ג'רי סיינפלד בראיונות לתקשורת האמריקנית. לדבריו, שינויי התקופה וההגבלות לא ימחקו את הצורך האנושי לצחוק יחד, ולא את הצורך של הסטנדאפיסטים לקבל את מחיאות הכפיים על הבמה. בזום זה לא יעבוד, לטענתו. ועד אז - נסתפק בנטפליקס.
23" שעות לשרוף", שעלה אתמול בנטפליקס, הוא מופע הסטנד-אפ המצולם הראשון של סיינפלד מאז - 1998הימים שבהם היה אחד האנשים הכי קולים ומשפיעים בעולם. חלפו 22 שנה מאז שודרה הופעת סטנד-אפ שלו ("אני אומר לכם בפעם האחרונה", ,HBO שהוקרנה חודשים ספורים לאחר ירידת הסיטקום בכיכובו). אלו היו ימים שהסטנד-אפ היה באופנה, וצפייה בקומיקאים נחשבה בילוי פופולרי. קטע הפתיחה עוסק בתהליך היציאה מבית לאירוע, מופע בידור עם כרטיסים ומפגש עם חברים - שאף זה נשמע כעת כמו חוויה נוסטלגית.
כאן מגיע השלב שבו אני אמור לחוות את דעתי על הספיישל - מופע בן שעה שצולם אשתקד בניו יורק וכולל גם סצנה לא מפוענחת של סיינפלד מזנק ממסוק לתוך נהר. זה בטח משום שהוא רוצה להראות לנו שיש לו כסף לשפוך, ואולי סתם הוא ניסה לעשות איזה רפרנס לא מוצלח על ג'יימס בונד. אני יכול להמשיך לנתח את זה לאורך כל הטור, או פשוט לצטט את דבריו של סיינפלד עצמו.
"בני אדם אוהבים להתקרב זה לזה מפני שזה עוזר לנו לשפוט ולבקר את אופיים ומעשיהם של בני האדם. אנחנו אוהבים לחוות דעות, הערות, מחשבות. לפעמים אוזלות לנו הדעות. אנחנו ממציאים אותן. 'זה מה שזה' זו דעה פופולרית מאוד בימינו. איזה אידיוט בטח אמר לכם את זה היום", הוא אומר, ואז עובר לדבר על הקונספט של שירותים כימיים והטראומות שהמתקן הזה מייצר.
באלגנטיות הוא מדלג בין קטע על בופה ("אנשים לא במיטבם בסביבת אכילה ללא השגחה. בונים סעודות אחרונות של נידונים למוות על הצלחות האלה. סלט עם כדור גלידה עליו. כמו דגם של כל הבעיות הרגשיות והקשיים האישיים שלהם") לבין מחשבות על הודעות טקסט ("לפעמים רואים את שלוש הנקודות המרחפות, ואז אין הודעה. מה קרה שם? זה כאילו מישהו ניגש אליך, אמר 'לא חשוב' והלך") או על הכנסת המצלמה לטלפונים - מה שבדיעבד שינה את האנושות כולה.
זהו ג'רי סיינפלד, איש שעשה קריירה מההבחנות הקטנות של החיים. כל מילה אצלו מדודה ויושבת במקום, כל שינוי טון, כל פאוזה, כל עיוות בפרצוף; הכל מתוכנן ומשויף. אפילו האחיזה של המיקרופון משתנה בהתאם להתפתחות הבדיחה.
הוא כבר בן ,66משתייך לקבוצת סיכון גם כשהוא לא קופץ ממסוקים, ונדמה שהשנים עושות לו טוב. הוא נשמע יותר ממורמר, בטח בחלקים שבהם הוא מדבר על נישואים ואבהות, ונראה כל כך רחוק מהקוליות הסיינפלדית של הניינטיז, אבל זה גם חלק מהשינוי. ההזדקנות.
הדבר הכי טוב מבחינתו בלהיות בן 60 פלוס הוא "שכשמישהו מבקש ממך לעשות משהו, אתה פשוט אומר 'לא'"; והוא מקנא בבני ה-70 שכבר עברו למצב של התעלמות מבקשות ורק מגיבים בהינף יד. יאדה, יאדה, יאדה, סיינפלד התבגר יפה. הוא יותר עוקצני, יותר זועם, יותר זורק על העולם, וגם מתעקש לשמר את ההסכם הלא כתוב עם אולמות הקולנוע - הם עושקים אותנו במחיר, אנחנו משאירים מאחורינו את שאריות השתייה והמזון שכרסמנו. בגיל 66ג'רי סיינפלד מתחיל להיות דומה מדי ללארי דיוויד. מעניין מה ג'ורג' קוסטנזה היה חושב על זה.
"ג'רי סיינפלד: 23שעות לשרוף", נטפליקס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו