הסדרה "שעת נעילה" עוררה מחדש את זכרונות המלחמה ההיא בקרב שרידי חטיבה 188 שנותרו, מתוך רוב החטיבה שנמחקה כמעט כליל בחזית הצפונית במלחמת יום הכיפורים.
יצחק ניגרקר בסיור הסברה וזיכרון // צילום: יוסי זולדן
בין סיפורי הגבורה נחשף גם הצד האפל והמכוער של המלחמה שלא קיבל ביטוי בסדרה (שבעה פרקים עד כה מתוך עשרה). לוחמי חטיבה 188 הטיחו האשמות חמורות בחטיבה 7 והאשימו אותם בבגידה ובהפקרתם בשדה המערכה. עכשיו, אחרי עליית הסדרה, הם כועסים על אביגדור קהלני, שהיה אז מג"ד בחטיבה 7 באזור קרבות אחר, אבל מתראיין בתקשורת כאילו שהוא היה שם, מסביר מה קרה וקובע שהסדרה משקפת את המציאות, מה שהוביל לחילופי אש כבדים בין קהלני ללוחמים הוותיקים של חטיבת 188 בדף הפייסבוק של הסדרה, כשלפי טענתם לא הגישה להם חטיבה 7 סיוע של כוחות כשהם התחננו לקבל בזמן שהחטיבה שלהם חוסלה כמעט כליל, ובמקום אחוות לוחמים התחוללה יריבות מרה בין החטיבות שגלשה למלחמה בתוך המלחמה.
יצחק ניגרקר, שהיה טען קשר בפלוגה ו' של חטיבה 188, נזכר: "בזמן שחטיבה 188 נקלעה למארבים של השריון הסורי, וכל טנק בודד שלה התמודד נואשות עם עשרות טנקים סוריים, המח"ט שלה, יצחק בן שוהם, ביקש מיאנוש בן גל סיוע של כוחות מחטיבה 7 שהתמקמה בעמק הבכא - עמק שכולו גאיות והרים וקל היה יותר להגן על הכוחות בשל ריבוי מקומות המסתור שבו, אבל הסיוע בושש לבוא.
בן שוהם ביקש ברשת הקשר סיוע מפיקוד הצפון: 'תנו לי לפחות את זקיק', גדוד 71 מבית הספר לשריון ובה"ד 1 שנועד לתגבר אז את כוחות השריון ברמה. קצין האג"ם של פיקוד הצפון דיבר עם יאנוש ולבסוף השיב בשלילה לבקשתו של בן שוהם, שהגיב בקשר 'חבל, חבל', זמן קצר לפני שהוא עצמו נהרג". לחטיבה 7 היו 129 טנקים ולחטיבה 188 נשארו רק 15 טנקים בדרום רמת הגולן. בסוף שלחו שמונה טנקים לתגבורת שכללו טירוני שריון שלא מכירים את השטח. "הזהרנו אותם ממארבים סוריים והם לא הקשיבו לנו", מוסיף ניגרקר, "נסעו על הכביש הראשי כמו בטיול ג'יפים ועלו על מארב סורי, ומתוך שמונה טנקים חמישה הושמדו. התחמושת שלנו אזלה וירינו באש מקלעים. הסורים פחדו להתקדם מערבה כי חשבו שיושבת מולם חטיבת טנקים ישראלית, ושאנחנו מכינים להם אמבוש. אם היינו מקבלים סיוע אני מעריך שניתן היה להדוף את הסורים או לפחות לבלום אותם. העדר הסיוע גרם לנו לאבדות רבות.
• "שעת נעילה": הגיבורים האמיתיים של המלחמה
"היינו בסך הכל בשני טנקים, והצטרף אלינו טנק של חטיבה 7 בפיקודו של הסמג"ד רב סרן דן פסח. כמפקד הבכיר בשטח הוא הוביל אותנו לכביש הראשי, למרות שהמשימה היתה לשבת על האזור שבו היתה חדירה גדולה של כוחות סוריים ולצלוף בהם. דן פסח נעצר בצומת, וכששאלתי אותו למה הוא נעצר הוא ענה שהוא מחכה להוראות של המג"ד שלו", מספר ניגרקר, שגם הזכיר לו שכלל ראשון בשריון אמר "תברח מהשטח המוכה", בעוד הקומנדו הסורי היה במרחק של כמה מאות מטרים מהם.
"תוך כדי ויכוח הטנק של הסמג"ד מחטיבה 7 חטף אר פי ג'י במנוע, וגם הטנק שלנו נפגע ונתקע. כשהוא אמר לנו 'בואו נזוז עם הטנק שלכם' אמרנו לו שמאוחר מדי. אבל הוא עלה לטנק השלישי שלא נפגע וברח מאיתנו", מספר ניגנקר, "נסוג מהקרב לרמת מגשימים והשאיר אותנו לבד עם הטנק הפגוע. כל שעות הלילה נלחמנו בקומנדו הסורי ועד שעות הבוקר רוקנתי לבד 26 ארגזי פעולה של מקלע 03 עם שני מקלעים ו-35 פגזים אחרונים. לא יכולנו לזוז עם הטנק אבל יכולנו לירות. החזקנו מעמד עד הבוקר ומנענו מהקומנדו הסורי להתקרב".
"יש לנו פצוע מעבר לכביש, תעזור לנו לחבוש אותו. נגמרו לנו כל התחבושות". התחנן ניגרקר מהשריונר של חטיבה 7 שינדב את תחבושתו האישית לחייל שעתיד ליפול איתו בשבי. "הוא אמר שאין לו תחבושת אבל אחר כך התברר שיש לו אבל שמר אותה לעצמו למקרה שיפצע". ניגרקר אילתר לבסוף תחבושת, חבש את אריאל ומיהר להימלט לבונקר של תל סאקי שם תפסו אותו הסורים והוא נפל בשבי בחושבם שתפסו טייס.
מדבריו של ניגרקר מתברר שצוות הטנק מחטיבה 7 לא זו בלבד שלא הגיש עזרה לאריאל שנפצע קשות בבטנו ואיבד דם רב, אלא גם הפקיר אותו בשטח וברח לו. "זה היה כבר לקראת חצות והם השאירו אותו מדמם בכביש הראשי ליד תל סאקי, ששרץ קומנדו סורי". ניגרקר סבור שהם חשבו שגם ככה הוא גוסס, אז חבל על הזמן שלהם. במשך כל הזמן הזה הוא התחנן על נפשו וביקש שיקחו אותו איתם והם לא לקחו אותו. "הם רצו לסגת משטח האויב כמה שיותר מהר ולא להתחיל להתעסק איתו".
השכם בבוקר מצא עצמו קובי אריאל מוקף חיילים סורים. הם הקיפו אותו, דרכו עליו את הנשק והוא חשב לעצמו שהם ירו עליו בנשק אוטומטי בבת אחת וכל הסיפור יקח שניות ולא יכאב. אבל למזלו הסורים תפסו אותו ולקחו אתו בשבי. הם חשבו שהוא טייס כי היה לו סרבל של טנקיסטים שדומה לסרבל של טייסים, שנחשבו לקלף יקר במו"מ עתידי על חילופי שבויים. אריאל, שחי כיום בארה"ב, שוחרר בעסקת שבויים אחרי שישב עם ניגרקר בשבי הסורי.