"הוליווד", הסדרה החדשה של ריאן מרפי ("גלי", "אימה אמריקאית" ועוד), שעלתה בנטפליקס, ממש מנסה להגיד דברים רציניים, אבל פשוט בלתי אפשרי לקחת אותה ברצינות.
המטרה השאפתנית של מרפי הפעם היא לשכתב את ההיסטוריה של הוליווד ולתקן את כל מה ששבור בה. לא פחות ולא יותר. עם זאת, למרות שהמראה התקופתי החם של הסדרה עשוי להטעות אתכם ולגרום לכם לחשוב שאתם צופים בדרמת איכות בסגנון "מד מן", "הוליווד" היא בעצם לא יותר מאופרת סבון נבובה, שטחית ורדופת קלישאות שעושה ג'אגלינג אגבי עם יותר מדי מטרות חברתיות נעלות.
העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס מייד אחרי מלחמת העולם השנייה, ובמרכזה ניצבת חבורה צעירה ומגוונת אתנית שמנסה לפרוץ אל תוך עסקי השעשועים.
בין השאר יש את התסריטאי השחור וההומוסקסואל, את הבמאי החצי-פיליפיני, את השחקנית השחורה (שהיא גם בת הזוג של הבמאי החצי-פיליפיני), את השחקן הלבן החתיך (שאינו חכם במיוחד), ואת מנהלת האולפן היהודייה, שמקבלת לידיה את השליטה על מפעל הסרטים של בעלה אחרי שזה נכנס לתרדמת.
לאחר כמה פרקים שבהם מרפי והתסריטאים שלו מציגים את הדמויות ומניחים את היסודות, כל החבר'ה הנ"ל חוברים זה לזה כדי להפיק דרמה רומנטית שעוסקת בצעירה שחלומה להפוך לכוכבת הוליוודית נגוז באופן טרגי ולא מוצדק.
הדיאלוגים בסדרה משעשעים, ולא בכוונה הם גרמו לי להיזכר לא פעם בסדרות הטראש הפופולריות של דארן סטאר ואהרון ספלינג, ובאופן ספציפי ב"בברלי הילס "90210 וב"מלרוז פלייס". למרות שיש כאן לא מעט אזכורים לאירועים אמיתיים ולכוכבים שהיו באמת (רוק הדסון משמש כדמות משנה), עולם הזוהר שבו מתרחשים האירועים אינו משכנע לרגע. המכשולים העצומים שצצים בדרכן של הדמויות מוזזים באופנים לא מציאותיים ובקלות יחסית (ועל פי רוב בזכות דמות של "מושיע לבן"), וככל שהסדרה מתקדמת כך היא הולכת ומידרדרת אל תהומות דביקים של שמאלץ וקיטש.
היסטוריה חלופית היא סוגה מרתקת, ושתי דוגמאות מהזמן האחרון הדגימו את הפוטנציאל העצום של הז'אנר: הסרט "היו זמנים בהוליווד" של קוונטין טרנטינו והסדרה "הקנוניה נגד אמריקה" של דייוויד סיימון. "היו זמנים בהוליווד" חס על חייה של שרון טייט, שלח את רוצחיו של צ'רלס מנסון לבית השכן (שם פגשו בבראד פיט ובלאונרדו דיקפריו), והציע סוף אחר שמח יותר לשנות ה-.60 הסדרה המצוינת "הקנוניה נגד אמריקה" הציגה מציאות אלטרנטיבית שבה צ'רלס לינדברג הלאומן וחובב הנאצים נבחר לנשיאות ארה"ב ב-1940 במקום רוזוולט.
• בושה: הליהוק הגרוע בתולדות "הישרדות"
• הזוג ששרד את חתונמי
• מחאת החופות השחורות: "כיבו אותנו"
"הוליווד" אינה מתקרבת לקרסוליים של שתי יצירות אלה. הרעיונות שלה ראויים והכוונות שלה כנראה טובות, אבל הביצוע פנטזיונרי ולא רציני. ילדותי אפילו. מרפי לא משכתב את ההיסטוריה - הוא מעוות אותה לחלוטין כדי שתתאים לצרכים הנרטיביים הצדקניים שלו, ושביעות הרצון העצמית שמציפה את המסך בסיומה של הסדרה רק משמשת להוכחת התזה. הטראש הכי גרוע הוא הטראש שחושב שהוא חשוב.
