הביטוי "התערבות ההפקה" הפך כבר לשגור אצל כל צופה ריאליטי מנוסה, אבל מה שקרה בפרק האחרון של "הישרדות" חורג מהמסגרת הזו. לא מדובר ברגע קצר מעט לא אלגנטי שבו הורגשה ידה הבוחשת של ההפקה שנעלמה כעבור כמה רגעים והעניינים המשיכו כסדרם. מדובר באירוע שנראה שתוסרט מראש מאל"ף ועד ת"ו במטרה ללחוץ על בלוטות הרגש של המתמודדים, וכתוצאה מכך גם את שלנו הצופים, וגם הפעם זה נעשה בצורה הכי לא מעודנת שאפשר.
למה צפינו בזה?
בדרך כלל אנחנו מסכמים את הפרקים של "הישרדות VIP" עם הרבה מילים, אך את שני הפרקים האחרונים אפשר לתמצת כך: עידן ניצח במשימת הפרס ואז הוצבה בפניו דילמה - לפגוש את אמא שלו או לוותר על כך ולהעניק לשאר חברי השבט הזדמנות לפגוש את קרוביהם. כמצופה מהשורד בעל לב הזהב, הוא ויתר. אבל זה לא הסוף. לאחר מכן ניתנה לו הזדמנות להיאבק על אותו פרס מול ישראל, אלא שאז הודיע גיא במפתיע שהדו-קרב מתבטל וששניהם זוכים לחבק את משפחותיהם. כולכם הולכים למחנה, לה-לה-לה ואיזה כיף.
ועכשיו לביקורת שלנו. נתחיל מהפורמט שנדרס ברגל גסה - עידן ניצח במשימה, אבל כולם זוכים. האם אין משמעות למשימה ולעובדה שהוא התאמץ במשך שעה ומשהו לסובב את ה"מאוורר" (כפי שבני קרא לו)? אם אין לזה משמעות - למה צפינו בזה? אם יש לזה משמעות - איך זה שכולם זוכים?
ומה לגבי אסטרטגיה? הרי ההחלטה של עידן להעניק לכולם את הפרס ודאי שווה איזה קול או שניים במועצת השבט האחרונה, אבל מי יזכור לו את זה לזכות אם בסוף הוא לא ויתר על כלום באמת?
ומה לגבי אמינות? "זה רגע כזה שאני אומר לעצמי שזה אולי קצת יותר מדי", סינן המנחה שבעונה הנוכחית ממש מתפקד כידה המתערבת של ההפקה, בלי להסתיר, רגע לפני שאפשר לעידן וישראל להיפגש עם קרוביהם. באמת, גיא? כלום לא תוכנן מראש? ראיתם אותם בוכים וחזרתם בכם?
ומה לגבי צביעות? הסאבטקסט הפשוט של האמירה הזאת הוא שגם להפקת התכנית יש גבול שלא חוצים, כביכול. על פי ההפקה, במסגרת המשחק מותר להילחם על חסינות שתבטיח את המשך הישארותו של אדם במשחק; גם מלחמה על מותרות שונות שייטיבו את השהות על האי, וכמובן על אוכל, הן דבר לגיטימי. אבל הזכות לחבק אדם אהוב? זה כבר לא משהו שמוסרי לשחק עליו - כך על פי ההצהרה של גיא.
בשורה התחתונה, מה שקרה בפועל הוא דבר הפוך לחלוטין. יוצרי התכנית מתחו את רגשותיהם של המשתתפים וכתוצאה מכך גם של הצופים, ולחצו שוב ושוב על בלוטות הרגש שלהם בכל מה שקשור למפגש עם משפחותיהם. זה התחיל בהבטחה למאכל אהוב מהמשפחה, עלה למפגש עם בן משפחה, נמתח לדילמה שהוצבה בפני עידן (אתה או כולם) והתפוצץ באופציית הדו קרב (רק אחד מבין שניים יראה בן משפחה). אם הזכות לחבק אדם אהוב היא לא דבר שראוי להתמודד עליו בדו-קרב, למה הפקת התכנית שיחקה על הקלף בכזאת אינטנסיביות לאורך שני הפרקים האחרונים? ולמה היא פתאום חזרה בה?
ומה לגבי המחויבות לצופים? בשנים האחרונות למדנו, כצופי ריאליטי מנוסים, שריאליטי הוא ז'אנר שיכול להיות אכזרי. אבל במקרה הזה נראה שלא מדובר באכזריות, אלא ברשלנות ובכשל לוגי נטו. לאורך כל הפרק נמתחה גומיית הרגשות של הצופים, לעבר תשובה לשאלה אחת - למי יישבר הלב? מי לא יזכה לראות את משפחתו? אבל במקום ללכת על כל הקופה ואולי לצאת רעים, אבל לפחות לעמוד מאחורי המהלך שלהם, בהפקת התוכנית בחרו לשחרר את גומיית הרגשות המתוחה בעדינות מעושה, ולבטל הכל ברגע האחרון. כל המתח התפוגג בבת אחת כמו בלון שרוקן ממנו כל האוויר. "שומעים? כל מה שהיה עד עכשיו בעצם היה סתם. בעצם כולכם מקבלים קרובי משפחה! אתה מקבל קרוב משפחה! ואת מקבלת קרוב משפחה! ואתה!". בסוף עוד יעשו מזה גיף.
בדיחה על חשבון הצופים
כאמור, ביטול משימת הדו-קרב לא נראתה כמו אירוע ספונטני. הנקודה שאליה רצו להגיע יוצרי התוכנית הייתה ככל הנראה מלכתחילה מפגש של כל הקרובים עם כל בני המשפחה. אבל בעידן הריאליטי של 2020 כבר לא מספיק פשוט להפגיש את הקרובים, צריך לקחת דברים לקצה. אולי האפשרות ששני שורדים אשכרה יילחמו אחד עם השני על הפרס הזה באמת נראתה להפקה אכזרית מדי, אבל למה לא למתוח אותם ועל הדרך את הצופים, שזה כביכול המצב ושעליהם להילחם סטייל "משחקי הרעב" על הזכות לקבל חיבוק?
כך, אחרי שבעבר התחפשה ל"האח הגדול", עכשיו העונה הזאת מתחפשת ל"אמבוש" (אולי מדובר למעשה בקידום מתוחכם לשלל תכניות רשת? אם כן, אנחנו בעד עידן וירדן ל"מירוץ למיליון" ובני ל"שנות ה-80"), רק שבניגוד לתוכנית המתיחות המדוברת, כאן הבדיחה היא גם על חשבון הצופים. לא היה כיף בלשון המעטה לגלות שלא הייתה שום משמעות למשימה שבה צפינו או לדקות הארוכות והמותחות סביב ההתלבטות של עידן או סביב הדו-קרב שכמעט קרה. ולא, הרגעים המרגשים של המפגש, לא באמת עוזרים. בפרט כשרואים מישהו כמו ישראל שנאבק בעצמו שלא לפרוץ בבכי ואשכרה דופק פיזית את הראש בקיר מרוב עצבים ומתח, רק כדי לגלות בעוד כמה רגעים שבעצם סתם צחקנו. אופסי.
קשה שלא לסיים את הצפייה בפרק של אתמול בתחושה שעבדו עלינו פעמיים - גם כאשר הבנו שאין באמת משמעות למהלכי המשחק, וגם כשבתכנית הציגו מוסר כפול כלפי השימוש בבני משפחה כמנוע רגשי. בלי ששמנו לב, 12 ימים לפני הגמר, "הישרדות" שוב חצתה את הגבול.
• ממשיכים לדבר על "הישרדות" בבלוג הריאליטי "בטטת כורסה"
הם באמת אמרו את זה:
"נותרת שייח ללא חמולה" (גיא מעדכן את אסי, תודה, הוא כנראה לא שם לב)
"נו אני נצלה פה, שיסיימו. אולי תקשה עליהם, גיא? איזה יד אחת" (בני, היועץ הרשע של המלך)
"ג'רבי עקשנית שבאה לעשות לי את החיים קלים. אם היא לא הייתה, העונה הזאת היתה הרבה יותר קלה" (עידן, והרומן נמשך)
"בוא נגמור עם זה, שבת היום. יש בית כנסת, מקלחת" (בני, עם לו"ז משלו)
"קפישקי!" (דור של אלינה, "קפישקי" גם לך)
"אני בטח מסריחה" (אלינה לדור, רגע לפני שהיא מחבקת אותו. ברוכים הבאים ל"הישרדות" קרובי משפחה)
"אסור שיראה שאני ככה" (ישראל, פייר, שבר לנו ת'לב)
"עשית כפיות עם בחורות?" (עדי, מבררת עם אסי את העניינים החשובים באמת)
"חגית, תורידי את הרגליים מכל מני מקומות" (בני, סוגר לנו את המדור)
