אני לא פסיכולוגית ובוודאי שלא מתיימרת להבין בנפש האדם יותר מהאדם הממוצע. עם זאת, לא צריך יותר מקצת תבונה ועוד קצת רגישות כדי להבין שמה שקורה בפריים טיים שלנו מדי שבוע הוא ניצול מחפיר של אנשים עם בעיות נפשיות.
אפשר לטעון שהגבול הוא דק. לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, תכונות אשר מאפיינות אנשים בעלי הפרעות אישיות, ההבדל הוא שאצלם תכונות אלה מוקצנות. ישנם אנשים מופרעים יותר, ישנם אנשים מופרעים פחות, ונדרש צבר של תכונות בעצימות גבוהה כדי לסווג אדם כבעל הפרעה כזו או אחרת. אך האם הגבול כל כך דק שנדרשת עין מקצועית כדי להבין שמשהו אינו כשורה בהתנהגות או דרך המחשבה של האדם שעומד מולך, ברמה שאינה מתיישבת עם הנורמה ומזיקה לו ולסביבה? ודאי שלא. לא לראות את זה, זו בחירה. להפוך את האדם המסכן הזה לאייטם טלוויזיוני, זו בחירה פושעת.
אני אישית מכירה מישהי שלימים אובחנה כשקרנית פתולוגית. היא היתה ממציאה מעשיות הזויות על חייה ללא הפסקה, ברמה שהבליטה את נוכחותה בכל מקום בו שהתה. במקרה שלה, לסביבה היו שתי אופציות קיצוניות – לנסות לעזור לה, או לכל הפחות לא לצחוק עליה ולהחמיר את מצבה שממילא נוראי לכל הדעות, או להשפיל אותה ולעמת אותה עם השקרים שלה, על אף שמובן מאליו שאין היא אחראית להם באופן רציונלי. חיים אתגר בוחר בדרך השנייה.
• טעות ב"המתחזים", חיים אתגר התנצל
• "המתחזים": נורת האזהרה של הגבר המושלם
קחו למשל את ענבל, אישה עם מסגרת תומכת של משפחה וחברים, קורת גג וקריירה מרשימה. מדוע לה להתחזות לבחורה מסכנה שהחיים התאכזרו אליה? האם צריך עשרים שנה באוניברסיטה כדי להבין שאדם שמביא את עצמו לכזה מצב זקוק לטיפול משמעותי, ולא לחשיפה מטלטלת על המסך?
נחזור כמה פרקים אחורה, ללורין מיכאלי, שקיבלה מנת שיימינג גדושה שממשיכה לבעבע עד היום. במשך שנים ארוכות כל חטאה היה לשוחח עם נשים בטלפון ולתת להם מענקים כספיים נכבדים. חלילה, אינני מורידה מחומרת המעשה, אבל באמת שאינני רואה פה שום הונאה אכזרית על מנת לעשוק כספים או להוציא טובות הנאה מהקורבן. אם כבר, מרבית הביקורת שלי מופנית לקטי, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו.
המון שאלות עולות בהקשר של המניע – איך אישה נשואה פלוס שלושה ילדים משקיעה כל כך הרבה אנרגיות ולא משיגה מזה כלום? או יותר נכון, מה לעזאזל היא משיגה מזה? האם מדובר בהתנהגות רציונלית, או באיתות לעזרה? כשצפיתם בה, האם יותר כעסתם עליה או ריחמתם עליה? ובכן, אני יודעת מי לא ריחם עליה כלל.
נחזור לענבל, שנאמר עליה כי נמסרה לאימוץ בגיל צעיר, במהלך אותן שנים קריטיות לעיצוב אישיותו של האדם. חוויה מטלטלת שכזו ללא ספק יכולה להוביל ליכולת פחותה להסתגל לנורמות חברתיות ולשאר קשיים, בהתאם לחוויה הספציפית שעברה. מעבר לכך אנחנו לא יודעים עליה הרבה (עניין מרתיח כשלעצמו, כי מכאן שמצופה מאיתנו לשפוט אותה בלי שנדע מה המניעים להתנהגותה, בלי לשמוע את הצד שלה בסיפור), אבל אנחנו כן שמענו אותה אומרת: "עוד אחת מוותרת עליי", "נראה לך שבחורה כמוך הייתה מסכימה להיות חברה של בחורה כמוני?" או שהיא "פורצת בבכי, מרביצה לעצמי", כפי שהעידה אחת הקורבנות שהתעמתה עם ענבל.
לקראת סוף הפרק אתגר מציין כי חלק מהאנשים קיבלו בחזרה את הכסף שענבל לקחה להם. מה שמעלה את השאלה - האם הכסף היה בכלל העניין המרכזי בכל הסיפור? האין זה יתכן שכל אותן מצוקות קטנות עליהן סיפרה מכסות על אמת אחת ענקית, והיא המצב הנפשי הבעייתי שבו היא שרויה?
אתגר אמר בעצמו - המניע אינו ברור. חיים יקר, אם המניע אינו ברור והדמויות בתוכנית שלך לא פועלות מתוך רוע טהור, מן הסתם, אולי הגיע הזמן לגשת לנושא בדרך אחרת? בדרך רחומה ומכילה, שלא נאמר – אנושית, כזאת שלוקחת בחשבון עוד משתנים מעבר להתחזות עצמה, נטולת ההסבר?
הקורבנות האמיתיים בסיפור הם אותם "המתחזים". אלה שמבוישים קבל עם ועדה בפריים טיים, שמנוצלים על מנת לסחוט עוד אחוז רייטינג. אלה שאם הם היו מקבלים טיפול מתאים, אולי היו משתקמים מדרכיהם הלא מובנות. אך אויה, אם כולנו נשכיל להבין שיש נפש שבורה מאחורי אותו "מתחזה", תישמט הקרקע מתחת לפורמט של התכנית. ואז מאיפה יגיע הרייטינג?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו