גופת נערה נמצאה מוטלת בבית הספר, והעיירה הקטנה סערה. כולם מסתירים סודות, יש חשודים, ושום מניע לרצח לא מובן מאליו. אבל החיים הם לא "טווין פיקס". מי רצח את תאיר ראדה - הלורה פאלמר של קצרין - היא עדיין אחת מהפרשיות העגומות והמרתקות בהיסטוריית המדינה, מכיוון שמעולם לא הוּכחה בסבירות מספקת זהות הרוצח.
יוצרי "צל של אמת", יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור, עשו עבודה טלוויזיונית נהדרת בפיצוח הסיפור. הסדרה שלהם מ־2016 הצליחה, כי פעלה לפי כללי ז'אנר הטרו־קריים, רכבה על ההנחה הציבורית שרומן זדורוב הורשע למרות הספק, ואז התיימרה לספק שם של רוצח חלופי, או לפחות שתי אותיות – א.ק.
התיאוריה החדשה היתה פחות מבוססת. היא הדביקה חשד על בחורה אחת, מעורערת בנפשה, והסתמכה בעיקר על עדות בן זוגה לשעבר (א.ח), שאחרי פרידתם הבהיר לה כי בכוונתו להרוס את חייה ולהשחיר את שמה. האקס המיתולוגי והחברה מהאשפוז הפסיכיאטרי היו האקדח המעשן של התיאוריה שהרעידה מדינה והרסה לאולה קרבצ'נקו את החיים.
עכשיו מגיע "צל כבד", הדוקו המדכא שיצר עידו הר ושודר אמש בכאן 11, שנועד לנקות את א.ק, שנחשפת בו לראשונה ומספרת על ההתמודדות עם נזקי הסדרה שלכאורה תפרה לה תיק. זהו קרב גרסאות דוקומנטרי - יוצרי "צל של אמת" מוצגים בו כאויבים שהציגו אמת לא אמיתית, זייפו בתחקיר ובנו תיאוריה על עדות אדם, שהודה במשטרה כי אנס את קרבצ'נקו והתעלל בה.
בסיום סרטו של הר מוצגים יוצרי "צל של אמת" כמו חשודים. שמם מוסתר מאחורי אותיות (י.ג, א.פ, מ.ת) ותגובתם המצורפת ל"צל כבד" ממשיכה להתעקש שיש לחקור לעומק את החשדות שהעלו כלפי קרבצ'נקו, מה שנראה קטנוני לנוכח הראיות שהופרכו ונחשפו בדוקו החדש.

החיים הם לא סרט עם התחלה וסוף סגור. כש"צל של אמת" התעקשה לסמן את א.ק כרוצחת, זה היה מושלם מבחינה קולנועית, אך לא החזיק מים מבחינת המשטרה, שחקרה וסגרה מהר, או מבחינת בית המשפט, שממשיך לראות בזדורוב את הרוצח האמיתי. היצירות הנ"ל מתעלמות שתיהן מעובדות שלא מתחברות עם הנרטיב שלהן, מסתירות ומעוותות פרטים, ולבסוף מספקות מסקנה חד־משמעית ונחרצת. אמת מוחלטת. אבל הן בסך הכל תוכניות טלוויזיה, כאלו שמכופפים ומעצבים כדי שיספקו דרמה ורייטינג, ללא טיפת ביקורת עצמית, אבל עם הרבה מניפולציה וכמויות מוגזמות של חשיבות עצמית. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו