בממלכת הטוויטר פרוצת הגבולות ישנם אנשי ימין שמכנים את ערוץ קשת 12 "ערוץ בשירות האויב". מדובר בביטוי קיצוני לכל הדעות, אם כי לאחרונה בעת זפזופ תהיתי אם אכן לא נפלתי על ערוץ "אל ג'זירה" בטעות, והופתעתי לגלות שלא.
אוהד חמו ליווה שני ישראלים ששירתו ביו"ש, על מנת שיפגשו את המשפחות הפלשתיניות שלבתיהן הם נכנסו במהלך פעילותם הצבאית, ובפרט את ילדי המשפחות אותם הם העירו באישון לילה. שניהם התעקשו שלא מדובר היה בפעילות מבצעית לסיכול טרור אלא במעין אימון שכלל הצקה והפחדה של משפחה תמימה. ככה לוחמי צה"ל מוצגים בכתבה – לא כמגני ישראל מפני פיגועים וטרור, אלא כצבא קלגסים שמתעלל להנאתו במשפחות תמימות, בדגש על ילדים.
מעניין לציין שאחד משני החיילים התחבא מאחורי שם בדוי ("רועי") ופנים מטושטשות, אבל לא נתקל בבעיה מיוחדת לרוץ ולספר את קורותיו ל"שוברים שתיקה". שני החיילים שלנו גם זוכרים בדיוק מצמרר את הלילה הנורא ההוא, אם כי בפועל הם לא מצליחים למצוא את הבית המדובר כי "הכל נראה אותו דבר". אבל מי שראה את הכתבה המדוברת ודאי לא זקוק לתזכורת, נכון?
לשאלות הקשות לא מצאו הכתב ועורכיו מקום בכתבה ולבדיקת העובדות לא נמצא צידוק. כנראה היה חשוב להם ממש להעלות את הכתבה בכל מחיר, כי זמן קצר לאחריה חשפו חבריהם ל"ציד" את האמת מאחורי אותן כניסות ליליות לבתים (ספוילר: חשיפת אמצעי לחימה, תיראו מופתעים), כשהם גם מזהים את "רועי" בשמו האמיתי. האזור בחברון שעליו דיבר "רועי" בכתבה הוא למעשה מוקד זריקת אבנים לעבר עמדות צה"ל ותושבי חברון היהודים. הייתם מאמינים?
אבל למה למהר ולהסיק מסקנות בוטות על מה שנדמה ככתבת יחסי ציבור ל"שוברים שתיקה", כשאוהד חמו וגיבוריו עושים זאת בשבילנו, בעודם פוגשים מחבל משוחרר שישב 15 שנה בכלא הישראלי לשיחת חולין נעימה.
"על מה?", הם שאלו אותו, והוא השיב "יריתי על מתנחלים". כדי שלא יהיה צל של ספק, הוא גם הבהיר לשניים כי הוא לא מתחרט על מה שעשה, וכמתבקש מהסיטואציה (?!) הוא זוכה מהם ללחיצת יד חמה, כאילו היה מדובר בחבר ותיק שפגשו במקרה באמצע הדרך.
בסוף הכתבה מתברר שהמשפחה הפלשתינית בכלל לא מעוניינת לפגוש את החיילים המתחרטים. התרפסות חיילינו נתקלת בחומת גאווה, ככה שלא רק שחיילי צה"ל יוצאים הרעים בסיפור כי מנעו טרור במסגרת תפקידם, בני המשפחות הם הגיבורים האמיתיים שלא מוותרים על כבודם.
אין סיכוי שכל זה שודר בערוץ ישראלי, נכון? ובכן, הפתעה!
