רייטינג לפני שכל ואחריות: כשבני ציפר התבקש להגיב לסערת גל אוחובסקי

"תמיד הייתי ביחסים לא כל כך טובים עם גל אוחובסקי, כי לא אהבתי את הדרך שלו לכפות על אנשים לצאת מהארון. לכן דעתי בנושא לא משוחדת, אלא אובייקטיבית מאוד...". בני ציפר, 3.11.21, בתוכנית הרדיו של איריס קול.

באותו שבוע שבו אתר ההיכרויות הגאה המוביל בישראל נפרץ, משתמשיו חששו שיוצאו מהארון ופרטיהם הוצעו לכל דורש, שתי פרשיות של טענות להטרדות ותקיפות מיניות בתוך הקהילה זעזעו אותה ואת המדינה כולה. ולא סתם, מדובר בשניים מ"בכירי" הקהילה בארץ, כפי שכל מי שמתנשא מעל הקהילה תופס אותם: מנפץ הארונות הראשון לשמו ומייסד "איגי" גל אוחובסקי מבית תל אביב, ומחזיק תיק הלהט"ב פורץ הדרך שומר הסף איתי פנקס מבית תל אביב אף הוא. האירוניה הקונספירטיבית כמעט הגיעה לממדים דמיוניים. כי אם דנה אינטרנשיונל היא בכירת הקהילה הגאה בכל הזמנים, אזי אוחובסקי חייב להיות מס' 2 ופנקס לפחות הבא בתור. טוב, אולי אחרי עופר ניסים, תלוי מאיזה גובה אתה מתנשא מעלינו.

אם יש מישהו שדמותו מצטיירת כקונטרה מושלמת לאוחובסקי, שבינתיים העדויות נגדו הבשילו לחקירה משטרתית, תמונת מראה לחוד החנית הליברלי שאוחובסקי מייצג, הרי הוא עורך מדור הספרות של "הארץ", מר פפיון-"אפשר להתגבר על זה", בני ציפר. האינטלקטואל המכובד, לא רק שהפריח דעות נבובות ומכלילות על הומואים לא פעם, הוא גם הצהיר על עצמו ממש לאחרונה בתוכנית "בואו לאכול איתי" ש"בגיל הזה שמהססים אם אתה גיי או לא, החלטתי להיות סטרייט". ההיפך הגמור ממשנתו של אוחובסקי, שדרש בהפגנתיות מכל אדם לצאת מהארון, גם אם הוא עשוי מזכוכית.

הקישור המגוחך הזה, וחילופי הדברים בין הסטרייט עם הפפיון להומו שנולד מחוץ לארון, נתנו לכמה אנשי תקשורת את הלגיטימציה עזת המצח לתת במה לציפר, הפרובוקטור בלירה, להביע דעותיו על פרשת אוחובסקי. את הלגיטימציה המדומיינת הזאת חיזקה העובדה שהוא בא "להגן" על מי שזה עתה נתלו בו האשמות של תקיפה מינית, ודיון אקטואלי בענייני דיומא הפך לתפו"א לוהט מפרובוקציות זולות, דעות חשוכות וחוסר רלוונטיות מוחלט לנושא המדובר. במילים אחרות, רייטינג לפני שכל, או אחריות.

***

"גבר הוא לא כמו אישה, הוא יכול להתנגד". גם אמנון לוי, גם רפי רשף וגם איריס קול, נתנו לדברים המטופשים הללו להיאמר בפלטפורמות התקשורתיות שלהם.

האבסורד אפילו גובר כאשר מתייחסים להקשר המלא של דבריו. "בעיניי יש הבדל תהומי בין התלונות שתנועת ה-#MeToo מוציאה לאור, כשמעלה על פני השטח דברים שעד היום היו מושתקים, לבין אירוע שבו מעורבים שני גברים. גבר הוא לא כמו אישה, הוא יכול להתנגד. אני אומר זאת כי חשוב לי להבדיל בין מישהו שהוא חזק לבין מישהו שהוא חסר ישע, הרי הפגיעה היא לא אותה הפגיעה".

המשפט הזה מדגיש את חוסר ההבנה של ציפר את הסיטואציה, מאחר שבעיניו מה שמושתק אצל נשים - אינו מושתק אצל גברים. תפישה מעוותת ושגויה שמעמידה את כל מומחיותו הלא קיימת ודעותיו הלא מעניינות בנושא באור עגום, ואת המזמינים אותו להביע את דעותיו על סמך תפישה מעוותת זו כנבלי תקשורת.

במשך שנים נושא התקיפות וההטרדות המיניות בקהילה לא קיבל במה, מסיבות רבות שהתמזגו לפחד גדול. פחד פסיכולוגי, פחד חברתי, פחד להיחשף כנפגעים בשל מוסכמות נדושות, פחד ממה שיגידו. בנוסף לחששות האישיים, ישנו גם הפחד הקבוצתי מלתת גושפנקה למתנגדי הקהילה, שהטענות הכי חמורות נגדה נסובות סביב פתיחות מינית מוגזמת, הפקרות וכיו"ב סטיגמות והכללות. נושא ההשתקה בקרב הקהילה הוא אקוטי לכל כך הרבה קורבנות, שלהגיד כי אירוע בין שני גברים אינו נופל בקטגוריית "דברים שעד היום היו מושתקים", מעיד על בורות קולוסאלית בכל מה שקשור לקהילה או לפגיעה מינית.

תארו לכם כיצד הרגישו כל אותם גברים שעברו תקיפות מיניות ונאלצו לשמוע את זה, רק משום שחטאו בצפייה בטלוויזיה או בהאזנה לרדיו. בהחלטה מודעת, במקום לעודד את מה שכינו ברשתות החברתיות "גל ה-#MeToo של הקהילה הגאה בישראל", נושא שעד עתה היה מושתק כמעט לחלוטין, ראו חזירי הרייטינג דולרים בעיניים כשאפשרו לדעות הפוגעניות וקלות הדעת הללו להיאמר.

אפילו עורך עיתון "הארץ" אלוף בן, נישל מציפר את הכוח לפרסם את השטויות הפוגעניות שלו, מאוחר מדי, ובכל זאת, אפשר היה ללמוד מזה דבר או שניים ולא לחזור על טעויות פוגעניות שכאלה. למי שלא מכיר, היה זה לאחר שציפר התייחס בטורו לפרשת אייל גולן והקטינות, וזעזע את המדינה כשטען כי אמנים "מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים שנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו".

כלומר, כבר היה תקדים רע מאוד לנתינת במה לציפר בהקשר של פגיעה מינית. אם ללמוד משהו מעברו, הרי שמדובר באדם שכאילו מחזיק אג'נדה שלפיה פגיעה מינית, בין אם בבוגר או בקטין, הינה חלק מחופש מיני נורמלי וטריוויאלי בחברה מודרנית. ובכל זאת, "לא... אני לא מאמינה... באמת זה מה שאתה חושב?", תמהה בפליאה איריס קול, כאילו לא זו הסיבה לשמה הזמינה אותו (ועל הדרך להפיץ את משנתו חסרת האחריות) לשוחח איתה.

האם זו דעה שנכון לתת לה להיאמר בכלל? לא באפגניסטן הטאליבנית, לא בבתי זונות בדרום העיר, לא בימי הביניים, אלא בערוצי התקשורת המובילים בישראל, בשנת 2021? בין אם מנחה התוכנית התנגד לדבריו של ציפר ובין אם לאו, עצם הפלטפורמה שניתנת לציפר להביע בה את דעותיו המזיקות היא שטנית, מאחר ששום דבר טוב לא יכול לצמוח מכך. האם הדיון בנושא לא היה שלם בלעדי הפחתת גודל הפגיעה כאשר מדובר בשני גברים? בפעם הבאה, לפני נתינת במה לדעותיו, תחשבו על מי שיושב בבית ומאזין לדברים האלה. לא מוגזם לומר שהאזנה לכך הינה כמו חדירת אצבע מלוכלכת לפצע פתוח וחיטוט בו תוך יומרה להבנה פלאית של תחושותיך מבלי להכיר אותך כלל.

"הסיטואציה שבין שני גברים היא לא כה דרמטית כמו בין גבר ואישה", הנמיך ציפר את צלקותיהם הנראות והבלתי נראות של המתלוננים שהעזו לפרוק את שעל ליבם על מנת שאחרים לא יפלו באותה הרשת, והוכיח שבן אדם יכול להיות גם אינטלקטואל בעל חשיבות עצמית מופרזת - וגם כסיל שחוסר אחריותו מגמד את כל הישגיו האינטלקטואליים. בערך כמו שכל הקריירה המפוארת של רוג'ר ווטרס מוכתמת בשלשול מילולי של אדם עיוור, כך לא מעניין אותי לדעת מה ציפר חושב על הא ועל דא, במיוחד לא כשהא ודא עברו התעללות מינית והוא לא מבין מה הביג דיל בזה.

***

אם יש מקומות שתוארו אפילו בין חברי הקהילה כ"שוק הבשר" שלה, הרי שאלו כל אותם אתרי היכרויות כמו "אטרף". פרט להיכרויות לפשוטן, אין זה סוד שהאפליקציות הללו מתפקדות גם כמו גן העצמאות של המאה הקודמת, והן המקומות שבהם בשנות האלפיים הומואים לא גאים מחפשים סקס מזדמן, אנונימי, או בתשלום.

בצירוף מקרים פלאי ממש, בצמוד לפריצה האיראנית לאתר "אטרף", נפרצו גם קירות השתיקה ונצלבו שני תוקפים, לכאורה, שלאורך עשרות שנים הצטיירו כמגניה. אכן, בעידן שבו הותר להומואים לתרום דם לראשונה מאז קום המדינה, הרי שאך מתבקש שתפישות ישנות על הקהילה הגאה יתפוגגו, לעומת כל הדם הגאה שנשפך לאורך השנים, בדרום תל אביב, במצעד הגאווה בירושלים, בברנוער, ובין כותלי הבתים.

לא כל ההומואים גרים בתל אביב, לא כולם שמאלנים, אין "בכירים" בקהילה ואין טוראים. אם דיג'יי עופר ניסים מגיב לפוסט החרטה של אוחובסקי שגלוי לכל העולם במילים "מקווה ויודע שהאמת תתברר במקום הראוי לה ולא במשפט שדה בתקשורת, חיבוק", הרי שלא רק שהוא אינו מייצג רבים בקהילה, הוא אף מזיק לתהליך מתבקש והכרחי של הוצאת השדים החוצה והוקעתם, הענקת תשומת לב לקורבנות והצלתם.

"יש לנו סלב במרום הקריירה שלו, ובא מישהו עם חדווה לתפוס אותו ולהפיל אותו", קשקש ציפר אצל רפי רשף דעות דומות לאלו שהשמיע על פרשת אייל גולן, מבלי לדעת דבר וחצי דבר על מה שאירע בין אוחובסקי למתלוננים עליו. "יש הבדל באירוע שהוא בין גבר לגבר, מאירוע שהוא בין גבר לאישה - יש פה משהו בסיסי שהוא שונה, אין פה את אותם יחסי הכוח. במקרה של אוחובסקי נראה שמחפשים בכוח משהו שהוא מתחת לאדמה, יורדים למשהו שהוא השאריות של השאריות", אמר אצל איריס קול, פשוט כי זה התאים לאג'נדה הנוכחית שלו.

"פעם, בתקופה שהוא (ציפר) ומנחם בן המנוח מילאו את התקשורת באמירות דוחות ומטומטמות על הומואים, הייתי שוצף וקוצף בכל פעם מחדש", כתב אוחובסקי על ציפר בספטמבר האחרון. "עד שהבנתי שזה רק מדליק אותם ואת שכמותם. הם טרולים. טיפוסים שמקצינים דעות כדי לבחון גבולות ולעצבן בכל מחיר. כשנהיה משעמם או צפוי הם משנים את דעתם בלי שום בעיה, העיקר שאפשר יהיה לרענן את הריבים. ואם יורשה לי לאבחן, הם מלאי שנאה עצמית באופן הקמאי, כך שככל שאתה כותב עליהם מילים קשות ופוגעות יותר, ההנאה שלהם גוברת". אירוני שהפגנת התמיכה של ציפר באוחובסקי רק מחזקת את מה שאוחובסקי כתב עליו, זמן לא רב לפני התחקירים עליו.

***

בלי להקל בחומרת הדברים, ויהיה דובריהם אשר יהיה, דבריו של ציפר היו מתקבלים אחרת לולא אך לאחרונה הודה על נטייתו המושתקת. הרי כשם שהוא משתיק את שדיו הפנימיים מגיל צעיר, כך מצפה ציפר מהנפגעים להשתיק את כאבם, ולו רק בשל היותם פגועים מאדם מאותו המין. קשה שלא להבחין בקישור הפסיכולוגי הפשוט כל כך, האפיון מספר אחת של הומופוב צמרת, שמגן על עצמו מפני מאווייו וחטאיו בהקצנת רשעותם ומופקרותם של הומואים. בניגוד מוחלט להצהרותיו, ציפר הוא דוגמה מוחלטת לחוסר האפשרות להמיר הומואים לסטרייטים, בין אם בטיפול ובין אם מתוך החלטה. מעניין מה יש לציפר לומר על כך.