"ארץ לאבקראפט" לא יכולה היתה לעלות לאוויר בעיתוי יותר אקטואלי מבחינתה: בשעה שאמריקה עדיין מלקקת את פצעיה מאירועי רצח ג'ורג' פלויד, מגיעה סדרה שמציפה את הגזענות כלפי אפרו-אמריקנים בשנות ה-,50 מעמידה מראה מול אמריקה של היום ושואלת אם באמת משהו השתנה.
"ארץ לאבקראפט" מבית היוצר של HBOשעלתה בסלקום, HOT ו-yes מבוססת על רומן מאת מאט ראף, אבל לפי שם הסדרה אתם יכולים להבין שהשפעותיו של סופר האימה האמריקני הווארד פיליפס לאבקראפט נוכחות בה. לאבקראפט לא היה סופר מוערך בחייו - רק לאחר מותו "קמו לתחייה" מכתביו היצורים שברא, התיאוריות על העולמות השונים וההשפעות של האלים על בני האנוש בדרך לגאולה.
הסדרה מספרת על אטיקוס בלאק (ג'ונתן מייג'ורס, "הזהב של נורמן") חייל משוחרר מהצבא, לטישה (ג'ורני סמולט, "ציפורי הטרף") חברת ילדות שלו ודודו ג'ורג' - שלושתם יוצאים למסע חיפושים אחר אביו של אטיקוס, שנעדר בנסיבות מסתוריות. במסעם עוברים השלושה בארה"ב שבה חלים חוקי הפרדה גזעית, והגזענות כלפי אפרו-אמריקנים בוטה ואלימה עד כדי רדיפה של ממש.
הטוויסט בעלילה מתחיל כשנכנסים אליה אלמנטים מז'אנר האימה שאותו הוביל לאבקראפט. מפלצות מרובות עיניים ולשונות שטורפות מכל הבא ליד, ומשאירות שובלים של דם ואיברי אדם כרותים, תופסות את המסך. האלגוריה לגזענות הלבנים כלפי האפרו-אמריקנים די ברורה: אנשי החוק מעלילים על השלושה ביצוע שוד שלא היה, ומאיימים להרוג אותם, והמפלצות עושות שמות בשוטרים שהופכים בעצמם למפלצות שמאיימות על חיי השלושה. ללמדכם שגזענות יכולה להרוג. גם המשפחה שגרה בטירה הגותית נראית ארית כמו בספרים: כולם שם בלונדינים עם עיניים כחולות, מסורקים עד רמת השערה הבודדת, בעלי יציבה מוגזמת וגזענות מובנית עמוק בשורשיהם.
• "ארץ לאבקראפט": המפלצות הן אנחנו
ההייפ סביב "ארץ לאבקראפט" טרם השקת הסדרה הוא במידה מסוימת מוצדק. אי אפשר להתעלם מעד כמה שהדרמה הזאת מושקעת: כל פריים הוא חגיגה של קולנוע, כל תנועת מצלמה מעניקה נפח לסצנה, הארט מדויק, וכל אלה מתכנסים לכדי יצירה שכיף לראות ולשמוע. הפסקול של הסדרה כל כך מגוון, ונע בין גוספל, ג'אז, בלוז ואפילו טראפ עכשווי, שמוברג היטב לסצנות וגורם לכמה רגעים של הנאה צרופה מההרמוניה על המסך.
אבל "ארץ לאבקראפט" לא מושלמת. כל מה שנבנה מסביב לעלילה הוא רק ההכנה לדבר האמיתי שהיה אמור להיות שם, והוא כל כך חסר. מעבר לנושא הגזענות שחוזר על עצמו לאורך כל הסדרה, אם במפורש או במרומז, קצת קשה להתחבר לגיבורים שלה. מה אנחנו יודעים על אטיקוס או על לטישה אחרי חמישה פרקים? הכוונה היא מעבר לאילן היוחסין שלהם, ועל עברם? אין כמעט יכולת להתחבר לדמויות האלה מעבר לרמה השטחית של טובים מול רעים. העלילה היא סיפור מסע, פנטזיה מדע-בדיונית עם נגיעות ריאליסטיות כדי לחבר את הצופים למציאות, אבל מעבר לכך, הדמויות שטחיות מאוד.
השימוש ב"חיות המחמד" שברא לאבקראפט מעבר לאלגוריה עצמה, נראה כמו מפלט תסריטאי נוח לקידום העלילה. האם אפשר היה להסתדר בלעדיהן? נראה שכן, אבל אז זה היה דורש מהיוצרים להעמיק קצת יותר את הדמויות.
"ארץ לאבקראפט" היא חוויה קולנועית מרהיבה, שבאה להמחיש עד כמה הגזענות היא לא נחלת העבר, היא רק משנה את צורתה.
"ארץ לאבקראפט", סלקום HOT ,tv ו-yes
