צער גידול בנות: "פשוט ככה" מביכה ומיותרת

קארי בראדשו כבר לא לובשת חצאיות טוטו ובגד גוף ורוד, היום היא גברת שמתגנדרת בשחור להלוויות. חלפו 17 שנה מאז הסתיימה "סקס והעיר הגדולה", מהסדרות המשפיעות בהיסטוריה, ואת הקמטים של סדרת ההמשך "פשוט ככה" אי אפשר להסתיר עם בוטוקס.

אחרי שידור שני פרקים ראשונים, מתוך עשרה בעונה, למדנו שעולמן של הבנות נותר כשהיה. מירנדה לומדת לתואר שני, שרלוט חיה את האימהוּת, סמנתה נעלמה בלונדון (עקב סכסוך בין השחקניות) וקארי נשואה באושר ועושר למיסטר ביג. את המרחק מ"סקס והעיר" המיתולוגית ניתן למדוד בעזרת שלל סצנות קרינג'יות שלהן בתור בומריות טרחניות.

לדוגמה, המרמור והשמרנות של מירנדה לנוכח הפעילות המינית האקטיבית של בנה המתבגר; או קארי, שבניינטיז כתבה בעיתון טור פרובוקטיבי על מיניות, המובכת כעת משיחות על מין בפודקאסט. מירנדה לא יודעת איך לדבר נכון עם בחורה שחורה, ובימינו כל אחת חייבת חברה לסבית ו/או א־בינארית, חצי מקסיקנית וחצי אסיאתית.

"פשוט ככה" נראית כאילו לקחו דמויות, הקפיאו אותן לשני עשורים, וכעת הן הופשרו בניו יורק ונאלצות להסתדר במציאות העכשווית. הן לא התפתחו בתקופת ההקפאה, לא חוו דבר, לא התבגרו, ולכן מתקשות להתאים עצמן לשינויים החברתיים.

זה מביך ומוזר, מכיוון שבתחילת שנות האלפיים החבורה הזו סימלה נשיות מעודכנת ומשוחררת, שהובילה דרך והכתיבה טרנדים - מאופנה ועד מערכות יחסים. אז למה בגיל 55 הן הפכו פאתטיות ומנותקות? כמו העתק דהוי של הדמויות האייקוניות והמעצימות שהיו פעם.

למרות מגרעותיה, ל"סקס והעיר" יש מקום של כבוד בפנתיאון התרבותי. היא היתה הסדרה הראשונה שנתנה לגיטימיות לרווקות בגיל 30, וסיפקה השראה לדור של יוצרות טלוויזיה. לפיכך עולה התהייה, מדוע היא היתה צריכה את ההתבזות הנוכחית?

כל סדרה מצליחה היא מוצר קצוב בזמן, שמתאר תקופה מסוימת בחיי הדמויות. אם שולפים אותן מהתקופה של הסיפור המקורי, זה מתכון לצרות. זאת הסיבה שטרנד חידושי הסדרות האייקוניות מרגיש די מנותק מהמציאות, ניסיון חיוור לשחזר את האוריגינל, שברוב המקרים יוצא מביך ומיותר.

ההבדל בין אז להיום מסתכם בחיבור שלנו לדמויות. אם בזמנו "סקס והעיר" גרמה לצופיה להזדהות ולרצות לחקות את הדמויות, "פשוט ככה" מציגה שלוש נשים תמהוניות ומבולבלות שלא כדאי להתקרב אליהן.

פשוט ככה (סקס והעיר הגדולה), HOT VOD