כבר בשנות ה-90 חשדתי, ואני משער שאני לא היחיד, שהקריאה הפומפוזית ,"Girl Power!" שהספייס גירלז לא רק אימצו לחיקן אלא אף דחפו, קידמו ואילצו את כולנו לחשוב שהעולם משתנה בעקבות אותה קריאה - לא עושה את מה שהיא מבטיחה.
הדוקו החדש על להקת הבנות הבריטית מוכיח זאת: כשמסר עוצמתי כל כך לא מגובה בשום אמירה או פעולה רציניות, אלא משווק כחלק מפס ייצור של להיטים מקושקשים - הוא מתקבל כזמזום חלש. על פי הפרק הראשון של "הספייס גירלז: הכוח הנשי ששינה את בריטניה" (חמישי ב ,22:00 ב yes דוקו וב-STINGTV), אפשר לקבוע כי אפילו הסדרה עצמה תעניק יותר כוח נשי לעולם מאשר חמש הנשים, שעסוקות היו בעיקר בעשיית ערימות של כסף ופאן. מעריצי הלהקה ימצאו כאן כמה פיסות נוסטלגיה נחמדות ורכילות, אבל להעניק ללהקה את התואר "שינו את בריטניה", זה להעליב אמניות שאחראיות לאמירות משמעותיות באמת בעולם המוזיקה.
בניגוד לסדרות תעודה מתואמות יחצנית עם מושא הסיקור שלהן שבהן נתקלנו בשנים האחרונות (ע"ע הסדרות על ג'ורדן, סרינה וויליאמס ושומאכר), שסובלות מסטוריטלינג מתחנף ומפאר, עריכה מחמיאה ואישורי צנזורה של הכוכב עצמו או של הסוכן שלו - הדוקו על הספייס גירלז גם מרים ללהקה המצליחה, שתרמה לפיתוח ביטחון עצמי אצל טינאייג'ריות בסוף שנות ה-90 וגם מעמיד את הקריאה הפמיניסטית החלולה בפרופורציות האמיתיות שלה. בביקורות אחרות על הדוקו, נטען כי הסרט הזה הוא שיגרום לכן ולכם להתאהב בחמש הנשים, שניפצו את תקרת הזכוכית תוך שהן נלחמות בגברים שהתעשרו על גבן.
אך מדובר באמירה ריקה בערך כמו ,"Girl Power!" מאחר שאותם גברים הם אלה שאחראים על החזון, הליהוק, ההפקה וההשקעה בפרויקט, שמתברר שלא נוסד כעמותה התנדבותית לקידום מעמד האישה, אלא כדי לעשות המון כסף מילדות באמצעות מיתוג עוצמתי ופופ סכריני. להגיד, ואפילו לרמוז, שבראייה לאחור לספייס גירלז יש חלק בתנועת MeToo, זה יותר מעלבון לאינטליגנציה של נערה מתבגרת.
חלק מהן אפילו מתראיינות בפרק הראשון, ומדברות על הפער שבין ההכרזה על כוח נשי לבין העובדה שאף סוגיה פמיניסטית לא באמת מטופלת בלהקה.
ההשפעה הפמיניסטית של הספייס גירלז היא בערך המשקל הסגולי של החותם האמנותי שהן השאירו לעולם - בסוף מדובר ברקורד בינוני של מגה להיט אחד ובעוד שניים וחצי שירים חביבים, ותו לא.
לפחות על פי הפרק הראשון, הסדרה מבינה את זה היטב ומתייחסת בעיקר לתופעה, להצלחה המסחררת, וכן, גם לנרטיב המעניין ביותר סביב הלהקה - העובדה כי בתוך זמן קצר קרה משהו שלא ראינו באף להקת פופ מהונדסת: שליטה מלאה בחומרים, בכותבים ואפילו במפיק שייסד את הפרויקט. זה לא אומר שהן ייסדו תנועה גלובלית ששינתה את פני ההיסטוריה המגדרית, אבל בהחלט מעניין ופוקח עיניים להיווכח שהן לא היו בובות על חוט, כפי שהרבה נשים שנמצאות בפרונט של תעשיית הבידור נתפשות ללא הצדקה. ופה למעשה טמון הכוח האמיתי של הסדרה - לא ביומרת הלהקה לשנות את העולם, אלא במה שהן עשו באמת; בעובדה שג'ינג'ר, פוש, ספורטי, סקארי ובייבי היו חזקות מאחורי הקלעים של הפרויקט הזה, ולא על הבמה; בעובדה שכבר בתום שלב הליהוק הן העמידו כוריאוגרפיה שבועטת בישבנו של המייסד והמנהל האמנותי של הלהקה, ושלטו בגורלן.
אם רק היינו יודעים שזה מה שהן עשו, לעומת היומרות שהן מכרו, גם אני הייתי צועק "Girl Power!" בכל פעם ש "Wannabe" מושמע, במקום להתחנן שמישהו ינמיך את הקשקוש הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו